יוצאת לדרך חדשה

היה שבוע נהדר, פרט לעובדה שנתפס לי החלק השמאלי של הגב (כבר ביום שלישי).

התחלתי את ראשון על הבוקר במפגש עם חברתי הטובה מ' (שהיתה חברתי הטובה ביותר בתיכון), שבכל פעם מחדש אני מתענגת על העובדה שחידשנו קשר ואנחנו שוב חברות. כל כך כיף לי הקשר איתה, השיחות, השיתוף של משהו.....שאני לא ממש יודעת כרגע להסביר במלים. פשוט טוב לי שאנחנו שוב יחד. יש בה וביננו משהו כל כך אמיתי, ונינוח, וכאן ועכשיו....

וגם היום עוד מעט אצא להיפגש סוף סוף עם חברה אחרת (גם היא מ', מה יהיה?) שפגישותנו כל הזמן מתבטלות ויוצא לנו להיפגש אולי פעמיים בשנה (אבל אנחנו כל הזמן בקשר בטלפון).

אימנתי וזה היה נהדר, לא לגמרי "סאטי" - שזה אומר בלי הרבה שהיות ונשימות והעלאת זכרונות, אבל מאד אונטולוגי וגם נוקב וגם מצחיק ומחובר ואמיתי....הרגשתי טוב מאד.

ברביעי הייתי בכיתת אמן באימושיין (זו תכנית של פעם בחודש) אבל הייתי צריכה לצאת באמצע למנטורינג (שלפעמים מתנגש עם כיתת אמן, הם לא תיאמו ביניהם את העניין הזה מספיק טוב, נטלי וג', המאמן שלי, וזאת למרות שהמנטורינג הוא מטעם אימושיין) ופשוט קבעתי לי לבוא לצפות (הם מקליטים בוידאו את כל השיעורים) ביום ראשון בחלק שפספסתי.

המנטורינג היה מרתק, כרגיל - הפעם דנו בסוגיות מהאימון של חלק מחברותי לקבוצה, וכרגיל למדתי כל כך הרבה מזה...אני כל כך נהנית מהמנטורינג הזה, ממש הנאה צרופה.

 אני ממשיכה לקרוא בספר "בשביל הנפש" של חנוך דאום ואריאל הרטמן...זה ממש מרתק. בשבילי כמאמנת, אמנם לא פסיכולוגית, זו הצצה נדירה למה שמתרחש אצל המטפל במהלך המפגשים ותהליך הטיפול בלקוח....מרתק. מאלף. פותח לי עולם שעד כה לא הייתי מספיק חשופה אליו. זה ממש עושה לי טוב.  

ובאמצע כל זה יצאתי בשלישי בבוקר לנקות את השולחן בגינה (כי סוף סוף נעים מספיק בבוקר כדי לשבת שם עם כוס הקפה הראשונה) ופתאום היה כזה "טאק" ונתפס לי משהו מבפנים...בין הצלעות או...לא יודעת בדיוק מה. ומאז אני דואבת. בהתחלה כל דבר וכל תנוחה כאבו. כואב אפילו לנשום. עכשיו כבר יותר קל אבל בימים הראשונים....אוף! ולהתעטש זה בכלל עינוי. ודווקא תכננתי בשלישי ללכת לחדר כושר וכמובן זה ירד מהפרק. אוף. 

אבל הנה אני יוצאת לי לפגוש את מ' השנייה (איך אבדיל ביניהן? אני אוהבת את הכינויים שפועה ממציאה לחברותיה...אנסה לעשות זאת גם אני עם חברותי וחברי במקום האותיות האלה שאני משתמשת בהן כל הזמן) והערב בתי תבוא עם בעלה והנכדים.....והשמש זורחת והציפורים מצייצות....

ועכשיו חשבתי שאולי בא לי להמציא כינויים גם לבתי ובני ובכלל....נראה. אחשוב על זה. שבת שלום