תזזיתית. אולי כך אכנה אותה בינתיים. התזזיתית הציפה אותנו במשך כמה ימים, וכמו שבאה כרוח סערה, כך פתאום נעלמה לכמה ימים.
מאז שחזרנו מחו"ל היא עברה לגור כאן דרך קבע, נעדרת רק כאשר סגרה בצבא, או שבגלל עבודה או פעילות חברתית כזו או אחרת העדיפה להישאר במרכז ולישון בבית החייל ברמת גן.
ואז היא נסעה לצבא ביום שלישי - ומאז לא הגיעה לכאן.
אני תוהה אם זה צירוף מקרים שזה קרה בזמן שהנכדים התארחו אצלנו. ואם זה לא צירוף מקרים, האם זה היה צעד של התחשבות מצידה, כי נהיה עסוקים עם הקטנים, או להיפך - היא הבינה שלא תהיה מרכז תשומת הלב שלנו, אז העדיפה לשהות במקומות אחרים. אני דווקא נוטה לחשוב שזה היה צירוף מקרים. אולי אני טועה.
כרגע היא אמרה שהיא בדרך לכאן.
הפסיכולוגית שלה (אליה התחילה ללכת שוב בכל שבוע, לשמחתנו והקלתנו הרבה) ייעצה לה - כמונו - להיפרד מהבחור (החדש) שלא התייחס אליה בכבוד הראוי (בלשון המעטה). אבל אם הבנתי נכון, היא נפגשה איתו ביום ששי, ואני מניחה שתיכף אשמע מה היה שם.
בבירור יש לה נטייה להימשך לבחורים שמתייחסים אליה לא טוב. הייתי מאד שמחה אם היא היתה עושה פסק זמן מבחורים לאיזו תקופה - בזמן שהיא בטיפול ולומדת (אולי) להפנים שהיא שווה ומגיע לה שיתייחסו אליה בתור שווה. אבל היא "ילדה גדולה" ואין דרך לגרום לה לנהוג בדרך כלשהי, ויפה לפחות שהיא מקשיבה לעצות. מה היא עושה איתן אחר כך, זו כבר האחריות שלה. עצוב לי שהיא נידונה להיפגע שוב ושוב...אבל זה משהו שהיא חייבת ללמוד לשחרר מתוכה. אף עצה חיצונית לא באמת יכולה להשפיע עליה.
בטלפון היא אמרה שהשבוע היא עובדת כל יום, פרט לימים שבהם היא בצבא - זה דווקא טוב. היא גם תהיה עסוקה, גם תרוויח כסף (ויהיה לך פחות זמן לבזבז כסף). בימים שהיא גרה אצלנו היא גם לא מוציאה כסף על אוכל - שזה חיסכון לא קטן.
בימים האלה בהם לא היתה כאן היא הספיקה לבקר אצל אחיה ואחותה הקטנים (שגרים עם אמא שלה), והבנתי שהביקור הלך טוב. הבנתי שאמא שלה התחילה טיפול בעצמה - אולי היחסים ביניהם ישוקמו אחרי הכל?
היא גם הלכה (בניגוד לעצתי) לבקר אצל חברה שאישפזה את עצמה בשלוותה. זה כמובן הכניס אותה לדכאון. הסברתי לה בעדינות שהיא עצמה לא במצב נפשי מספיק חזק ויציב כדי להיחשף למישהי שהיא במצב עוד יותר קשה. היא הבינה, אבל לא הסכימה. היא רצתה לתמוך בחברה. אחרי ביקור אחד היא הבינה מה אני אומרת, ולא חזרה לשם בינתיים.
כאמור מה שעוד לא שמעתי ממנה זה איך היה המפגש עם הבחור.
הייתי רוצה גם זמן לשבת איתה בשקט וללמד אותה כל מיני דברים - על ההתנהלות עם כסף, על ההתבוננות בתגובות שלה - קצת כמו שאני עושה עם מתאמנים אבל אני לא יכולה כמובן לאמן אותה. עד עכשיו זה פשוט לא יצא. או שהיא תזזיתית ומדברת בלי סוף או רוצה לראות סרט או שהיא ישנה....וגם זה סממן לדאון, לדיכאון וגם פשוט לשעמום. אז מצד אחד רווח לי שהיא לא היתה כאן כמה ימים. בדיעבד הבנתי כמה הייתי זקוקה למנוחה ממנה. ומצד שני התחלתי לדאוג....
היא כתבה שהיא מסיימת בשש ואז תצא לכיוון שלנו...המשך יבוא
וגם כאן כמובן
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
