יוצאת לדרך חדשה

השהייה בתחושות האיכס עשתה את שלה, כרגיל, ונרגעתי.

הפעם גם הסכמתי לחוש ולהרגיש את העצב ואת החרטה ואת הבלבול ואת הכעס וגם דיברתי על זה. 

חלמתי חלום נוראי בלילה, וגם אותו סיפרתי ל-T. ממש הסכמתי להתבוסס בתוך האיכס - הלכתי עם זה עד הסוף.

דיברתי עם T, בכיתי - ממש בכיתי.

למחרת גם דיברתי עם בתי בטלפון. וגם איתה הייתי לגמרי גלויה, וגם איתה בכיתי. היה לי קל יותר לדבר איתה לבד, בלי בעלה. והיא גם דיברה איתי שוב על הזווית שלה והזווית של בעלה.

היה לה חשוב שנשמע אותם, שנראה את ההשפעה של המצב עליהם - והיא ממש לא התכוונה כמובן לגרום לי לכזו סערת רגשות. והיא גם לא התכוונה שנזרוק את החיילת ונגמור את כל העניין. ברור לה שאין מה לדבר על זה כרגע.

אבל היא עדיין דואגת לנו, ומבקשת שנהיה זהירים וקשובים לכל סימן חשוד בהתנהגותה. 

היא טענה שהסנקציות והאולטימאטומים ששמענו מבעלה הם לא אמיתיים ושהוא באמת דיבר מתוך המצוקה שלו וככה זה יצא. נראה אם זה נכון. 

היא אמרה משהו מאד מעניין - שכבר חשדתי בעצמי אבל היא אישררה את הרגשתי: שבעצם אנחנו עבורו קצת כמו שאנחנו עבור החיילת. הוא הגיע מבית בו האבא עשה להם כל החיים מניפולציות רגשיות, הוא (האבא) לגמרי לא בריא בנפשו וחי על כדורים (שלא תמיד מצליחים לאזן את מצבי רוחו), הוא עצמו חשש מאד שזה עובר בתורשה - שזו גם אופציה, האמת, למרות שכרגע נראה שהכל בסדר. יש לו מצבי רוח אבל לא דומה בכלל לאביו. הוא מעולם לא יכול היה לסמוך על אביו, שהבטיח דברים ואז חזר בו, שאיים כל הזמן, שכבר שנים לא מדבר לא עם חתני ולא עם אחותו הגדולה. 

ובאמת הוא היה מאד חשדן בשנים הראשונות ביחסו אלינו, ולקח זמן עד שנפתח אלינו ועד שהבין שאנחנו שם בשבילו ובשביל ילדיו תמיד וללא תנאי. 

הייתי חושבת שאם זה כך הוא ישמח שאנחנו עושים משהו דומה למישהו שנזקק לזה - אבל לא, הוא מגיב מהבטן, מהאינסטינקט הילדי - מישהי לוקחת לו עכשיו את הצומי שהוא כל כך זקוק לו ושהוא כל כך התרגל אליו.

אז צדקה צופה מן הצד בתגובתה - העניין הזה גם יחנך אותם קצת, את בתי ואת חתני. ואנחנו מצדנו ננסה להגביר את הצומי אליהם ואל ילדיהם, אולי הם יירגעו קצת במחיצתה עם הזמן.

החיילת חזרה מסופ"ש ארוך בבסיס עדיין במצב רוח טוב, מתעוררת בזמן, מסדרת את החדר, מכבסת לעצמה, מתכננת פעילויות. היא בעצמה אמרה שהשיחה איתנו (היא קראה לזה ריב) עשתה לה ממש טוב. 

היא אמורה לעבור לתל השומר תוך חודש להיות צלמת צבאית - וכבר הצהירה,שהיא תישן בבית החייל ברמת גן במהלך השבוע ותגיע רק בסופי שבוע לכאן. אם זה נכון (הרי כל תכנית היא בסיס לשינוי, בעיקר אצלה) אז יהיה כאן יותר רגוע. 

עדיין יש את הבעייה של המפגשים עם בתי וחתני אבל נחכה ונראה איך זה יהיה. בינתיים לששי הקרוב הזמנתי גם את משפחתו של אחי, אותם בתי וחתני מאד אוהבים, והם מצידם מאד התחברו לחיילת - אז זה אמור לעזור. סוג של חיץ.

נקווה לטוב.

מחר אני מנסה עוזרת חדשה, ובשלב ראשון ביקשתי מהעוזרת שלי רק לא להגיע השבוע, עדיין לא לתמיד. מקווה שגם זה יהיה טוב. 

מקווה שהכל יהיה טוב.

וגם כאן כמובן