יוצאת לדרך חדשה

בשבוע האחרון כתבתי בעיקר טיוטות שאין לי מושג אם בסוף אפרסם או לא.

זה היה השבוע שבו היה לי אימון מעולה עם המאמן שלי, בו המשכתי לעבד את הרהורי ההתלבטות שלי - אם להפסיק את האימון.

זה היה גם השבוע שבו החלו כאן נפילות אינטרנט ובילינו יומיים בחוויה שכל אחד עובר מידי פעם, בלית ברירה, של טלפונים אינסופיים עם נציגי ספק תשתית האינטרנט שלא מצליח לאתר ולפתור את התקלה (ובמקרה שלנו גם המתנה אינסופית בתור בתחנת השירות שלו כדי להחליף נתב שבכלל כנראה לא היה זקוק להחלפה).

בסופו של דבר הבנו שהתקלה בכלל לא קשורה לספק ולתשתית, ובעזרת הבחור היקר שהקים לנו את הרשת בבית, ואת מצלמות האבטחה ואת מערכת האזעקה...הבנו שיש רכיב אחד (המחשב של הבית החכם, התברר בסוף) שמפיל את הרשת כל הזמן.

בחצי הכוס המלאה של העניין הזה לפחות למדנו איך בכל זאת לקבל אינטרנט דרך Hot spot בטלפונים הסלולריים שלנו, כך שיכולנו להמשיך לגלוש ואפילו לצפות בטלוויזיה למרות שלא היה לנו אינטרנט, במהלך אותם יומיים.

זה היה גם השבוע של "עיד אל פיטר". זה היה מדהים לראות לא רק איך החג הזה משבש לנו את חיי היום יום, אלא בעיקר את התגובות לכך.

המכון לשטיפת רכבים ליד ביתנו נסגר בכלל. במכון הבא השתרכו תורים ארוכים. בסופר לא התביישו ותלו שלטים שהאשימו את החג גם במחסור בעופות וגם במחסור בקופאים/יות. במענה הקולי בחברות נותנות שירות חיכינו הרבה יותר זמן מהרגיל, שגם הוא תמיד ארוך מהרגיל.

אז כמו שכתבה מישהי חכמה בפייסבוק - אל תאשימו את ה"עיד" בכך שחסרים נהגי אוטובוס עכשיו. בחגים ובשבתות היהודים אין בכלל אוטובוסים ואין דרך להגיע למחוז חפצנו אם אין לנו רכב פרטי.

אם המדינה משותקת כאשר עובדיה הערבים חוגגים משהו, מה זה בדיוק אומר על המדינה? מה זה אומר על שאר העובדים, ובעיקר מה זה אומר על המעסיקים?

זה היה גם השבוע שבו החלטנו שמחליפים לי את הרכב, ואחרי מחקר שוק קטן הזמנתי לי יונדאי i20 cross שאמורה להגיע אלי תוך שבוע...

הייתה אמנם אופציה ל"טרייד אין" אבל המחיר שרצו לתת לנו תמורה המאזדה 3 שנת 2012 (יד שנייה אמנם אבל עם 0 קילומטר שרכשנו ישירות מ"טופ טרייד") מנוע 2000 עם 44,000 ק"מ בלבד... היה מביש. אז פרסמנו מודע ב"יד 2".

למחרת קיבל T טלפון מבחור שנשמע מאד רציני, שהתעניין ברכב וקבע לפגוש את T במכון בדיקה.

במכון השתרך תור ארוך של מכוניות, חלקם לבדיקה וחלק לרישוי...עברה כרבע שעה של המתנה בתור, ובעוד הבחור ו-T מחכים לתורם, בדק הבחור את הרכב מכל הכיוונים, התלהב מהמצב בו הוא שמור, צילם אותו ושלח לאשתו - הנהגת המיועדת של הרכב. אחרי דקה האישה מתקשרת לבעלה. "אוטו אדום?!?!?!?!?!" T יכול היה לשמוע את קולה מבעד לרמקול של הטלפון. "מה פתאום אוטו אדום?!" והבחור הנבוך התנצל (גם בפניה וגם בפני T) שהוא כלל לא ידע שצבע הרכב חשוב בכלל. "המאזדה האפורה שראית הייתה הרבה יותר יפה בעיני" היא אמרה לו, ו-T כבר התחיל לומר שאין בעיה, לא קרה כלום, קורה....אפשר לעזוב הכל ולנסוע הביתה.

אבל הבחור אהב את הרכב, וניסה לשכנע את אשתו שהרכב שלי הרבה יותר טוב מהאפור ההוא, הוא שמור יותר, ולאפור יש 40,000 ק"מ יותר מאשר שלי.... ונראה היה שהיא השתכנעה, והם נשארו וחיכו עוד רבע שעה בתור. ואז כשכמעט הגיע תורם לבדיקה, התקשרה שוב האישה והחליטה סופית שאינה רוצה את הרכב.

"משטרות עוצרות מכוניות אדומות" היא פסקה בביטחון. ובזה זה נגמר. הבעל התנצל בלי סוף, והם יצאו איכשהו מהתור אחרי תמרונים לא פשוטים (במכונים האלה המכוניות ממש חוסמות זו את זו) ונסעו איש איש לדרכו.

ועדיין T ואני תוהים ביננו לבין עצמנו כיצד שפר מזלנו, לשנינו מכוניות אדומות (וגם היונדאי החדשה תהיה אדומה, רחמנא ליצלן) איך עד היום ניצלנו מהמשטרות.....

וגם כאן כמובן