יוצאת לדרך חדשה

את הפוסט הזה כתבתי באמצע החופשה ברומניה אבל לא הצלחתי לעשות "העתק+הדבק" משם לישרא אז הנה הוא עכשיו.....המשך יבוא

אנחנו בבראן, רומניה, עם ביוכימיה והמהנדס.

הגענו בשלישי בבוקר, אחרי שאל על העבירו אותנו למטוס של up (עם כריך מגעיל של up) כנראה במסגרת השביתות האיטלקיות של טייסיה. שעה וחצי עיכבו לנו את ה- צ'ק אין ואז זירזו אותנו מהר מהר ישר למטוס (מזל שלא רצינו דיוטי פרי) ואז עוד המתנה ארוכה לאוטובוס (!) ועוד אחת בתוך המטוס.

ברומניה אנחנו בסך הכל נהנים, באמת נהנים, אבל ברוב חוצפתי אני מוכנה לומר שהחופשה הזאת מבחינתי די מיותרת.

ביוכימיה אמנם מנסה להתחשב בעניין העישון ומתרחקת מטר או שניים בכל פעם שהיא מדליקה סיגריה. לא הייתי צריכה להעיר לה אפילו, היא עושה זאת ביוזמתה. אבח זה בד"כ לא עוזר (הבעייה שלי עם עשן סיגריות היא פיסית, אני נחנקת, זה לא שאני סתם לא אוהבת שמעשנים לידי.) אבל לפחות היא משתדלת, וזה המון. מסביב כל הרומנים ממילא מעשנים חופשי בכל מקום.

מזג האוויר מושלם. מצד אחד ברחנו מהחום והלחות בארץ, אבל השמים כחולים ולמרות שבלילה/בבוקר קר, במהלך היום ממש נעים ולפעמים אפילו חם.

הזמנו רכב גדול וקיבלנו רכב ענק - 9 מקומות לארבעה אנשים. בחברת ההשכרה אמרו שזה מה שיש. או שניקח את זה או פרייבט רגיל, מה שלא בא בחשבון בגלל המזוודות. אנחנו מרגישים כמו פועלים בדרך לעבודה. גם הכבישים בחלקם לא משהו.

הנופים יפים אבל לא משהו שלא ראינו כבר. האוכל בסדר וזול נורא.

T בחר מלונות ממש בסדר, בדרך כלל. אז קמים בבוקר, מחפשים קפה עם משהו (היום בפעם הראשונה תהיה ארוחת בוקר כלולה) ויוצאים לדרך.

 רואים מבצר או כנסיה או כפר שמחזיר אותנו כמה מאות שנים אחורה אבל זה לא עושה לי שום דבר. האגמים וידרארו ובאליאה היו יפים. גם העיירות סיביו וסיגישוארה היו חביבות.

 אני פשוט לא כאן. לא מחוברת לחופשה הזאת.

ההתנהלות של ביוכימיה והמהנדס פשוט נוראית.

הוא כל הזמן לחוץ: כמה ק"מ עד היעד הבא, מתי ואיפה נאכל, האם יש חניה במלון הבא, ובעיקר האם דפקו אותנו במחיר. הבירה בארבעה שקלים והבשר בחמישה עשר והוא בודק את החשבון עשר פעמים ולא מבין ושואל מה זה ומה זה. הוא לא שומע (ממש חצי חירש) ומתעצבן שאנחנו לא מדברים ברור או מבין משהו שונה לגמרי ממה שנאמר.

 T ואני מדברים אליו חזק וברור אבל ביוכימיה, שעצבנית עליו כי הוא מסרב לעשות מכשיר שמיעה ובאופן כללי אין לה סבלנות אליו, ממלמלת בכוונה (עד כדי כך שגם לנו קשה להבין אותה).

הם רבים כל הזמן והם רגילים לזה, ולנו זה פשוט לא נעים. לפעמים אני מוצאת את עצמי סופרת את הימים.

השמש בדיוק זרחה במלואה והנוף מהחלונות בחדר יפה ומרגיע.

נושמת עמוק את אוויר הבוקר הקר ואומרת לעצמי שזהו, שפכתי את הקיטורים שלי ועכשיו אפשר לחזור וליהנות מהטיול, מהנוף, מהאוכל.... אפילו מהחברה.

שבת שלום ושנה טובה

וגם כאן כמובן