יוצאת לדרך חדשה

ביום חמישי ירד כאן גשם זלעפות, גשם שוטף שלא היה מבייש את ימי החורף הגשומים, רק שלא היה קר. גשם טרופי.

למרות הכמויות - הוא עדיין לכלך, והרכבים שלנו וריהוט הגינה מכוסים בטיפות אבק.

לא היתה כאן ארוחת ששי בערב, בתי לא הגיעה עם המשפחה, והסתלבטנו מול הטלוויזיה, חלק מהזמן לבד שנינו וחלק מהזמן עם החיילת.

בששי בבוקר (בהעדר הצורך בבישולים) נפגשתי בבית קפה עם ל', חברה טובה מהעבודה (לשעבר). מזמן לא נפגשנו וזה היה ממש כיף. 

בערב החיילת התנדבה להכין פנקייקים, ולכבוד ההתנדבות שלה אני התנדבתי לשטוף את הכלים, וזה היה מאד נחמד. 

היא ראתה איתנו טלוויזיה עד שהיתה כתבה על המתלוננת על איבגי, ואז היא ברחה לחדר ולא ירדה שוב. 

אני מבינה את הרגישויות שלה. לא פשוט.

בשבת היינו כרגיל בקאנטרי - חדר כושר ואז קפה בדשא על הגבעה עם החבר'ה הקבועים.

החיילת נסעה לבסיס של ידידה שלה שסגרה שבת עם החבר של הידידה שבא לאסוף אותה. 

הבוקר נסעה כרגיל לעבודה.

העבודה ממלאה לה את היום, ובינתיים לפחות היא נראית מרוצה.

עדיין טוענת שכואבת לה הרגל - אבל הולכת רגיל, בלי הקביים. 

שעון חורף הבוקר וכמובן שהתעוררתי בשש (כי אני רגילה להתעורר בשבע) אבל נשארתי במיטה עד שבע סתם כי אני יכולה.

בפרץ של אנרגיה גם מיינתי את כל זוגות המכנסיים שהצטברו לי בארון, העפתי לתרומה את מה שכבר לא אופנתי או קטן מדי או אפילו גדול מדי (יש לי בכל רגע נתון כמה מידות בארון) - ועכשיו מרווח ומסודר.

לא זוכרת בכלל אם סיפרתי כאן שעוד לפני הנסיעה לרומניה הזמנתי מדרסים חדשים. כבר שנים שאני הולכת עם מדרסים מותאמים אישית, בגלל הקשת הגבוהה (מדי) בכף הרגל (הקטנה מדי) וזה מאד עוזר לי נגד כאבי הגב התחתון (שגם הוא בעל קשת לא מבוטלת - לורדוזה, נדמה לי שקוראים לזה). 

בכל פעם אני מזמינה במכון אחר, כי לכל אחד המומחיות שלו. אחד יותר מתמחה במדרסים לנעלי ספורט, והשני לנעליים אלגנטיות וסנדלים. הפעם הלכתי למומחה לסנדלים ונעליים אלגנטיות - והתאכזבתי מאד. המדרס לא היה מותאם לרגל שלי בכלל. ניסיתי ללכת עם זה ואחרי שבועיים חזרתי אליו, במחשבה שהוא יתקן / יגביה את הקשת / יעשה חדש לפי הצורך.

להפתעתי הוא אמר שזה מה שיש, זה לא הגיוני לבקש שהמדרס יהיה עוד יותר מותאם לרגל שלי (בעיקר לקשת הגבוהה) וזאת למרות שבעבר הוא כן הצליח לעשות זאת. משהו היה פשוט לא הגיוני בכל השיחה ביננו, ובסוף הוא פתאום החליט להחזיר לי את כספי, בלי שבכלל ביקשתי.

מאד התאכזבתי כי אני זקוקה למדרסים האלה....אבל לא התבלבלתי ומייד קבעתי תור במכון השני.

נראה מה הוא יצליח לעשות עבורי.....

פרט לתור במכון האורטופדי אני חופשיה היום, וכרגע משלימה את קריאת הפוסטים שהצטברו לי בבלוגיה. 

השבוע T מתחיל ללמוד בפתוחה, שני קורסים (התנהגות ארגונית ועוד משהו...אולי מיקרו כלכלה). ממש שמחה בשבילו.

קבוצת המנטורינג שלנו מתקרבת לסיומה. נובמבר יהיה החודש האחרון, ואז הוא סוגר את הקבוצה. עוד מישהי פרשה השבוע, וזאת שילדה לא מתכננת לחזור, ועכשיו שלישית הודיעה שהיא פורשת - אז המאמן הבין שהגיע הזמן לסיים. 

עוד לא חשבתי מה בא לי לעשות בהמשך, אבל זו הזדמנות למשהו חדש. 

מזג האוויר הנעים הזה, שמשי אבל ללא חום מעיק - ממש מיטיב איתי. 

T יצא לפגישות עם השותף שלו, עסק הייעוץ שלהם בהחלט ממריא, ואני נהנית להיות שוב לבד בבית עם עצמי, עם המטלות שלי ועם התחביבים שלי.

השבוע אהיה פעמיים עם הנכדים, בשלישי קבעתי להיפגש עם א', חברה שהיתה המאמנת הראשונה שלי.... בזכותה בעצם הגעתי לאימושיין. 

מסתמן שיהיה שבוע ממש כיפי.

שבוע נהדר ☺

וגם כאן כמובן