יוצאת לדרך חדשה

היא עשתה זאת ובגדול

החיילת סוף סוף נקראה היום לעדות, אחרי שבשבוע שעבר חיכתה על הספסל במסדרון בית המשפט יום שלם ובסוף נשלחה שוב הביתה. היום הכניסו אותה על הבוקר, והיא העידה.

היא מספרת שהיא היתה שקולה, ממוקדת, לא נתנה לסניגור להכשיל אותה בלשונה, להשפיל אותה, לשאול אותה שאלות שלא קשורות לתיק.

היא לא התבלבלה וגם ביקשה שאביה החורג (הנאשם) לא יישב מולה בזמן שהיא מעידה כי הוא נועץ בה מבטים וזה פוגע בה. הם הזיזו אותו לבקשתה לסוף האולם במהלך העדות שלה. 

היא מספרת שהשופטים - שכנראה כבר בעצמם מאסו בסניגור שגרר וגרר את חקירת עדי התביעה וניסה להכשיל ולהשפיל ולסלף את דבריהן - היסו והשתיקו אותו כאשר ניסה לסטות מקו השאלות הרלוונטי או להתייחס אליה בזלזול.

היא יצאה גדולה מהעדות הזאת, ואני כל כך שמחה שהיא עשתה זאת ושזה מאחוריה.

עכשיו זה כבר יצא מידיה.

יזומנו עדי ההגנה, יתכנסו השופטים - זה ייגמר מתי שזה ייגמר, אבל היא את שלה כבר עשתה.

היא נשמעה בהיי מטורף כשדיברה איתי בטלפון. היי שהגיע, לפי דבריה,  אחרי ההתמוטטות שלה ברגעים שאחרי העדות - ההתפרקות שלה והבכי והקריסה מתוך ההקלה שהחלק הזה, לפחות, נגמר. 

החבר, שהתבקש לא ללוות אותה הפעם (כי בפעם ההיא שבה לא הכניסו אותה בסוף להעיד היא לא הרגישה שהוא מסוגל בכלל לתמוך בה במצב הזה), בכל זאת הפתיע והגיע במהלך היום עם אחותה, וכנראה יצא גדול - כי בסוף היום היא עברה בבית לקחת כמה דברים והמשיכה אליו, לבלות אצלו את הלילה. 

עכשיו הזמן לאסוף לאט לאט את השברים ולעזור לה לחזור לשיגרה, לקדם את חייה - בעבודה, בטיפול, בחיי החברה, בחיי האהבה....

נכון שיש עדיין את ההמתנה מורטת העצבים עד להכרעת פסק הדין ולא פחות מזה: גזר הדין. 

אני מקווה שהפרק הקשה ביותר, המלחמה של חייה - מאחוריה.

כעת הזמן להביט קדימה, בתקווה לעתיד טוב יותר.

וגם כאן