יוצאת לדרך חדשה

העיר Hue ממוקמת במרכז ויאטנם.

בעבר היא שימשה חלק נכבד ממלכי ויאטנם כעיר בירה, לפני שאחד המלכים העביר את הבירה להאנוי.

בתקופה שהמדינה היתה מחולקת לצפון ודרום, היא היתה שייכת לדרום - לא רחוק מהגבול הצפוני.

בעיר שוכנת "העיר האסורה" - בדומה לזו של סין - בתוכה חיו המלכים, משפחותיהם, פלגשיהם ומשרתיהם, ומשם שלטו בממלכה.

כיום רוב העיר האסורה נמצאת בשלבי שיפוצים. מה שמעניין הוא שראינו נשים עושות את רוב העבודה הקשה (סחיבת אבנים למשל) בעוד הגברים ישבו ו"פיקחו" על עבודתן.

אבל אחזור רגע לערב הקודם, בו הגענו למלון. אפשר בשקט לומר שמלון Eldora ב-Hue היה המלון המוצלח ביותר בכל הטיול שלנו. הגעתי לשם על ארבע, אפשר לומר, ממש מעולפת. "נשפכתי" על אחת הכורסאות בלובי בזמן ש-T בצע את ה-check in.

ואז הכניסו אותנו לחדר

שהיה ללא ספק הכי מפואר שהיה לנו בטיול הזה, ו"נשפכתי" על המיטה - שממש חיבקה אותי בנוחותה.

"כזה עוד לא ראית" קרא לי T מחדר האמבטיה.

גררתי את עצמי לשם כדי לראות על מה הוא מדבר, והבנתי שזה בדיוק מה שהגוף שלי דורש כרגע.

אני לא יכולתי לאכול כלום אחרי יום ההקאות הנורא שלי, והייתי חלשה מכדי לצאת להסתובב בעיר, אבל T היה מאד רעב והזמין לעצמו Pho Bo, מרק ויאטנמי מעולה, אותו הם אוכלים שלוש פעמים ביום: כן, גם לארוחת בוקר. זהו מרק בשר (במקרה הזה,  bo זה בשר, ga זה עוף...) עם אטריות אורז ומיליון סוגים שונים של ירקות ונבטים.

אנחנו גילינו את המרק הזה ביום השני או השלישי שלנו בויאטנם, ורוב הזמן זה כל מה שאכלנו בצהריים.

ליד המרק הם מגישים עוד ירק - אותו מכניסים למרק, וכמובן גם צ'ילי חריף - למי שבא לו לשדרג את המנה.

לדבריו זו היתה הגירסא המוצלחת ביותר של pho bo שהוא אכל מאז שהגענו למדינה.

ישנו מצוין באותו לילה, במיטה המחבקת הזאת, ובבוקר חיכה לנו מדריך חביב (ודובר אנגלית די מובנת) שסייר איתנו בעיר.

בדרך לקבר של Minh Mang, קיסר שמלך בתחילת המאה התשע עשרה, עברנו ליד בית קברות. שם הבנו שלמרות שהם בודהיסטים בדתם, הויאטנמים קוברים את מתיהם ולא שורפים אותם. במרכז הם קוברים אותם בבתי קברות, ובדרום כבר ראינו קברי אבות בחצרות הבתים. כיון שבנוסף לבודהיזם הם מחזיקים גם בדת המקומית שסוגדת לאבות אבותיהם, מאד נוח להתפלל למישהו שקבור לך ממש בחצר.

הקברים של המלכים, לעומת זאת, הם ארמונות בפני עצמם. Minh Mang תכנן לעצמו את הקבר (מנהג רווח אצל מלכי ויאטנם) אבל מי שבנה אותו היה יורשו. הוא שוכן ביער יפהפה

וכמו רבים מקברי המלכים מכיל גם פגודה בנוסף לקבר עצמו. עוד משהו - מקום הגופה עצמה של המלך הוא סוד כמוס, ובכל מקרה לא בחלקת הקבר - מחשש לבזיזה, כי יחד עם הגופה נטמנו גם אוצרות, בדומה לפרעונים של מצרים העתיקה.

כיון שהסיפור הזה די חוזר על עצמו לא אעלה כאן את כל התמונות מכל האתרים שהיינו בהם, אבל מעניין לספר מה קורה לפילגשים הרבות של המלך כשהוא הולך לעולמו. בויאטנם הן עוברות למגוריהן שסמוכים לחלקת הקבר, ומרגע מותו של הקיסר, הן אסורות ליורשיו (בניגוד למנהג הסיני, בו יורשי הקיסר יורשים גם את פילגשיו).

עברנו ממקדש למקדש ומקבר לקבר באותו היום, כאשר מדריכנו הנאמן מספר ומתאר באנגלית די רהוטה את קורות העיר ומלכיה.

הסיור איתו הסתיים בשייט על הנהר המבושם Perfume river - שקיבל את שמו תודות לפרחי הסחלב הריחניים שנושרים אליו בהמוניהם בעונת הסתיו, ובהיסחפם בזרם ממשיכים להדיף את ניחוחותיהם לאורכו....

לאחר מנוחה קצרה במלון, יצאנו להסתובב קצת ברחובות Hue.

מה שבלט כבר כשהגענו, ועוד יותר למחרת, היה יופיה של העיר, וניקיונה יחסית להאנוי וסאפה. גם התנועה נדמתה לנו פחות מטורפת, ובאופן כללי העיר עשתה רושם ידידותי יותר ורגוע יותר מהערים שראינו בצפון.

באופן כללי שמנו לב שיש הבדל משמעותי בין מה שהיה צפון ויאטנם לבין המרכז והדרום. כאילו ככל שהממשל רחוק יותר, כך רווחתם של התושבים גדולה יותר.

ה-Trip Advisor המליץ לנו על מסעדה שהתבררה כחדר האוכל של מלון Hue Jade. היא היתה במרחק הליכה מהמלון. כמעט פספסנו אותה כי לא הבנו בהתחלה שמדובר במלון, בעצם. המסעדה ממוקמת בתוך המלון מאחורי הלובי, לא מושכת את העין כלל. מישהו במלון הבין שמנהלת המסעדה, צעירה מוכשרת בשם אמילי, סטודנטית למלונאות בקולג' המקומי, היא קלף מנצח, והחליט להרחיב את שירות ארוחות הבוקר של המלון גם לארוחות צהריים וערב.

ובאמת - האוכל וגם השירות במסעדת Jade מצוינים.

T ואמילי נכנסו לשיחה תוך כדי הארוחה, בה היא סיפרה לנו מעט איך הגיעה עם חלק מאחיה ואחיותיה מהכפר לחיות וללמוד בעיר האוניברסיטאית Hue.

T שאל בעדינות אם היא מוכנה לקבל כמה עצות שתעזורנה לה לקדם את המסעדה, ואת עצמה בתחום המלונאות והמסעדנות - והיא הסכימה בהתלהבות. הוא ביקש ממנה לשבת איתנו, ובמשך שעה קלה העניק לה ייעוץ חינם - מהסוג שהוא מעניק עכשיו ללקוחות בתחום הייעוץ העסקי והקולינרי. אמילי הבינה שהיא מקבלת עצות יקרות מפז, ו-T שמח לעזור לצעירה החרוצה והנעימה הזאת שהצליחה להוציא את עצמה מהכפר וממעגל העוני של משפחתה - ולפרוץ לעצמה דרך בתחום כל כך מתפתח ומבוקש בארצה ובעולם.

אחרי הארוחה יצאנו להליכה בעיר, חצינו את הנהר ושוטטנו בשוק המקומי. זה הפך להיות הבילוי הלילי האהוב עלינו - שוק הלילה, שכולל את כל סוגי הסחורות ואת כל סוגי המאכלים. הנה כמה תמונות.

פינת תבשילי רחוב....אנשים פשוט באים, מתיישבים על השרפרפונים המצחיקים האלה, והמוכרת מגישה להם מתבשיליה.

לא הצלחנו לנחש מה מתבשל ברוב הסירים האלה.....

כמה חבל שאי אפשר לקפוץ לכאן כל שבוע לקניות....

מזל שהריחות לא עוברים דרך התמונות....

ערימות של אטריות אורז מסוגים שונים

חסילונים ודגים בקארי...

דפי אורז עבור ה-spring rolls...

אני יודעת שנסחפתי, אבל גם אלה רק קומץ מהתמונות.......

השווקים ואוכל הרחוב הם חלק עיקרי בחוויית התיור בויאטנם - ונהנינו מכל רגע.

יומיים בילינו ב-Hue היפה והנעימה. למחרת שמנו פעמינו לכיוון Hoi An, עם אותו הנהג החביב שאסף אותנו אותו יומיים קודם לכן משדה התעופה. אבל זה....בפוסט הבא

 וגם כאן