יוצאת לדרך חדשה

שלושה ימי הולדת רצינו לחגוג עם השותף ע' ואשתו כ'. 

ע' חגג בתחילת ינואר, כשעוד היינו בויאטנם, אני חגגתי בסוף ינואר וכ' חגג בתחילת פברואר ואיכשהו לא יצא לנו לעשות שום דבר יחד (T וע' נפגשים כמעט כל יום, אבל כרביעיה זה לא הסתדר).

ע' ו-כ' אוהבים מאד בתי מלון ושאלו אם נצטרף אליהם לסופ"ש קצר באילת - במלון האהוב עליהם "ישרוטל ים סוף". 

אותנו פחות עניין היעד - ופחות מצא חן בעיני הרעיון של לילה אחד באילת, נראה לי לא הגיוני לטוס לשם ולחזור כבר למחרת - אבל רצינו לבלות איתם, והאמת שלא באמת אכפת היה לנו לזרום עם כל מה שהם תכננו.

בחרנו את סוף השבוע האחרון, ואז התברר שיהיה קר מאד בכל הארץ, אפילו באילת. ע' ו-כ' החליטו שבאמת לא הגיוני לנסוע לאילת במזג אוויר כזה, אבל לא רצו לוותר. אז יהיה קר. לפחות לא צפוי גשם. נתלבש חם ו.....כמו שחמותי ז"ל היתה אומרת בשיבוש חינני: "העיקר שנהיו ביחד" (נהיה + יהיו = נהיו). 

כ' חרשה את הרשת וחיפשה מלונות ללילה אחד (לא פשוט בכלל) ולבסוף שאלה מה דעתנו על ירושלים. יאללה, אם כבר קר אז שיהיה קר כמו שצריך: נסענו לירושלים.

הגענו לשוק מחנה יהודה בסביבות שלוש אחה"צ בששי, חמושים בשכבות של פליס, מעיל, צעיף, כובע, וחלקנו גם כפפות.

להפתעתנו השוק עדיין היה שוקק והדוכנים עדיין לא התחילו להיסגר. שוטטנו שם להנאתנו - אנחנו הרי מאד אוהבים שווקים - וגם שתינו סחלב חם, ששידרג לנו מאד את החוויה הקפואה.

המלון שכ' בחרה לנו היה מלון ענבל. 

היא השיגה חדר משודרג עם גישה חופשית ל- executive lounge במחיר מוזל (יחסית....הכל יחסית למחירי המלונות המטורפים והלא הגיוניים של ישראל בסוף שבוע בכלל וירושלים בפרט), כי המלון נמצא בשיפוץ, והבריכה והסאונה לא פתוחים.

האמת שהופתענו לטובה מהרמה של המלון, גם מהחדרים, גם מהעיצוב, גם מהשירות - הכל! 

היתרון של ה-אקזקיוטיב לאונג' היה שגם היה לנו מקום נחמד לשבת לקשקש ביחד, וגם עמד לרשותנו מזנון נשנושים עשיר בכל שעה משעות היום, שכלל פירות, ירקות, גבינות, לחמים, חטיפים, עוגות, וגם שתייה קלה,חמה וחריפה הכל חופשי לגמרי.

כשאנחנו עם ע' ו-כ' במשך תשעים אחוז מהזמן אנחנו צוחקים. יש לנו כבר היסטוריה רבת שנים, ואני כבר שנים מחשיבה את ע' לאשתו השנייה של T, ואת משפחתם לחלק ממשפחתנו. וגם למרות ההיכרות רבת השנים, איכשהו לא נגמרים לנו הסיפורים שאנחנו מספרים אלה לאלה. 

זה הנוף מהמרפסת של הלאונג'.

 בששי בערב הזמנו שולחן במסעדת לינק המצויינת. 

באמצע ארוחת הערב קיבלה כ' שיחת טלפון מבתם בת ה-16, שסיפרה שהיא החליקה ונפלה ובעת הבלימה נפגע שורש כף ידה השמאלית (מזל שהיא ימנית!), שכעת כואב ונפוח.

כ' הזעיקה את השכנה, שלקחה את הבת למוקד ומשם למיון....התברר שיש שבר והילדה יצאה משם עם גבס.

האמת שבשלב זה היינו בטוחים, T ואני, שחוזרים הביתה. נסענו לשם ברכב אחד, הרכב שלנו - והביטוח רק על שם שנינו, כך שגם לא יכולנו לתת להם לנהוג הביתה ולחזור. היה לנו די ברור שהם ירצו להיות שם עם בתם, לשחרר את השכנה....

אבל עד שהגענו בחזרה למלון, היו עוד כמה שיחות טלפון - ותמונה מגובסת ומחוייכת של הבת בוואטסאפ - שהבהירה להורים הדואגים שאין להם מה לחזור הביתה והכל בסדר. 

המלון היה מאוכלס בעיקר על ידי דתיים, כך שבזמן ארוחת הבוקר היה חדר האוכל כמעט כולו שלנו. זו היתה אחת מארוחות הבוקר המושקעות ביותר שראיתי בבית מלון בארץ, בעיקר בשבת (שבה הם יותר מוגבלים). הצלחנו לסיים בדיוק לקראת עשר, אז יצאו כולם מבית הכנסת והציפו את המקום בהמוניהם.....

ירדנו ברגל מהמלון לימין משה, משכנות שאננים, דרך בריכת השולטן לשער יפו, דרך השוק לכנסיית הקבר (היפהפיה), משם שוטטנו עוד קצת בסימטאות השוק, עד מגדל דוד, יצאנו לממילא (הכל היה סגור כמובן), וכך דרך ככר המכס ורחוב דוד המלך בחזרה למלון. 

הנוף מתצפית תחנת הרוח בימין משה

הלכנו כשלוש-ארבע שעות בקור שהתחיל ב-3 מעלות ועלה לקראת הצהריים ל-8 מעלות.....אבל השמש היתה נהדרת והשמיים היו כחולים - "תכלת עזה" כמו שעמוס עוז קרא לזה. 

במלון נשנשנו משהו באקזיוטיב לאונג' (זה באמת שווה הדבר הזה, והפעם זה היה רק בתוספת של 200 ש"ח לחדר), נחנו צהריים, התקלחנו ונסענו הביתה. בירושלים הצ'ק אאוט נעשה עם צאת השבת, כך שעיתותינו היו בידינו.

בסך הכל היה סופ"ש ממש נחמד.

וגם כאן