יוצאת לדרך חדשה

רק שלא שמנו לב (לא T במעמד ההזמנה, ולא אני כאשר שמרתי את הכרטיסים בגוגל דרייב ואפילו הדפסתי אותם) ששעת הטיסה שלנו מבוסטון לדטרויט נקבעה ליום שני בערב (8 PM) במקום לבוקר (8 AM). אופס.

כיון שכל השהייה שלנו בדטרויט היתה יומיים, וקבענו להיפגש שם גם עם מנהל הנכסים שלנו (שהגיע במיוחד ממיאמי) וגם עם מנהלת הנכסים המקומית, לא היתה אופציה להגיע בערב, ומרגע שהפנה בננו את תשומת לבנו לטעות, ניסינו מייד לתקן אותה. 

במוקד שירות הלקוחות של cheapoair היו אדיבים וענייניים, ואפילו מצאו לנו טיסת בוקר חלופית - רק שהפרש התשלומים עבור השינוי היה אמור לעלות יותר מאשר מחירי הכרטיסים המקוריים. ככה זה כאשר מזמינים טיסה מוזלת ו-non refundable (כלומר - בלתי ניתנים להחזרה). 

יותר מכך, התברר שחברות התעופה, מרגע שאתה "מפספס" את טיסת ההלוך שהזמנת, מתבטלת אוטומטית גם טיסת החזור. כלומר בכל מקרה חייבים היינו להזמין מחדש זוג כרטיסים הלוך ושוב. 

כיון שמראש היתה זו טיסה מוזלת, וכאמור בלתי ניתנת לשינוי או ביטול תמורה החזר כלשהו, לא היו לנו טענות לחברת cheapoair על עצם העניין, הבנו שהכסף עבור הכרטיסים המקוריים אבוד. אבל מה שכן הכעיס אותנו מאד היה, שהם לא הצליחו למצוא לנו טיסות חדשות זולות יותר ממה שאנחנו בעצמנו הצלחנו למצוא ברשת - מרגע שהבנו שהם לא באמת מתאמצים לעזור. כן, אנחנו מצאנו טיסות זולות יותר מאשר חברת טיסות מוזלות שמתפארת בכך שלא נשיג טיסות יותר זולות ממנה. 

אגב כל הפניות שלנו בנושא זה לנציב הקבילות שלהם נענו באותו סטנדרט רובוטי-משהו, מצטערים מקרב לב על אי הנוחות, אבל אנחנו נאלצים לפעול על פי מדיניות חברות התעופה, בלה בלה בלה - שום התייחסות לתלונה לגופה. 

בכל מקרה לא נתנו לעניין הזה להטריד אותנו מעבר לנדרש, ובשני בבוקר הקפיצה אותנו כלתי לשדרה התעופה (שבבוסטון נמצא ממש בתוך העיר, כך זו נסיעה של רבע שעה/עשרים דקות (פרט לשעות העומס). בכרטיסים החדשים טסנו הלוך עם Delta ובחזור עם Jetblue על אותה טיסה שתכננו לטוס במקור. 

גם Delta וגם Jetblue התגלו כחברות טובות, אדיבות, בעלות מטוסים חדישים, נוחים ומרווחים. 

בדטרויט מזג האוויר דמה יותר למזג האוויר אצלנו (למרות שהם על גבול קנדה, וציפינו לקור דמוי בוסטון). אחת עשרה מעלות (מעל לאפס), מעונן עם קצת טפטופים. 

צ', מנהל הנכסים שלנו, פגש אותנו בהשכרת הרכב, ואת היומיים הבאים בילינו יחד, מסיירים בין הנכסים המועמדים לרכישה ושיפוץ לבין הנכסים שהוא רכש והיו כבר באמצע שיפוץ, לבין הנכס שלנו - שאגב השיפוץ שלו כלל לא הסתיים, ולהערכתי בקצב שהם עובדים שם זה ייקח עוד יותר מחודש. אבל קבלנית השיפוץ דחתה ברוגע ובחיוך את הערכתי, בטענה שתוך שבוע שבועיים הם יספיקו גם להתקין חלונות, גם את ההסקה, גם....לא אלאה את עצמי כאן עם כל מה שנותר עדיין לעשות שם. 

נכון, המחירים שלהם זולים מאד - ועדיין אני תוהה אם זה מתקזז עם כל חודשי השכירות שהיינו יכולים כבר לקבל לו עבדו קצת יותר באינטנסיביות. 

הסתובבנו גם בדטרויט עצמה, בפרברים שקרובים מאד למרכז העיר, שם נמצא הנכס שלנו, וגם בעיר סמוכה בשם פלינט, מרחק כשעת נסיעה מדטרויט, שם עומדים כרגע למכירה כחמישים בתים (של בעל בית אחד), כולם מושכרים כבר ואחרי שיפוץ.

כנראה שמכל הסיפורים על דטרויט וסביבתה ציפינו לעזובה גדולה יותר ממה שמצאנו בפועל, כנראה שהעיר באמת מתאוששת ומתחדשת. מישיגן קיבלה מענק סיוע גדול מהממשל הפדרלי לצורך ההתאוששות שלה מהמשבר הגדול, וזה ניכר בשטח. אגב כל בית שנרכש חייב בשיפוץ תוך מקסימום שנה, וכל בית נטוש (ויש המון כאלה) מסומן להריסה, וכבר רואים את המגרשים הריקים ברחובות בהם זה כבר התחיל להתבצע.

גם ראינו איך שאר דיירי הרחובות שמחים על כל בית שנרכש ומשופץ, ומסייעים לבעלי הבית בכיסוח המדשאה הקדמית, למשל - הכל כדי לשמור על ערך הבתים ברחוב. 

כשהסתובבנו בפלינט, ראינו תופעה מוזרה: בחצר הקדמית של הרבה מהבתים עמדו ערימות של בקבוקי מים מינרלים. חיפוש קצר באינטרנט גילה לנו שהייתה שם בעיה של עופרת במים, כתוצאה ממעבר לשימוש במימיו של נחל פלינט המקומי לצורך מי השתייה, במקום קניית המים מדטרויט. המעבר בוצע בלי הפעולות הנדרשות של בדיקה וטיהור נאות של המים, של בדיקה ותיקון הצנרת ועוד ועוד. נראה שכעת הבעייה הסתדרה, אבל שהתושבים עדיין מתבקשים לשתות מים מבקבוקים...

טוב, בכל מקרה בינתיים לא רכשנו נכסים בפלינט!

כמה מספרים: בית בן 4-6 חדרים (פלוס מרתף גדול פלוס עליית גג) בדטרויט ניתן לקנות כיום בחמשת אלפים דולר או פחות. השיפוץ שלו עולה בין 15 ל-20 אלף דולר. והשכירות בין 600-900 דולר לחודש. מי שיודע, שיחשב את התשואה...

משסיימנו את החלק העסקי של הביקור, הסתובבנו קצת במרכז העיר, שהיא מצד אחד יפה מאד, ומצד שני די נטושה. 

המלון שלנו היה ממוקם באזור שנקרא Greek Town - ברחוב היחיד השוקק חיים, כמעט, מלא מסעדות (רובן יווניות), אורות ומוסיקה יוונית.

זה היה הנוף מחדרנו במלון

ובבוקר מוקדם

וברחוב בדרך למסעדה היוונית המצוינת

אגב, על הקזינו שהיה ממוקם בתוך המלון דילגנו לגמרי. 

גם כי קזינו פשוט לא מעניין אותנו, וגם כי משום מה החוק שם אומר, שבמקום שבו אחוז האלכוהול שנמכר גדול מאחוז האוכל - מותר לעשן! 

מספיק היה להיכנס לרגע למעלית עם אנשים שהיו שנייה קודם בקזינו, וכבר הרגשנו שאנחנו מסתובבים עם מאפרה שעולה על גדותיה.....

ברביעי מוקדם בבוקר טסנו בחזרה לבוסטון, והגענו לשם בשבע וחצי בבוקר. 

בני (שכבר הרגיש ממש טוב, פרט למעט שיעול וצינון קל) וכלתי היו חופשיים עד לשעות הצהריים, והטיסה שלנו תוכננה רק לאותו ערב - וכך זכינו בעוד יום איתם.

המשך יבוא

וגם כאן