בתי נולדה בפורים (היתה לנו חברה שבמשך שנים קראה לה "פורים": מה שלום "פורים"? בת כמה "פורים" עכשיו?) ולמרות ששנים היא כבר בוחרת לחגוג את יום הולדתה הלועזי, אצלי בלב זה תמיד יהיה בפורים. השנה שני התאריכים הלועזי והעברי יצאו די קרובים זה לזה, הפרש של יומיים לדעתי.
היא ארגנה לעצמה יום חופש בראשון כי ידעה שהילדים יהיו בחופשה מהגן, אבל אז הציעה לה חמותה בפרץ של נדיבות לעשות לנכדים יום כיף - וכך יצא שבתי הייתה פתאום חופשיה גם מעבודה וגם מילדים, וקבענו לעשות לנו יום כיף משל עצמנו.
זה לא קורה כמעט, היא מאד מאד עסוקה, וגם בימי ששי עכשיו עובדת (מקבלת מטופלים פרטיים), ושמחנו שתינו על ההזדמנות הנדירה הזאת.
בגלל פורים ועדלאידות ברחובות והופעות בקניונים החלטנו להמר על קניון פחות מוכר בנתניה (עיר ימים) ובאמת שם לא היה מפוצץ באנשים, ילדים, הופעות ורעש.
ישבנו לנו לקפה ומאפה ושוחחנו, קנינו לה כמה בגדים - היא הולכת לעבודה עם אותם שני זוגות מכנסיים כבר כמה שנים - ושוב ישבנו לקפה ודיברנו ודיברנו ודיברנו.
עלינו ועל הילדים שלה ועל היַלְדּוּת שלה ושל אחיה, ועל החיילת ו....באמת שלא יוצא לנו ככה לדבר רק שתינו - פרט לשיחות הטלפון הארוכות שלפעמים אנחנו מצליחות להשחיל כאשר היא בדרך הביתה מהעבודה בפקקים.
היה לנו כל כך כיף, שהיא התקשרה למחרת שוב לומר כמה כיף היה לה.
קיבלתי ממנה כל כך הרבה מחמאות לגבי ההורות שלי, לגבי איך שהיַלְדּוּת שלה איתי כאִמָּא סייעה לה להיות האישה והאִמָּא שהיא היום....איך נסכתי בה ובאחיה בטחון ותחושת ערך, איך ניתן היה לבוא אלי עם כל דבר ותמיד הייתי קשובה, ותמיד עניתי בגובה העיניים.....נמסתי ממש.
כך קרה,שיצאתי לחגוג לה יום הולדת ובסוף גם אני קיבלתי מתנה.
וגם כאן
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
