יוצאת לדרך חדשה

לקום בבוקר כשהשמש חודרת מבעד לחלון אל מול הנוף המדהים של סן ג'ימיניאנו ולשמוע אותם צוחקים ומשחקים למטה בסלון הדירה ששכרנו לכולנו.

לרדת למטבח ולקבל את חיבוקי הבוקר, הוריהם עדיין ישנים, ואנחנו מגישים להם את טרום-ארוחת-הבוקר (דגני בוקר עם חלב, כן - הרבה חמץ היה בשבוע הזה). 

לעצור באמצע שום מקום על גבעה פורחת ולעשות איתם גלגולים בדשא, ולעזור להם לצלם את חתני מנסה (לשווא) לעשות עמידת ידיים.

להשתאות מול היופי של הכיכר המרכזית בסיינה, בעוד הם בעיקר רודפים אחרי יונים.....(זה הפך להיות מוטיב חוזר בכל מקום שהגענו אליו, כמובן).

לנסות להסביר להם למה פסלים עם בולבולים (דויד) וציצים (כל השאר) בחוץ זו אמנות, למרות שבחיים הפרטיים לא מסתובבים ככה בשום אופן. 

ללכת איתם למוזיאון גליליאו גליליי

לאכול איתם גלידה בכל מקום שהגענו אליו (סליחה, לא גלידה - ג'לאטו) ולשמוע אותם מכריזים ש"כאן זו הגלידה הכי טעימה באיטליה".

לספר להם סיפור מתוך "בודהה לפני השינה".

לראות את חכמוד מסיים לבד פיצה שלמה (שוב - הכי טובה באיטליה) ואחרי שעתיים לשמוע שהוא שוב רעב.

לעשות כאילו שאנחנו מנסים לתמוך במגדל פיזה הנוטה ליפול ולהצטלם מיליון פעם בפוזות שונות.

להשתאות מול הכוח של חתני, שהולך עם שניהם בבת אחת על הכתפיים כי הם כבר עייפו מללכת ברגל.....

להתבאס שגני ההרפתקאות והשעשועים עדיין סגורים לעונה, ושברוב חוות הרכיבה על סוסים לא מקבלים ילדים מתחת לגיל 8

ליהנות ממזג האוויר האביבי המושלם, מהאוכל הנפלא, מהערים העתיקות היפהפיות.....

להתעצבן (אבל לא ממש) על המכונות האיטלקיות שלא מקבלות כרטיסי אשראי אבל גם לא נותנות עודף........

חופשה קסומה עם המשפחה בטוסקנה. רק בני וכלתי היו חסרים שם. אולי בפעם הבאה נצליח לצאת לחופשה כולנו יחד...........

וגם כאן