יוצאת לדרך חדשה

סיימתי לקרוא את "חסד ספרדי" של א.ב. יהושע - שהוא ספרו הלפני אחרון, שמשום מה פספסתי כאשר יצא ב-2011.

אני מאד מאד אוהבת את הכתיבה של א.ב. יהושע, ומנסה לקרוא כל דבר שהוא מפרסם.

אבל אני יכולה להבין מדוע "חסד ספרדי" עבר ככה מתחת לרדאר.

כתמיד נהניתי מהשפה של יהושע, מהשימוש במלים, בהקשרים, באסוציאציות.

אבל יותר מתמיד קריאת הספר לא היתה הנאה צרופה.

קורה לפעמים שספר הוא טוב בעיני, כתוב היטב ומסקרן - כך שאקרא אותו עד סופו.

אבל לא מהנה. לא יודעת. חבל. 

בכל מקרה עומדת להתחיל את "יוצאת מדעתי" של שרון מ' דרייפר. 

קיבלתי את הערכה של DAY TWO ואני כבר עם החיישן של מד הסוכר, 

סורקת לפחות שלוש פעמים ביום (ואחרי כל מה שאני אוכלת) ומתעדת את כל הפעילות שלי (שינה, משקל, התעמלות ובעיקר אוכל). בהמלצתם אנסה להמשיך עם זה שבועיים (שבוע זה המינימום) ואז אשלח להם את מד הסוכר בחזרה בתוספת דגימת צואה. סקרנית מאד לקבל את ההמלצות שלהם בסוף. 

סקרנית גם לעקוב אחרי התנהגות הסוכר שלי. 

החתונה המשפחתית האנגלית היתה ביום שני שעבר והיה מקסים.

מאד חששנו מהשרב שהיה באותו יום, אבל למזלנו הוא נשבר מוקדם ובילינו את הערב בנעימים בחוץ - גם החופה (שהתחילה בול בשש וחצי), גם קבלת הפנים והארוחה עצמה וגם הריקודים. 

בשבועות לא הזמנו אף אחד - לכולם היו תכניות אחרות - ולא היינו מוזמנים - וכך העברנו יומיים רגועים, עם התעמלות בקאנטרי בבוקר ומנוחה וסרטים בשאר שעות היום. ובעיקר ארוחות נורמליות. מושלם.

בחמישי T בא איתי לאסוף את הנכדים מהגן ולקחת אותם לכדורגל, וכמובן הבאתי את הספר התורן להקריא להם פרק או שניים. עכשיו זה ספר מסדרת סיפורי קפצון ונח של רותי ורד. "החטיפה הנוראית של מסריחונית". מקסים. וגם כתוב בשפה עשירה. 

בילוי עם הנכדים זה תמיד כיף. תענוג צרוף. 

בששי בישלנו רוב היום, בערב כולם באו לארוחה. גם בתי עם המשפחה וגם אחי עם המשפחה. היה אוכל טעים ולא הרשיתי ל-T לאפות עוגה (אנחנו בדיאטה ואף אחד אחר לא זקוק לקינוח, פרט לנכדים שממילא מעדיפים ביצת קינדר). כולם הודו לי על זה, אגב. 

ובשבת גם התעמלנו בבוקר, גם ביקרנו אחרי הצהריים במלון בשפיים חלק מבני הדודים שהגיעו מאנגליה לחתונה (הבת של ל' עם משפחה, ואחיה עם משפחתו, שגר בארץ כבר 12 שנים). היה ממש נחמד לבלות איתם. הילדים שלהם מתוקים ברמות.

אחרי כן נסענו לאזכרה של בן של חברה, עובדת לשעבר של T וע', שמת בתאילנד בנסיבות לא ברורות. כנראה מנת יתר...

עצוב. אבל היא גרה בקיבוץ והם עושים מהאזכרה מן HAPPENING כזה של שירים, הקראת מכתבים, בירה וחטיפים....וזה עושה לה טוב. 

אז זה היה פחות או יותר השבוע שהיה. 

יש לי עוד עדכונים לגבי החתולים (כבר הפסקתי להאשים רק אותה) - אבל יש כל הזמן התפתחויות אז בינתיים יש פוסט בהתהוות שכל הזמן מתווספים לו עוד נתונים..........

המשך יבוא

וגם כאן