יוצאת לדרך חדשה

נגמרה שנת הלימודים ובגנים החלה קיטנה (שזה בעצם הצהרון לאורך כל היום), והסתיימו כל החוגים. כמעט. 

וכיון שאין חוג כדורגל לחכמוד, החלטתי לאסוף אותם מהגן ביום חמישי ולקחת אותם לבריכה. בתי ארגנה להם בתיקי הגן את בגדי הים, משקפת ומגבת.

כשבאתי לגנים וסיפרתי להם את התכנית הם קפצו משימחה. 

"הולכים ישר לבריכה, סבתא?" שאל חכמוד בהתרגשות "לא עוברים אפילו בבית?" ושמח מאד כשעניתי בחיוב. 

בדרך לשם הם רקמו ביניהם תכנית כיצד יצילו בבריכה את החבר הדמיוני שלהם שנלכד על ידי ה"רעים". חלוקת התפקידים ביניהם נקבעה מראש - נשמותק יצלול למים ויציל את הילד, וחכמוד יילחם ברעים ויהרוג את כולם. 

הגענו ומייד לקחתי אותם למלתחות הילדים להחליף לבגדי הים. פתרון גאוני למצבים כאלה, בהם אישה מגיעה עם שני בנים שכבר עברו את גיל 3 ולא ניתן להכניס אותם למלתחת הנשים. יצאנו מייד לכיוון הבריכה הגדולה, הנחנו את התיקים על כסאות הנוח, עזרתי להם להרכיב את המשקפות שלהם ומייד נכנסנו למים. 

אחרי שסיימו בהצלחה את הצלת החבר הדימיוני התחלנו לשחק תופסת במים, כאשר לפעמים הם מנסים לתפוס אותי ולפעמים אני רודפת אחריהם. חכמוד כבר ממש שוחה וצולל, וכל הזמן הדגים לי כיצד הוא עושה גלגול קדימה או אחורה או מנסה עמידת ידיים במים, ונשמותק עדיין לא ממש מעז להרים את רגליו (נשארנו ברדודים) אבל כן צולל עם הראש במים. 

לעיתים היה מאתגר לראות את שניהם בו זמנית, ולא העזתי להסיר מהם את עיני לשנייה (למרות שהיו גם מצילים), אבל בסך הכל היה מהנה והם התנהגו למופת. 

באיזשהו שלב התעייפתי וגם נהיה לי קר (כבר היינו כמעט שעה במים, השמש הסתתרה מאחורי העננים, כבר היה חמש וחצי), והם הסכימו לצאת וכמובן ביקשו ארטיק. 

יצאתי ראשונה כדי להביא להם מגבות, והלכנו לכיוון המזנון. 

חכמוד מייד בחר במנגנום לבן, ונשמותק כמובן היה חייב להתלבט. "אני מתלבט כאן, סבתא" הוא קרא לי אל השלט שפירט סוגי ארטיקים וגלידות שונים. "מה כדאי לי, סבתא, את זה (שוקובו) או את זה (קסטה)?" 

"שניהם טובים, נשמותק, שניהם טעימים מאד" לא הקלתי עליו.

הוא התחיל עם ה"אן-דן-דינו" שלו, באורך הגלות, אבל המוכר היה סבלני וגם לא היה תור של אנשים שילחיצו אותו.

הפור נפל על קסטה, וחכמוד ביקש גם פרעצל 

וכמובן שגם נשמותק רצה כמוהו......

אני הזמנתי לי אייס קפה, למרות שזה מלא סוכר. בא לי, כמו שאומרים הילדים.

ישבנו שם ליד שולחן סמוך למזנון, והם אכלו בשקט ושקעו בהרהורים.

קוריוז קטן:

לידינו ישבה אמא עם שני ילדים, בן ובת. אין לי מושג בני כמה הם היו. הם היו גבוהים לפחות כמו חכמוד ונשמותק אבל משהו בפנים שלהם ובהתנהגות שלהם גרם לי לחשוב שהם צעירים יותר. 

האם קנתה להם צ'יפס, והם התפשטו לגמרי והתחילו לאכול. 

הילדה הלבישה על עצמה מן פונצ'ו-מגבת שכזה, אבל שחלקו הקדמי קצר יותר מהאחורי. בקיצור - ניתן היה בבירור לראות שהיא עירומה לגמרי. הילד לא טרח ללבוש דבר. הוא הסתובב לו עירום, ושמתי לב שזה בולט לי כי זה מאד יוצא דופן בארץ.

בעוד שבארצות אחרות, בעיקר באירופה, ילדים עד גיל די מבוגר (לפחות בית הספר היסודי) מסתובבים בחופשיות בעירום מלא, בארץ כבר לתינוקות מלבישים בגד ים. 

ראיתי איך אנשים עוברים לידם והמבט שלהם מתעכב. ראיתי שילדים שמים לב ונועצים עיניים.

היה איזה רגע שהבן ניגש אלינו, ושאל את חכמוד איך קוראים לארטיק שהוא אוכל. וראיתי שחכמוד ממש נבוך. 

הוא התקשה לומר את שם הארטיק, ואני עניתי לילד במקומו. הוא לא דיבר על זה אחר כך ולא שאל אותי, למשל, מדוע הילד הסתובב לו עירום לגמרי. אבל ראיתי שזה מוזר לו. 

אחר כך הלכנו לבריכה ה"בינונית" שבה גם שתי מגלשות מים. 

חכמוד ונשמותק התחילו במרתון של התגלשויות, פעם בכחולה ופעם באדומה, נהנים מכל רגע, ולמרבה הפלא לא התעייפו כלל. 

מטבע הדברים, היו שם שני מצילים. האחד ישב למעלה וניטר את סדר הגלישה, לוודא שאף ילד לא יגלוש או ינחת על אף ילד אחר. השני ישב למטה, לוודא שכל ילד שכבר נחת בבריכה, יפנה אותה מהר כדי שהגולש הבא לא ינחת עליו. הוא גם הנחה כל ילד לצאת מהבריכה בצד שקרוב למגלשה ממנה הגיע. 

נשמותק, בהלך רוחו הנוכחי, לא שעה להוראות המצילים, נשאר במים להשתכשך גם אחרי שסיים לגלוש, וכאשר כבר התקדם לשפת הבריכה כדי לצאת, עשה זאת בכיוון הלא נכון. המציל העיר לו כמה וכמה פעמים, וגם אני, והוא המשיך בשלו.

באחת הפעמים, כאשר המציל ממש גער בו לצאת כבר מהמים, הפנה אליו נשמותק את פניו המתוקות ואמר לו "אני מחליט עלי", בקול שגרם למציל להתאמץ מאד שלא לפרוץ בצחוק. הוא הצליח להתאפק, הרצין מאד את פניו, והזהיר את נשמותק שאם הוא לא ישמע בקולו, הוא ייאלץ לצאת מהבריכה ולשבת ליד סבתא. הפעם הזו המסר נקלט.

הם המשיכו להשתעשע במגלשות עד שקיבלתי הודעה מחתני שהוא בדרך לאסוף אותם, ובאורח פלא הם התרצו מייד, באו איתי למלתחת הילדים והחליפו בגדים בלי להשתהות יתר על המידה.

בתי וחתני התפלאו איך לקחתי על עצמי לקחת את שניהם לבריכה לבד בלי עזרה, אבל האמת היא שזה היה תענוג.

וגם כאן