יוצאת לדרך חדשה

החוויה של להיות במקום שהוא, כמו שבני הגדיר זאת היום בשיחת הטלפון בינינו, הכי חייזרי שיכול להיות עלי אדמות.

בלי קשר למה ראינו, מה אכלנו.....פשוט להיות כאן. זו תחושת חוויה אדירה.

הכל שונה, הכל חדש, כל יום נתקלים בעוד משהו....

הבטחתי לעדה הסבר על השירותים (אני החודש הזה בענייני אסלות, אין מה לעשות כנראה - גם בבית וגם ביפן 😉)

אז בואריאציות שונות לאסלות ביפן יש תוספת שבדרך כלל נראית ככה

ומה שזה אומר, זה שניתן לחמם את המושב, ניתן להפעיל שטיפה מכיוונים שונים (קדימה, אחורה) בזרמים שונים, שניתן לשלוט בעוצמת הזרם, ועוד. יש אסלות שניתן להשמיע רעש (למשל של הדחת המיכל, כאילו) כדי לכסות על הרעשים הטבעיים. יש כאלה שמשחררים מטהר אוויר. יש כאלה שגם מפעילות ייבוש אחרי השטיפה.

למשל זאת

שבנוסף לשטיפה ולייבוש גם מרימה ומורידה אוטומטית את מושב האסלה והכיסוי, מדליקה אור בתוך האסלה....כנראה כדי שגברים לא יפספסו בחושך......😎

ברוב השירותים הציבוריים יש חומר לחיטוי המושב, כך שאפשר לנקות ולשבת, או כיסויי מושב חד פעמיים.

ונקי. כמעט תמיד נקי. משהו מטורף. ויש שירותים בכל מקום. 

פחים, למשל, אין כמעט בשום מקום. ואנשים אוגרים את האשפה שלהם עליהם ומחכים עד שמגיעים לפח (בתחנת הרכבת למשל) ורק אז משליכים אותה במרוכז באופן מסודר. 

הרחובות נקיים, המדרכות נקיות. די מדהים.

בתחנות הרכבת יש סימון על הארץ היכן תיפתח דלת הקרון. כולם עומדים יפה בתור על הסימון, בשקט מופתי, לא דוחפים, וכולם מחכים בסבלנות כאשר הרכבת נעצרת עד שאחרון הנוסעים היורדים סיים לרדת מהקרון, ורק אז עולים. איש אינו מדבר בטלפון אבל כולם בתוך הטלפונים. שומעים עם אוזניות, משחקים, מסמסים...אין לי מושג. לא מסתכלים על שום דבר ועל אף אחד. לפעמים נרדמים אבל איכשהו תמיד מתעוררים בדיוק בזמן כדי לרדת בתחנה שלהם. בכל מקום יש שלטים המבקשים לא לדבר בטלפון ולא להפריע לנוסעים האחרים. את זה הם מכבדים. אבל הם לא קמים לזקנים, נכים, נשים בהריון.

פעם אחת קמתי כשראיתי בחורה בהריון שעמדה בצפיפות הקרון והתאמצה להיאחז בידיות מהתקרה. היא היתה בהלם, והתיישבה מוקירת תודה. הרבה אחרי כן, כשירדתי בתחנה, היא חיפשה ומצאה אותי והודתה לי שוב. כנראה שזה מאד יוצא דופן.

בכל מקרה אני עדיין ביומנו הראשון בטוקיו, אחר הצהריים. נוסעים לרובע HAKIHABARA  המפורסם בחנויות ענק של מוצרי אלקטרוניקה. משהו מוזר: בכל כמה צעדים נתקלנו בבחורות שלבושות כמו ילדות בית ספר, מחלקות פליירים לאיזו רשת מסעדות. גם בערב ראינו הרבה בארים שפירסמו תמונות של בחורות שנראות כמו ילדות. נראה כאילו היפנים די פדופילים......זה די עשה לי צמרמורת.

אז אנחנו ברובע האלקטרוניקה

והתחלנו לסייר בחנויות הגדולות (4-5 קומות) כאילו היו מוזיאון. באחת הקומות בבניין PANASONIC היו כורסאות טלוויזיה שגם עושות עיסויים שונים. עיסויים שונים זו לשון המעטה. היה קשה ל-T להקים אותי מכורסה כזאת. משהו אדיר עיסה לי ביסודיות רבה את כל האזורים הכי כואבים בגב בעוד משהו אדיר אחר כיווץ ושיחרר לי את הרגליים בו זמנית לכל אורכן....

אחרי הרובע האלקטרוני הזה חזרנו למלון להתקלח ולנוח מעט, ובערב יצאנו למסעדה ברובע שינג'וקו, קרוב למלון.

זהו סוג של ברביקיו יפני, כאשר הסועדים בעצם עושים את רוב העבודה. נותנים לכולם גם סינרים כאלה מפלסטיק כדי לא להתלכלך...... היה מאד טעים.

שאלו אותי על האוכל - על התפריט שלי - וחייבת לומר שאני מסתדרת כאן מצוין.

בשר, עוף, חזיר, דגים - זה ממילא מקבל ציון A+ באפליקציה של day two.

ואם במקרה יש גם אורז או אטריות, אני מקפידה על הכמויות בשילובים כמה שאפשר, ואם אני רואה שירדתי לציון B אז אני מוסיפה גלידה לקינוח או כמה קוביות שוקולד וזה מסתדר.

אני כמעט לא בודקת כבר באפליקציה, אני מפתחת חוש לגבי הכמויות והשילובים. ובעיקר מתרכזת בהנאה ופחות במרכיבי הארוחה.....

תם היום המלא הראשון בטוקיו......המשך יבוא