יוצאת לדרך חדשה

בקיוטו שהינו ארבעה ימים מלאים. והתאהבנו בעיר הזאת אהבת אמת.

היא קטנה יותר מטוקיו, מסורתית יותר, ומצד שני ראינו בה את הריכוז הגדול ביות של תיירים ו"מערביים" מכל מקום אחר בו טיילנו ביפן.

מה שעוד ראינו הרבה בקיוטו (האמת, שכבר נתקלנו בזה בטוקיו בימים הראשונים) הם צעירים, בעיקר בנות אבל גם בנים, לבושים בלבוש מסורתי.

לאחר כמה בירורים, למדנו שבדרך כלל, ביחוד כשמדובר בנשים, אלה הן גיישות מתלמדות. והכוונה בגיישה במקרה הזה איננה לזונה, אלא למישהי שמתלמדת באמנויות הבמה והאירוח. משחק, ריקוד, שירה...ועוד מיומנויות שכלולות ברפרטואר של הגיישה. בקיוטו הן מעדיפות לקרוא לעצמן גייקו (GEIKO) ולא GEISHA, שקיבל כבר קונוטציה של זונה, כי גם הזונות ביפן התחילו לכנות את עצמן גיישות. בעצם המונח הנכון למתלמדת הוא MAIKO.

בנוסף יש כיום מנהג גם של צעירים, למרות המודרניזציה, ללבוש יוקטה (YUKATA) - ה"קימונו" הקיצי הקליל יותר.

את קיוטו חרשנו לאורכה ולרוחבה, בעיקר ברגל. היה לנו פשוט נעים להתהלך ברחובות, לעבור ממקדש לארמון לרחוב מסחרי שוקק או לגן פורח ומלבלב ולספוג את האווירה.

בכל אתר פגשנו תלמידי בתי ספר עם מוריהם שחרשו גם הם את כל האתרים ולמדו דרך הרגליים. תמיד הם חשו בצורך לומר לנו שלום: "הארו" בדרך כלל במקום "הלו" - וכאשר ענינו להם 'שלום, מה שלומכם?' הם צחקו וענו "I'm fine" והיו מאד מרוצים מעצמם.

אמנם יש בקיוטו רכבת תחתית כמו בטוקיו ובערים אחרות ביפן, אבל היא יעילה רק ממש במרכז, ומקשרת מזרח למערב וצפון לדרום. ברגע שמתרחקים מהמרכז יש פה ושם רכבות מקומיות (ממש ענתיקות), וגם אוטובוסים - אבל העדפנו כמה שיותר ברגל. כשהתעייפנו או שהגב התחיל לכאוב יותר מדי, לקחנו מונית. המוניות היו זולות שם מאד ומאד זמינות.

אובר לא היה שם. בעצם לא מצאנו אובר (UBER) בשום מקום פרט לטוקיו.

גם בקיוטו גילינו שיש מוסיקה ברחובות הראשיים, והיה פשוט תענוג להסתובב בהם כל ערב, כשחיפשנו היכן לאכול או סתם התהלכנו ברובעי הבילויים והתבוננו בסקרנות ובהנאה סביבנו.

בערבים בילינו בעיקר באזור Ponchoto Alley או אזור Gion

היה שם מגוון גדול של מסעדות ובארים, וגם מועדונים אקסלוסיביים עם גיישות - אבל אנחנו תמיד העדפנו להיכנס לבארים הקטנים שמלאים ביפנים מקומיים, לשבת סביב הדלפק עם כולם, ולהזמין את מה שכולם מזמינים.

למשל הסושי הכי טעים בעולם

או טופו מעולה - ואני בדרך כלל לא נוגעת בטופו.

בסוף הארוחה תמיד קיבלנו דף שנראה ככה

כאשר בפעמים הראשונות חששנו שזה החשבון, ותהינו איך בדיוק לקרוא את זה ומה לעשות עם זה.

בהמשך התברר שזה רק הסיכום של מה שאכלנו, וכשהבאנו את זה בסוף הארוחה לקופה, קיבלנו חשבון (יחסית) נורמלי, עם סכום במספרים מערביים (לא תמיד עם פירוט)...

גם קיוטו, כמו ערים אחרות בהן תיירנו, חצויה על ידי נהר נהדר - יותר נכון, פעם הנהר הזה היווה את הגבול של העיר, וכיום החלקים שמעבר לנהר גם נחשבים לקיוטו רבתי.

על היום הראשון ביקרנו בארמון ניג'ו-ג'ו (Nijo-jo castle) המרהיב

על בנייניו המקסימים וגניו העוד יותר מקסימים. אהבתי מאד (וזה חזר על עצמו גם במקדשים, גנים וארמונות נוספים) שאת רוב האדמה בגנים מכסה אזוב ירקרק מקסים.

כהרגלנו בטיולינו בחו"ל חיפשנו ומצאנו גם את השוק המקומי הססגוני המרתק: Nishiki Market (נישיקי):

גילינו שמדובר בשוק מכוסה, עשיר ומגוון, ומלא בכל טוב (איש איש לפי טעמו):

חלק מהמוצרים אפילו אינני יודעת מהם, למרות שאני די בטוחה שחלק מהתמונות כוללות סוגים שונים של דיונונים על שיפוד.....

מאפים מסוגים שונים

מזון מוכן, שאנשים קנו ואכלו במקום תוך כדי הליכה או על שרפרפים קטנים בחלק האחורי של הדוכן

והמון המון המון סוגי חמוצים

וכנראה שגם אי אפשר שיהיה שוק ללא מקדשון כלשהו. בכלל מצאנו מקדשונים - שינטו או בודהיסטי - בכל מקום.

ואנשים היו ניגשים עם תשורה או בלי כלום, מצלצלים בפעמון או מוחאים כף (לקבל את תשומת לבם של האלים), מתפללים, מודים על משהו או מבקשים משהו, וממשיכים בשגרת יומם.

המשך יבוא

וגם כאן