נראה לי שהבראתי. ונראה לי שבסופו של דבר זה היה וירוסון קטן, כי גם T חש בסימפטומים דומים, וגם השותף שלו.
אבל עשה לי טוב לנוח ביומיים שלושה האלה בבית, בלי מטלות מיוחדות או התחייבויות משפחתיות או חברתיות.
היתה לי שיחה ממש מעניינת וגם כיפית עם אחת מחברותי המאמנות, ושוחחנו בין היתר גם על ה"שיחה" ההיא בקבוצת המנטורינג.
והבנתי ממנה שהתגובה שלי ל"ילדה" לא היתה תלושה מהמציאות, ושגם היא הרגישה משהו קצת לא במקום.
"יש שם איזו דוגמאטיות" היא ניסחה את זה בדיוק רב, ולא נותר לי אלא להסכים.
היה לי טוב לשוחח איתה, גם כחברה וגם כמאמנת עמיתה, והיא גם הצליחה לתת תוקף לכמה תחושות שעלו לי לגבי כל מיני נושאים נוספים.....
בקיצור, כרגע נראה לי שגם אם אצטרף לקבוצת מנטורינג חדשה, זה לאו דווקא יהיה בהרכב הקודם. כנראה שלא רק את המאמן/מנטור כדאי להחליף, לפעמים גם את הרכב האנשים.
בינתיים נרשמתי לקורס שנתי חדש באימושיין בשם "לחיות חיים נינוחים בשיטת סאטיה" (שהיא תכנית המשך ל"נקודת מפנה", כלומר פתוחה לכל מי שעשה את תכנית "נקודת מפנה" לא רק למאמנים). יתקיים מפגש פעם בחודש, ונראה לי שזה בדיוק המינון שיתאים לי, כדי להתעדכן ב"סאטיה", שמתפתחת כל הזמן....להיות קרובה למקור.
וכשאחזור מיפן, ואחרי החגים, אולי באמת אצור קשר עם מאמן/ת חדש/ה....לחזור להתאמן בעצמי.
מה עוד?
היתה לי שיחה בהמשכים בתגובות עם אמאל'א לגבי חופשיות הכתיבה כאן.
היא הסכימה איתי שעם הזמן, החופש לכתוב הכל ללא צנזורה הולך ופוחת. למרות האנונימיות.
כאילו "איך יגיבו" ו"מה יגידו" מתחיל לקבל חשיבות יתר, עכשיו משהקוראים שלי ואני "כבר מכירים" לכאורה.
כבר הבעתי כאן כמה פעמים את הרצון לכתוב כאילו אף אחד לא קורא.
כאילו אין לאף אחד כבר דעה מבוססת עלי, כאילו לא אכפת לי מה יגידו.
לא תמיד אני מצליחה.
רוצה לנסות להשתחרר מזה.
וגם כאן
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
