לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 65

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2020    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יומן מסע בהמשכים - ליל הסדר והימים האחרונים בניו יורק


בן דודו של T ואשתו הגרו לארה"ב באמצע שנות השבעים עם בנם הפעוט. בנם הצעיר כבר נולד שם. את הילדים הם גידלו בסאות' אורנג', ניו ג'רזי (היתה גיחה של כמה שנים לקליפורניה באמצע) ולפני כעשרים שנה הם מכרו את הבית ועברו לבניין דירות ענק ויפה בקליפסייד פארק, לא רחוק מגדת נהר ההאדסון, בקומה 18 עם נוף מרהיב של ניו יורק.

המשרד שלהם במנהטן (הם עובדים יחד בעסק משפחתי), כך שהם נוסעים הלוך ושוב כל יום - בשנה האחרונה הם כמעט ולא נכנסים עם הרכב (החניה היא רצח!) לאחר שגילו שיש להם אוטובוס ממש מתחת לבית ועד לתחנת Port authority שזה קרוב למשרד שלהם.

יש להם הרבה חברים שם וגם נתח גדול ממשפחתה של אשתו של בן הדוד נמצאת שם. ובכל זאת הם מאד שמחים בכל פעם שמישהו מהמשפחה מהארץ (או מאנגליה, יש ל-T ענף של המשפחה שם) מגיע לביקור. ביקרתי אצלם כמה פעמים כשהייתי לבד, במסגרת העבודה, בהזדמנויות שונות באזור, והיינו אצלם כולנו כשהילדים היו קטנים (והם עוד גרו בסאות' אורנג'), ותמיד היה נחמד - אבל הפעם קצת הסתייגתי מלבוא לגור אצלם 3 ימים.

ככל שאני מתבגרת כך אני פחות רוצה להפריע לאחרים, לפלוש להם הביתה, לחייב אותם "לשעשע" אותי ולהאכיל אותי...כך חשובה לי גם יותר הפרטיות שלי...החופש שלי...והאמת היא שכמה שאני אוהבת את בן הדוד הזה, בזמן האחרון הרבה יותר קשה לי להקשיב (או לקרוא בפייסבוק) לדעותיו הפוליטיות שהן כל כך שונות משלי. תגידו - זה לא קשור, אבל זה מפריע לי.

בפועל לא הייתי צריכה לחשוש. הם כל כך שמחו שבאנו וכל כך נתנו לנו להרגיש בבית, ונתנו לנו להבין שכיף להם שיש להם הזדמנות לצאת איתנו - למסעדה התורכית האהובה עליהם

 

 

 

או למוזיאון וויטני החדש בצ'לסי

 

 או לגן הבוטני (של הברונקס, ליד גן החיות)....

 

ובמקומות שבכלל לא הכרנו קודם: כמו הצ'לסי מארקט

 

וגם מקום מדהים שקוראים לו Eataly

 

 

 

 

ובאמת כל כך שמחו ש-T היה שם בשבילם לליל הסדר ובישל דברים ותיקן דברים שהם בישלו ולא יצאו כל כך טוב...כך שגם עזרנו.

ובאמת עלו פה ושם ויכוחים פוליטיים, וכמה פעמים הוא איים בחביבות לזרוק אותי מהחלון (קומה 18 כבר אמרתי?) אבל זה היה בסדר. בסוף אפילו הצלחנו להסכים על כמה דברים. והתעליתי על עצמי ולא הזכרתי בשום שלב את העובדה (המתבקשת) שמי שחי כבר 40 שנה בחו"ל לא באמת יכול לדעת איך זה מרגיש לחיות כאן, לא כל שכן "להחליט עלינו".

אבל באמת שהיה ביקור נהדר.

אנחנו משפחה גדולה (המשפחה של T) וכאשר מגיע מישהו מחו"ל לבקר בארץ בדרך כלל כולנו מתכנסים יחד וזה כיף גדול. אבל אז לא באמת יוצא לדבר אחד על אחד עם כל אחד, ויש באמת משהו מיוחד ושונה כאשר אנחנו אצלם בבית, יומיים שלושה, זמן איכות ביחד....ממש טוב.

ליל הסדר היה ביום ששי, והיו מוזמנים אליהם 22 איש, כאשר ברגע האחרון נוספה גם מזכירה של אחד מהמוזמנים שהתברר שאין לה אצל מי להיות, אז 23. חוץ מהמזכירה הזו כולם היו בני דודים או בני בני דודים של אשתו של בן הדוד. אני לא הכרתי לפני כן אף אחד מהם. אי אפשר לומר שהיום אני מכירה, אבל זה היה תמהיל נחמד של אנשים, יהודים אמריקאים, חלקם ישראלים לשעבר כמו בן הדוד של T, וזה היה ליל סדר מיוחד.

אחר הצהריים הגיעה כבר אחותה של אשתו עם בתה, שהיתה בערך בגילי, כדי לעזור בהכנות, וכיוון שהיינו הרבה אנשים ו-T תיגבר את המטבח, הכל היה מוכן הרבה לפני הזמן, והיה לנו המון זמן לשבת ולפטפט ולהכיר אחת את השנייה. זו היתה חוויה מרתקת, ונהניתי מאד. בסוף גם פתרנו תשבצים ביחד...למותר לציין שהסדר לא התחיל בזמן, התברר שלפקקים של יום ששי אחר הצהריים נוסף עומס מיוחד בגלל ערב פסח - רוב האנשים שם באזור הם יהודים. חלק גדול מהאורחים הגיעו ישר מהעבודה.

לכל אחד היתה הגדה שונה, אבל איכשהו זה הסתדר. חלק הקריאו באנגלית וחלק בעברית, וזה זרם להפליא, וגם היו מספיק מאיתנו שידעו את השירים - כך שהאווירה היתה נהדרת. על צלחת הפסח נוסף פריט שלא הכרתי, שהתברר שהוא מאד מקובל בארה"ב: תפוז. הגרסאות לסיבות לתפוז שונות ומשונות, אבל בגדול נאמר שהוא נועד לציין את ההכללה של קבוצות שבעבר הודרו מהיהדות - למשל להט"בים. אגב, בן הדוד שהושב לידי, בחור מתוק ממש בשנות השלושים המוקדמות לחייו, הוא בחור גאה בעצמו, שחקן שמתפרנס בעיקר מלאפר שחקנים אחרים וגם....ממופעי דראג מושקעים. ראיתי סרטונים שלו ביו-טיוב - הבחור/ה בהחלט מוכשר/ת.

שתי הילדות היחידות שנכחו בסדר היו בנות7 ו-10, מתוקות מאד וגם קראו מאד יפה (באנגלית כמובן) בהגדה. במיוחד התפעלתי מכושר הקריאה של זו בת ה-7. כשהן מצאו את האפיקומן ובן הדוד נתן להן כסף, הגדולה הצהירה שהיא תורמת אותו - לא זוכרת אפילו מה היתה המטרה - ואז כל משתתפי הסדר הכניסו יד לכיסם ונתנו לה עוד. 

כל אחד הביא משהו, כמקובל בסדרים שכאלה, ולכן גם איכות המנות לא היתה אחידה (T שיפר את מה שהיה ניתן לשיפור) אבל גם ככה ברור שהיה מספיק אוכל טעים לכולם.

שלא כמצופה בסדרים כאלה, המשכנו לקרוא (בעיקר לשיר) בהגדה גם אחרי האוכל, ובכלל אפשר לומר שהיה מאד מאד נחמד. אשתו של בן הדוד עשתה בחוכמה ולקחה לה עזרה בתשלום לטובת שטיפת הכלים והניקיון, כך שבאמת סיימנו יחסית בקלות ולא מאוחר והחזרנו את הדירה למצבה הקודם די מהר.

כבר הרבה שנים לא חגגתי אצל יהודים/ישראלים פסח בחו"ל. זו בהחלט היתה חוויה טובה, לשמחתי.

אז אחרי שחגגנו וגם טיילנו עם בני הדודים, שמנו פעמנו ביום ראשון בבוקר לשדה התעופה לה גארדיה (שקרוב יחסית לביתם) לכיוון ניו אורלינס להיפגש עם בננו וכלתנו......

 

* וגם כאן

נכתב על ידי , 19/5/2016 10:07   בקטגוריות זמן איכות, חגים, חו"ל, חופשה, ליל הסדר, משפחה, מערכות יחסים, פסח  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חצי סטודנט ב-22/5/2016 15:33
 



פסח 2015


איזה כיף לשבת בבית ביום גשום חלקית ולא לעשות דבר. 

אולי לא לעשות דבר פרט להשלמת הניקיון של המטבח אחרי האירוח של אתמול.

היו כאן the usual suspects: בתי עם חתני והנכדים, אחי עם גיסתי והאחייניות המתוקות. שולחן לעשרה.

לו היו כאן גם בני ואשתו הטרייה היינו 12. ולו היו גם להם 2 ילדים היינו 14 - וזה בדיוק הגודל של שולחן האוכל שלנו. 14. יש למה לצפות....

 

בחמישי שלפני ליל הסדר הנכדים היו אצלנו כל היום. הם היו מתוקים כרגיל אבל גם היה לא פשוט. 

נשמותק, בן השנתיים וחצי פלוס, נמצא עמוק בתוך תקופת ה-terrible twos. בודק גבולות, בוכה כמעט ללא סיבה ובוודאי ללא פרופורציות, לומד גם קצת לעשות מניפולציות....חכמוד, בן הארבע ורבע גם כן נמצא בתקופה דומה - בתי קוראת לה the fucking fours. 

נעזרנו בכל מה שלמדתי באימון : לתת תוקף לרגשות שלהם, לשקף את מה שהם אומרים/עושים/מבקשים - אבל להיות מאד ברורים לגבי מה אנחנו מסכימים ומה לא. איכשהו, זה עבד. מעניין שהניסיון שלנו כהורים פחות תופס כאן. או שאולי אנחנו לוקחים אותו כמובן מאליו. 

בכל מקרה היה קשה אבל היה כיף.

 

ביום ראשון של חול המועד הם שוב היו אצלנו כל היום. הפעם שום תופעת terrible twos או fucking fours לא צצה בכלל. תהיתי לגבי זה - איך זה ייתכן או מה תרם לזה? ואז חשבתי על זה שביום חמישי הם היו אחרי שבוע של גן, עם המתחים והלחצים שצברו כל השבוע, עם העלבונות הקטנים שהם סופגים ובולעים כל יום...עם התסכולים - אלוהים יודע מה באמת עובר עליהם בכל דקה של כל יום. 

ואילו ביום ראשון הם כבר היו אחרי חמישי (איתנו) ששי-שבת (עם ההורים ועם המשפחה המורחבת) - וכנראה כבר נטולי לחצים ותסכולים. החופש עושה להם טוב. נדמה לי שביום ראשון היה לנו בילוי עם הנכדים הכי כיף שהיה אי פעם, וזה אומר הרבה.

 

בליל הסדר היינו אצל המחותנת שלנו, אמו של חתני. בנוסף אלינו היו שם כמובן גם בתי עם חתני והנכדים, אחיותיו עם בני זוגן (והגדולה גם עם שני ילדיה בגילאים דומים לנכדיי), דודתו של חתני עם 3 ילדיה הבוגרים, דודו הגרוש של חתני (בלי הבן שלו, שהיה עם אמו) וסבתו של חתני. והיה כיף אמיתי. קריאת ההגדה גם בוצעה במלואה (לפני ואחרי הארוחה) וגם היתה מצחיקה וכיפית, עם שירים באמצע ובסוף (כולל "ויהי בחצי הלילה", "ואמרתם זבח פסח" וכמובן "אחד מי יודע" וגם "חד גדיא" ) ואוכל טעים ביותר (בלי גפילע ובלי קניידלך - בישול בוכרי במיטבו). הקטנטנים שיתפו פעולה עם הקושיות ועם האפיקומן ועם הגביע לאליהו הנביא...ונשארו ערים וערניים ובמצב רוח נהדר עד הסוף (נשמותק נרדם באיזשהו שלב אבל חכמוד ושני בני דודיהם החזיקו מעמד). לא שמנו לב איך הזמן עבר - פרט לכך ש-T התחיל להרגיש פחות ופחות טוב (מה שקורה לו בד"כ בערבים מאז הניתוח) ואנחנו הלכנו הביתה ראשונים - אבל זה כבר היה עשרה לחצות הלילה. לא רע. 

 

ביום שני נסענו לצפת למחותנים השניים - הוריה של כלתי - והבאנו להם את אלבום החתונה (יצא מקסים) וכמובן מתנה לחג. אכלנו איתם צהריים ופטפטנו וצחקנו והיה ממש נחמד. אמנם נסענו (בפקקים של חול המועד) יותר שעות ממה שבילינו אצלם, אבל היה שווה. 

 

בשלישי בערב הוזמנו לארוחת ערב אצל חברינו א' וא' - ארוחת פשוטה של שקשוקה וסלט....והיה כיף גדול פשוט לבלות ביחד. 

 

ברביעי היה לי אימון ומייד אחריו את קבוצת המנטורינג. היה ממש טוב, גם באימון ובגם במנטורינג. 

היה לי קצת אינטנסיבי כי גם בקבוצה "התנודבתי" להתאמן (מישהי מהקבוצה "התנודבה" לאמן) - כך שבעצם התאמנתי פעמיים רצוף באותו יום. לא פשוט. אולי אכתוב על האימונים בנפרד. 

 

אתמול כאמור המשפחה היתה אצלנו לארוחת ערב חג - הכנו אותה ביחד והיה כיף גדול עם כולם, וגם הצלחנו לדבר עם בני בסקייפ. עכשיו הגוף קצת מפורק (עבודה במטבח - גם הבישול וגם הניקיונות שאחריו - קשים לי, בעיקר עם הגב - אבל זה שווה את הכיף של לארח את כולם כאן). 

 

קראתי את בלוגיי האהובים, עשיתי את התקציב להחודש....נראה לי שאני מוכנה כבר לאכול צהריים ולרבוץ עם ספר או עם סדרה בטלוויזיה.....

 

חג שמח

 

נכתב על ידי , 10/4/2015 12:29   בקטגוריות אופטימי, פסח, נכדים, משפחה, טעם החיים, אימון  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-15/4/2015 20:12
 



חזרה לשיגרה #2


"אחרי החגים" הגיע, או לפחות "אחרי החג" וחזרנו לשיגרה...
החג עבר בנעימים בסך הכל.
אחרי שכתבתי את הפוסט ביום שלישי הלכנו לקאנטרי להתעמל, וישנו צהריים כמו מתים.
ביום רביעי הנכדים היו אצלנו כל הבוקר, מתוקים כרגיל, ואפילו הצלחנו לבלות עם כל אחד מהם זמן איכות כי כל אחד מהם ישן צהריים בשעות אחרות...
בחמישי עשיתי "שיחת היכרות" לאחיינית הבכורה שלי, בתו של אחי, וזו היתה חוויה של עונג צרוף לשתינו.
בששי בתי ובעלה והנכדים הגיעו כרגיל לארוחת ערב, עשינו על האש וישבנו בחוץ וכך עם החמסינים הראשונים של השנה חנכנו את הבילוי בגינה.
בשבת שוב התעמלנו, ואחרי הצהריים אספנו את דודה של T (שנמצאת כאן בביקור מלונדון אצל הנכד שלה במודיעין) , לקחנו אותה לבקר אצל הדוד של T, ומשם אלינו הביתה.
היא אישה מדהימה הדודה הזאת, בת 89 אבל לא רואים עליה בכלל את הגיל, מלאת חיוניות ומרץ ורצון לבלוע את העולם. ואי אפשר לראות עליה את כל מה שהיא עברה בחיים - זה סיפור לפוסט נפרד, אולי כמה וכמה פוסטים, אבל הוא כולל התייתמות מאם בגיל 8, הפרדה מהאב וששת האחים (כולל אבא של T) וילדות אצל דודתה ב"בית מלון" שהתברר כבית בושת, כולל התעללות מינית על ידי הדוד....דרך גירוש לאושוויץ ומשם לברגן בלזן...התאהבות בחייל יהודי אנגלי שהיה ממצילי המחנה, נישואים מהירים בגרמניה והגעה לאנגליה לבין חמותה, שם זכתה לקבלת פנים צוננת במיוחד על היותה "אשכנזיה נחותה" - בעלה היה צאצא למשפחה ספרדית מיוחסת.....והסיפור לא נגמר כאן...
באמת צריך להקדיש לה פוסט נפרד.
בכל אופן היה ממש כיף איתה, אכלנו יחד ארוחת ערב (שאני בישלתי, לשם שינוי) והיא ישנה אצלנו ובבוקר T לקח אותה, לבקשתה, לסיבוב בתי קברות - אביה וכל אחיה קבורים כאן בארץ, כל אחד בבית קברות אחר. לטענתה זה הביקור האחרון שלה בארץ, ולכן היה חשוב לה לבקר אצל כולם. 
כשהם חזרו יצאנו לצהריים - למסעדה ערבית מצויינת קרוב לבית, שהשכילה להגיש גם מצות, ולא רק לאפות, למי שרצה. 
אחרי הארוחה וכל ההתרוצצות בין בתי קברות היא היתה קצת עייפה, וכולנו נרדמנו לשעה ומשהו, לפני שהגיע הזמן להקפיץ אותה בחזרה למודיעין לפני כניסת החג (היא שומרת מסורת אבל הנכד שלה נהיה ממש דתי מאז שהתחתן ועלה ארצה). 
אתמול ארחנו כאן בגינה לארוחת צהריים את השותף של T ומשפחתו, שחזרו יום קודם מחופשה ביער השחור בגרמניה. הבנתי שזה הפך להיות אתר תיירות מבוקש לישראלים, במיוחד למשפחות. אני עדיין לא הצלחתי להשתחרר מהקטע של גרמניה, וטרם ביקרנו אפילו בברלין. T הרי היה במינכן בחודש שעבר (משחק כדורגל) וזה ממש לא הפריע לו. אני עדיין לא שם.
אז היום חזרה השיגרה.
בבוקר היה לי תור אצל רופא עור - יש לי גידולונצ'יק קטנצ'יק אבל חשוד על השוק הימנית, שבאמת רופא העור החליט שיש להסירו ולשולחו לבדיקה, ולכן היפנה אותי לכירורג פלסטי - התור ביום ראשון הקרוב. כבר היה לי פעם BCC על האף, אז עכשיו הרופאים כבר לא מתמהמהים ושולחים אותי להסרה ובדיקה מייד. 
אחרי כן הלכתי לקאנטרי, בזמן ש-T חיכה בבית לטכנאי של בזק. כבר כמה שבועות שהאינטרנט שלנו הפכפך, נעלם וחוזר ללא התראה וללא עקביות. לפעמים זה נמשך דקות ולפעמים שעות ....והיו כבר כמה טכנאים כאן ולא פתרו את הבעייה. מקווה שהיום זה ייפתר סופית.
בערב יש לי שיחת הכנה (clearway) לבני, לקראת מצגת שהוא צריך לתת באוניברסיטה (שם בבוסטון). זו תהיה לי הפעם הראשונה שאני עושה clearway למישהו שהוא לא ממשתתפי הקורס. נראה איך יהיה. 
ואם כבר מדברים על הקורס (שיצא לחופשת פסח ארוכה וימשיך רק ביום שלישי הבא), הבוקר התקשרתי שוב לבאדי שלי, אחרי שבמהלך החג הוא נסע לחו"ל ולא ראיתי טעם לנסות ליצור איתו שוב קשר עד עכשיו.
הוא היה בשיחה ממתינה כאשר צלצלתי, וחזר אלי אחרי כמה דקות. שאלתי מה שלומו ואיך היה בחו"ל ושוחחנו כמה דקות ואז הוא אמר שהוא מכניס תזכורת לטלפון שלו להתקשר אלי כל ערב, כי מה שקרה עד עכשיו היה שבסביבות אחת עשרה בלילה בכל פעם הוא פתאום נזכר שלא התקשר, וכמובן זה היה מאוחר מדי. וכל זאת בלי שפעם אחת הערתי לו על ההתנהלות שלו עד כה. אולי אולי אולי הוא ייתיישר לבד, רק מעצם זה שאני מתמידה בצד שלי.....נראה. המשך יבוא.
נכתב על ידי , 22/4/2014 15:55   בקטגוריות אימון, בריאות, זמן איכות, חברים/חברות, משפחה, פסח, שגרה זה רע?, פעילות גופנית  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ריבר (מנגלור) ב-23/4/2014 09:14
 




דפים:  
51,643
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)