יוצאת לדרך חדשה

תפריט ה-day two התאים לי כמו כפפה.

סוף סוף אני יודעת בדיוק מה טוב לי לאכול, כמה טוב לי לאכול, אילו שילובים מותרים ומאילו עדיף לי להמנע.

גם המעקב, השימוש באפליקציה, שנראה לאחרים כמעיק - עשה לי ממש טוב.

נכנסתי לאורח החיים התזונתי החדש שלי בחדווה רבה ובהקלה רבה.

וזה עבד. זה עובד.

הקילוגרמים התחילו לאט לאט לרדת, אבל מעבר לכך גם ההרגשה השתפרה. השינה השתפרה. איך אמר T? "מאז שהתחלת את הדיאטה הזאת את פורחת".

אלא מה, נושא האוכל אצלי הוא גם נפשי, רגשי. ואיכשהו אני מצליחה בשבועיים האחרונים לטרפד את עצמי.

בסוף היום, בעיקר. כשכבר השלמתי את מכסת הקלוריות (כן, גם סופרים קלוריות) שהוקצתה לי לצורך הירידה במשקל - בעת ש-T ואני שרועים מול איזו סידרה בטלוויזיה, או שאני שקועה באיזה ספר טוב - מתחילים הטיולים למטבח.

ומילא, בימים שאני אוכלת רק מוצרים שמקבלים A באפליקציה. אגוזים, שוקולד, גלידה.

אבל לפעמים אני מנשנשת ג'ינג'ר מיובש, אותו אני כל כך אוהבת, ושאותו אסור לי לאכול בלי לשלב אותו עם משהו - אחרת הוא מקבל C אדום ואכזרי.

במקור, הינחו אותי ב-Day Two שמכסת הקלוריות היומית שלי היא 2150, אם אני רוצה לשמור על המשקל, ו-500 קלוריות פחות (כלומר 1650) אם אני רוצה לרדת במשקל.

עוד הינחו אותי לעדכן את משקלי ככל שהוא משתנה, כי זה משפיע על התוצאות ועל ההנחיות.

מאז שירדתי קצת במשקל, ירדה המכסה המקסימלית ל-1800 קלוריות ביום - כלומר 1300 לצורך המשך ירידה במשקל.

בשבועיים האחרונים אני חורגת מהכמות הזאת בערך 60 אחוז מהימים.

חלק מהימים אפילו חורגת מ- 1800.

משמע = לא יורדת במשקל. אפילו עולה קצת. סתם. כי סתם.

למה לעזאזל אני עושה את זה לעצמי? 

וגם כאן

עוד פחות משעתיים תגיע המונית לאסוף אותנו לשדה התעופה. 

בפעם הראשונה בחיי ארזתי ברגע האחרון. עכשיו. אני לא מאמינה בעצמי שזה קרה. 

הייתי כל כך עסוקה בימים האחרונים שככה זה פשוט התגלגל. 

ברביעי בבוקר קניתי לעצמי קצת בגדים וקרוקס חדשים , ואפילו עוד הספקתי להיפגש אחרי הצהריים עם "מחברת" שעוברת עליה תקופה קשה מאד, ממש מחורבנת - אולי ארחיב על זה בהמשך אבל לא כרגע. לשמחתי יש לה מעגל תמיכה לא קטן חוץ ממני, כך שאני לא מרגישה שאני לגמרי נוטשת אותה בנסיעה הזאת. 

בערב הגיעה לכאן השכנה שתעזור לי עם הבייבי סיטר לחתולים, ל"הדרכה". 

בעצם שאלתי אם אחד מילדיה יסכים לעשות זאת, תמורת תשלום כמובן, והיא ענתה שבתה בת ה-12 התנדבה לכך, אבל בסופו של דבר הבנתי שהיא עצמה כנראה תגיע איתה - היא כנראה לא לגמרי סומכת עליה שתסתדר לבד. כך או אחרת אשלם לילדה כמובן. 

בסגנון "אמפי" כמובן שהכנתי לה דפי הסבר מפורטים הכוללים צילומים גם לגבי האוכל, גם לגבי השירותים, העציצים, האזעקה.....

החברים כמובן מלגלגים עלי קצת עם הנטייה הזאת לכתוב "נהלים" כאלה, אבל כשהכל כתוב (ומצולם) זה כל כך ברור ומקל על החיים.........

בחמישי הנכדים היו כאן כל היום - והיה כיף גדול. שיחקנו וקראנו בספר וציירנו וחכמוד אפילו שתל עציץ חדש עם סבא T

בזמן שנשמותק וסבתא אמפי ישנו סייסטה, נסעו סבא T וחכמוד למשתלה, והפכו את האסלה הישנה שלנו לעציץ 😎

א פרו פו אסלה, ביקשו ממני לצלם את האסלה החדשה כשהכל גמור: 

יצא יפה ובינתיים טפו טפו אין נזילות. וכולם מצליחים להשתמש בה בלי בעיות. והנכדים מרוצים. 

כרגע אני קוראת לנכדים את "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה, שהוא אמנם לדעתי לילדים גדולים יותר, אבל בתי אמרה שמאחר שהם ראו כבר את הסרט אז לדעתה אפשר. חכמוד לגמרי נתפס לסיפור, ורק מבקש עוד פרק ועוד פרק....(עכשיו זה יחכה עד שנחזור מיפן!), ונשמותק לעיתים מקשיב ולעיתים נודד לעיסוקים אחרים - בעיקר בנייה בלגו.

בחמישי הם ראו רק דבר אחד בטלוויזיה - את הסרט "קפטן תחתונים", ש-T ישב איתם והסביר להם מה קורה ומי נגד מי והיו מלא צחוקים (יש שם מורה שקוראים לו פרופוסור poopypants - כלומר קקי-במכנסיים)...

בערב כשחתני בא לקחת את הנכדים הלכתי להתקלח ויצאנו לאכול עם "שותפנו" ו"שריתה" - והיה ממש נעים, "שריתה" לא עשתה שום בעיות עם האוכל או השתייה ולא "הסתכלה לנו בצלחת" כמו שחששתי שהיא תעשה, ובאופן כללי נראה לי שהיא הפנימה שאין מצב שהשריטות שלה בענייני אוכל תחדורנה לנו למרחב הפרטי. 

שמחתי שזרקתי לה בשיחתנו האחרונה ש"אם תמשיכי ככה אני לא יוצאת איתכם יותר לחופשות" - זה היה חצי בצחוק אבל הייתי רצינית והיא הבינה והתיישרה מייד. 

עוד דבר משמח הוא שירדתי עוד קילו, וכנראה שהתפריט הזה של DAY TWO באמת עובד.....

לא יודעת אם ואיך זה יעבוד לי ביפן....אבל החלטתי לא לעשות מזה עניין. כשאחזור מהחופשה אחזור לשגרת האוכל. לא צריך להגזים. 

ששי היה יום עמוס במיוחד. על הבוקר הייתי במספרה (כשנכנסים לשגרה של צבע אז חייבים לתחזק כל חודש!), ואז היתה אזכרה לאמא של T. נפגשנו עם אחיו, אשתו ובתם הבכורה, מלמלנו את התפילות - פטפטנו קצת ונפרדנו לדרכנו. 

קיבלנו עדכונים מבתי על היום הראשון בכיתה א' (של חכמוד) ובגן חובה (של נשמותק) - היה מרגש מאד. 

ואז בישלנו לארוחת ערב "יום הולדת" גם לנשמותק - שהגיע לגיל 5 - הוא נולד קצת אחרי שהתחלתי עם הבלוג הזה.... - וגם לאחי, ואפילו הספקנו לישון סייסטה. 

היתה ארוחה מאד טעימה ומאד מוצלחת, והבוקר אפילו הלכנו לחדר כושר.....

בקיצור, התחלנו לארוז רק אחר הצהריים. וראו זה פלא, זו לא בעייה בכלל. 

הכל ארוז ומוכן, וב"checklist" שלי כמעט הכל מסומן ב-V (כן, כן, גם לזה יש לי "נוהל").

נותר לי רק לארוז גם את המחשב הזה, את הטלפון והמטען, להפעיל מדיח, להתלבש.....זהו. 

מאד מתרגשת לקראת יפן - ארץ באמת חדשה ושונה מכל מה שהכרנו עד עכשיו.

מאחלת לנו טיסה נעימה וחופשה נהדרת. 

עדכונים בהמשך

וגם כאן

הימים המשפחתיים שלנו חולפים די בנעימים.

הורי הרבה יותר פעילים כאן מאשר בבית, מעצם העובדה שהם נפגשים כמעט יום יום עם בני משפחה או חברים - מה שלא קורה בכלל בבית.

שלשום היינו אצל בתי כולנו יחד לארוחת ערב. הורי מאד נהנו גם מהנינים המתוקים שלהם וגם מהאירוח הנהדר של נכדתם ובעלה, וגם אנחנו כרגיל התמוגגנו. 

אתמול נפגשנו עם אחי וגיסתי במסעדה בצהריים.

היום דווקא יום שקט. 

לפני הצהריים אימנתי, ובין לבין עבדתי על אלבום התמונות השנתי שאני תמיד מכינה לנכדים כל קיץ. היום השלמתי אותו ושלחתי להדפסה. פרט לעמוד אחד, שאני לא בטוחה לגבי האיכות שלו, אני בסך הכל מאד מרוצה מהאלבום. אני מדפיסה דרך "לופה", וכך הצטברו לי כבר חמישה ספרים (הששי בדרך) שמתעדים את הנכדים מהרגע שחכמוד נולד. 

היום כבר לא מדפיסים תמונות כמעט, יש אנשים שהכל אצלם בטלפון בכלל, ואחרים מחזיקים על המחשב או בענן. גם אני, אבל אני גם אוהבת לדפדף באלבומים של ממש. אז אני לא מדביקה תמונות כמו פעם, אבל אני מדפיסה אותם כמו ספר וזה תמיד בהישג יד. 

בקבוצת ה-WHATSAPP של המנטורינג (לשעבר) הועלתה שאלה אם בא לנו להתאחד שוב ולחזור לשיגרה של מנטורינג. האמת שאני מתלבטת.

מתלבטת לגבי מנטורינג בכלל, ולגבי החזרה לאותו מנטור/מאמן בפרט. 

מצד אחד כל עוד אני מאמנת חשוב שגם אקבל ליווי והדרכה, בדומה לפסיכולוגים. 

במקרים מיוחדים אני עושה זאת אחד על אחד, אבל העבודה בקבוצה יש לה ערך מוסף - כשהקבוצה טובה - ונראה לי שארצה לחזור לזה.

אני הרי גם מתלבטת עדיין לגבי החזרה להתאמן בעצמי. בכל מקרה זה לא רלוונטי עד אחרי החגים אז עוד יש לי זמן להתלבט.

הגיעה גם הזמנה לקורס חדש, שנתי (פעם בחודש) לבוגרי אימושיין (גם מאמנים וגם אנשים שעשו רק את תכנית "נקודת מפנה") ולמרות שאפסיד את השיעור הראשון (נהיה ביפן בספטמבר) ביקשתי להירשם. בא לי להתעדכן ב"סאטיה", ללמוד עוד קצת, להתעמק עוד קצת, להתרענן. 

עם הדיאטה הולך לי מצוין בינתיים, אני מצליחה להיצמד להנחיות התזונתיות בלי להיות רעבה, בלי להימנע מהמאכלים שאני אוהבת, תוך שמירה על מסגרת הקלוריות היומית ואפילו ירדתי קצת כבר. 

אז מחר אבלה שוב עם הורי עם חכמוד ונשמותק, מחרתיים כולם יבואו שוב לארוחת ששי ערב כאן, ואז הורי יעברו לגור אצל אחי ליתרת השהות שלהם בארץ.

בשבוע הבא הנכדים שלי בחופש אז תהיה כאן "קייטנת סבתא", ואחרי כן הם טסים לשבוע לאי קוס (כן, קוס, נראה שהמלון בו הזמינו את החופשה תקין ועומד על תילו). 

נותר לנו להשלים את תכנון החופשה ביפן - המסלול כבר פחות או יותר מוכן, כרטיסי טיסה יש וגם ה-japan rail (עליו למדתי מאיגנציוס היקר) ....הגיע הזמן להזמין מלונות....

בגזרת החתולים אני מתלבטת אם להחליף את החול בארגז הפשוט כל 5 ימים או שזה יחזיק שבוע.....(המון התלבטות יש בפוסט הזה). אני תוהה אם להקדים תרופה למכה ולהחליף כבר, או לחכות עוד יומיים ולראות אם החתולה תסתפק בזה או ששוב תביע את מחאתה....

המשך שבוע טוב (עוד מעט סוף שבוע)........

וגם כאן