לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 65

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2020    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

עוד כמה עדכונים


החיילת שלנו ממשיכה במגמת השיפור, לפחות בהתנהלות שלה, קמה בזמן לעבודה ולצבא וגם התפרצויות לא חווינו מאז השיחה איתה.

בששי היא ביקשה רשות להביא חברה טובה ואת החבר של החברה לביקור קצר אחרי הצהריים, וכולנו ישבנו יחד בחצר על אבטיח ועוגות שמרים ש-T אפה והיה נחמד.

ארוחת הערב בששי עברה בנעימים. אני מניחה שנוכחותם של אחי ומשפחתו עזרה בעניין הזה, אבל אולי לא רק.

בשבת הלכנו כרגיל לקאנטרי להתעמל, והזמנו את חברנו א' לצהריים, מאחר ושוב אשתו (גם היא א') בחו"ל אצל אחיה (זה סיפור בפני עצמו, האח בדיכאון קליני והיא מנסה לעזור לו לחזור ארצה.....לקבל כאן את הטיפולים הנדרשים, להיות קרוב אליה, אין לו אף אחד אחר מלבדה).

 

בראשון היה לנו תור לפלסטיקאי (חבר שלנו מהתיכון) שהסיר סוף סוף כמה נגעים שרופאי העור של קופת החולים התמידו בהתעלמותם מהם, ואשר אותנו הם מדאיגים (לי כבר הסירו נגע מסוג BCC  בעבר, ולכן ברור שיש לי נטייה לגדל אותם, ולאח של T היתה מלנומה אז גם הוא בקבוצת סיכון, והגב שלו מלא נמשים חשודים.

 

את שלי שלח הרופא לבדיקות פתולוגיות, ול-T הוא נתן הפניה לצילום נגעים בבית חולים, לבדוק אם יש עוד כאלה שראוי להסיר ולבדוק.

 

בערב היתה לנו כאן פגישה עם מנהל הנכסים שמנהל את הנדל"ן שלנו בארה"ב ונמצא בביקור בארץ

 

בשני T חתם על החוזה למכירת הדירה של הדוד שלו. אז גם הפרק הזה בסיפור עומד להסתיים.

 

אתמול אימנתי , והיום יש לי את האימון שלי - ואחר כך שוב חדר כושר וגם קבעתי לי תור למסאז' שם בקאנטרי. עכשיו שאני חושבת על זה, אולי זה יהיה קצת מסובך עם הפצעונים שנותרו מהסרת הנגעים....אבל הרוב בפנים אז אגיד לה לא לעסות לי את הפנים הפעם, ומה שעל הגוף - היא תסתדר.

 

היום גם תגיע שוב העוזרת החדשה.

 

דיברתי עם העוזרת הקודמת והודיתי לה על כל השנים והבטחתי לה שתקבל את הפיצויים שלה, והיא גם הודתה לי על כל השנים ואמרנו שנישאר בקשר (אנחנו חברות בפייסבוק). עכשיו היא תוכל למצוא דירה או בית קטן יותר ליום שהתפנה, אם תרצה, משהו שיהיה לה יותר קל מהבית שלי.

 

התחלתי בניתוח המפה האסטרולוגית של החיילת (אני לא עוסקת בזה בשוטף אבל למדתי אסטרולוגיה ומדי פעם נחה על הרוח ואני מנתחת מפות לידה של חברים, בני משפחה...) - ואני יודעת שיש הרבה שיגידו שזה קשקוש, אבל עם מה שאני מצאתי בינתיים עליה בכוכבים אי אפשר להתווכח. כולל הבית ההרוס, הפגיעה על ידי האבא, אובדן הבית, החולמנות, התזזיתיות, ההתכחשות למציאות, הבזבזנות...אפילו את האימוץ על ידנו, והתחלה של חיים חדשים עם ערכים שונים לגמרי מאלו שהכירה. ויש גם כמובן הרבה פוטנציאל לטוב ולבניית משהו יציב ויפה - הרבה כשרון ויכולות - אבל זה תלוי בה, כמובן, ברצון שלה ובנכונות לעבוד על עצמה.

 

במפה ראיתי במפורש שהיא חייבת טיפול פסיכולוגי - וכרגע היא לא מוכנה. היא חוששת לגעת בדברים, חוששת לדבר עליהם, חוששת מפגיעה על ידי המטפל/ת עצמו/ה....נסגרת בתוך עצמה. ואני מבינה שאי אפשר ללחוץ. אני מקווה מאד שמתישהו היא תבין שהיא זקוקה לזה כדי לשחרר דברים ולהתחיל לבנות את חייה - ואני מביאה בחשבון שייתכן שזה לא יקרה, או לפחות לא בזמן הקרוב.

 

אבל בסך הכל הענינים די רגועים, ועוד מעט אצא לי לאימון

 

התקלות בישראבלוג עדיין מונעות ממני לכתוב גם שם וגם לא להגיב בבלוגים אחרים. מקווה שהן תיפתרנה...

 

וגם כאן כמובן

נכתב על ידי , 22/6/2016 17:57   בקטגוריות אימון, אסטרולוגיה, החיילת שלנו, סידורים, עוזרת בית, ענייני הנפש, שגרה זה רע?, תגובות, תקלות טכניות  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-26/6/2016 09:24
 



החיים והמוות ביד הלשון?


אחת מהמטרות החשובות של האימון שאני עושה הוא ללמוד להכיר את מה שמניע אותי:

דפוסי מחשבה ואמונות שפיתחתי במהלך השנים (בעיקר בילדות) בדרך כלל כמנגנוני הגנה והישרדות -

ואשר אינם משרתים אותי עוד, ואפילו מכשילים אותי היום.

להכיר אותם, להבין שהם חלק ממני, במקרים מסוימים לזהות כיצד התפתחו ומתי ולאיזה צורך...

לקבל את העובדה שהם חלק ממני

ולאט לאט לתת להם להתפוגג ולהשתחרר כי כאמור כבר אינם משרתים אותי עוד.

אחד מהדפוסים האלה הוא: 

צריך לחשוב היטב לפני שאומרים משהו, עדיף לשתוק כי זה יכול להיגמר ברע

 




את האמונה הזו רכשתי במהלך כל ילדותי, בכל פעם נתקלתי בעוד מקרה ובעוד מקרה שהוכיח לי ואישר לי שאצלי במשפחה

המשפט הזה נכון וכך אני צריכה להתנהל.

בילדותי זה בעיקר היה: כל מה שתגידי ישמש נגדך (וגם שנים אחרי כן לא ישכחו לך מה אמרת),

דברים שאת מבטאת לגבי מה את חושבת או מה את מרגישה - יזכו לכזאת תגובה שלעיתים קרובות מדי תרצי פשוט לבלוע בחזרה את המלים

לאחר שיצאו או עדיף שהאדמה תבלע אותך קודם.

בשנות בגרותי האמונה הזאת השתכללה מעט, ועכשיו היא כוללת גם: יש לחשוב היטב לפני שאומרים משהו כי זה עלול לפגוע במישהו,

ואם פגעת: אין שום דרך לתקן או לקחת בחזרה את מה שאמרת. אה?

נשמע קצת הזוי - כמה כוח יש בי, כביכול, שמילה שלי יכולה כל כך לפגוע. לשבור. להזיק. נשמע הזוי מאד אפילו.

נשמע שזהו דפוס שמנהל אותי, משתק ומשתיק אותי, גורם לי להמנע מעימותים ישירים ואז...

או שאני פשוט לא מבטאת את דעתי או רצוני - ומדחיקה אותם

או שאני מנסה להשיג את מה שאני רוצה בדרכים עקיפות (נשמע כמו מניפולציה....ואני ממש ממש לא אוהבת לחשוב על עצמי כעל מניפולטיבית!)

בדרך כלל פשוט נמנעת....בולעת....מדחיקה....וכאשר באמת באמת קשה לי בתוך סיטאוציה :

יש בי איזה מנגנון ניתוק כזה שמסייע לי להתרחק מהרגשות שאותם אינני מסוגלת לבטא. אבל ניתוק אין משמעו שהם נעלמים

להיפך - הם מצטברים ותוססים מתחת לפני השטח...

 

אז צריך להתחיל להכיר את זה, לזהות את זה, לראות כאשר זה קורה.....לא לשפוט או לכעוס

אבל לקבל את העצמי הזו שמתנהגת ככה מתוך אינסטינקט הישרדות ישן ומוכר ובטוח.... וכבר לגמרי לא רלוונטי!

 

...ולנסות לאט לאט להפעיל אמונה חדשה: 

אני מביעה את עצמי בחופשיות ובכנות בכל מצב לטובת עצמי והסובבים אותי.

נכתב על ידי , 5/8/2013 15:41   בקטגוריות אסטרולוגיה, אימון, מערכות יחסים, שחרור קיטור  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-6/8/2013 15:33
 



יום בחיי


אז נקראתי על ידי בתי לשמור על שמנדובון החולה למשך כמה שעות בזמן שהיא עובדת.

כזכור - מרקורי בנסיגה...

דווקא הנסיעה אליה עברה חלק, למרות שבשעה זו של הבקר הפקקים בשיאם.

נסעתי עם הרכב של בעלי. הוא נסע עם שלי כי היה צריך לעשות לו טיפול, וגילינו שאם הרכב בתל אביב המוסך נותן שירות נוסף ולוקח ומחזיר את הרכב בעצמו מהטיפול. 

הגעתי לבתי לפני הזמן (זה בדרך כלל מה שקורה אתי - ההיפך הגמור ממנה, וגם מבעלי, דרך אגב). 

התברר שהיא התעוררה עם מיגרנה מהגיהנום (גם את זה היא קיבלה בנדיבות מבעלי והוריו). 

היא כבר התקשרה ומצאה לעצמה מחליפה לעבודה באותו היום (היא עושה אבחונים פסיכו-דידקטיים לילדים) אבל היא חייבת לנסוע לתל אביב להביא למחליפה את כל החומר. 

אז לרגע נראה שבמקום שאשמור על השמנדוב עד 13:00-14:00 כמתוכנן, זה יהיה קצר יותר. 

שמנדובון הרגיש די בסדר ושיחקנו לנו בכיף רוב הזמן. הוא עדיין לא היה במיטבו, וזה גם בא לידי ביטוי באוכל. 

לא שהוא לא רצה לאכול. אבל לא היה לו כח לאכול מוצקים. 

טוב, הוא חולה, לא נורא שיתקע בקבוקים - לפחות הוא מקבל את הויטמינים ואת הקלוריות. 

בעשר הוא נרדם פתאם, ככה איפה שהוא ישב....מאד נדיר אבל מובן, במצבו. 

השכבתי אותו והתפניתי לקרוא. 

עד אותו הרגע זה עדיין נראה כמו בייבי סיטר מהסרטים.

בתי חזרה תוך שעתיים, מסטולה מכאב הראש, ונשכבה מייד במיטתה ונרדמה.

הבנתי שאני נשארת עוד כמה זמן.

המשכתי לקרוא עד שהשמנדוב התעורר, בוכה ורעב ועם חיתול מלא כל טוב. 

המשכנו לשחק בכיף בזמן שהמסכנה חרפה (ונחרה) בחדר. 

כל הזמן הפריעו לה טלפונים ו-smsים....ולא היתה לה ברירה אלא לענות, כי זה היה בענייני עבודה.

השמנדוב כבר בשלב שהוא נעמד בכל מקום ומנסה ללכת לאורך החפצים, רהיטים וכמובן...בעזרת סבתא. 

אחד התחביבים שלו הוא לטפס על אנשים.

אני ממש מתמוגגת מזה - יושבת או שוכבת ונותנת לו בכיף לעשות עלי תרגילי אקרובטיקה. 

אפילו נעזרתי בו לעשות את התרגילים שהאוסתיאופט נתן לי. הוא היווה משקולת לא רעה קריצה

באיזשהו שלב בתי התעוררה, חיממתי לה אוכל, ואחרי שאכלה חזרה למיטה. 

הפעם נגמרו הטלפונים והיא הצליחה להרביץ כמה שעות שינה.

בינתיים השמנדוב נהיה עייף בעצמו והתחיל לחטוף כאפות מכל החפצים/רהיטים שהוא ניסה להעמד בעזרתם.

ככה זה כשהם נהיים עייפים - מתחילה השלומיאליות. מסכן קטן.

באחד הניסיונות שלי בכל זאת לתת לו אוכל של אנשים, ולאחר שהוא הכריז חד משמעית שהוא רוצה לצאת מכסא האוכל - עשיתי איזו תנועה

לא טובה בזמן שהרמתי אותו, והצלחתי לגרום לאזור חדש לגמרי בגב שלי להיתפס....

אז עכשיו גם הייתי עם גב אמצעי ימני תפוס, גב תחתון ימני כואב מאד, וגב תחתון שמאלי כואב קמעה....תענוג!

בסופו של דבר גם הוא נרדם שוב, ובשלב זה גם אני התחלתי לפתח כאב ראש, אכלתי איזה יוגורט או משהו ונשכבתי גם אני על הספה.

רק אז שמתי לב שזה כל מה שאכלתי עד כה....

בתי התעוררה לקראת 15:00. היא היתה בהלם מהשעה, אבל הסברתי לה שלא היה מצב שהייתי מעירה אותה במצבה.

וממילא קבעתי לי עיסוי לשעה 17:00 אז לא היה כבר טעם לחזור הביתה, אשאר איתה עד אז.

שתינו לנו קפה ושיחקנו עם שמנדוב (שהתעורר בינתיים)....עד שהגיע הזמן להביא את חכמוד מהגן (היא) ולנסוע לעיסוי (אני).

יצאנו לנו שתינו מהבית, נכנסתי לרכב (של בעלי), שרתח מהשמש הישירה ...ו.....הקלדתי קוד אימובילייזר שגוי.

זו לא היתה הבעייה....הבעייה היתה שמשום מה התעקשתי להתווכח עם האימובילייזר, שאני צודקת והוא טועה.

מישהו אמר "מרקורי בנסיגה"? 

האימובילייזר ניצח, כמובן, כי אחרי שעשיתי זאת 3 פעמים הוא פשוט נעל את עצמו וכבר לא יכלתי להקיש את המספר הנכון, 

שבינתיים נזכרתי בו, כמובן.

מי מכם שמכיר את אימובילייזר יודע שיש לו סבלנות, וכאשר מקישים קוד שגוי 3 פעמים הוא פשוט ממתין איזו רבע שעה עד שהוא מאפשר

לנסות שוב. 

יצאתי מהרכב (הרותח) וחיכיתי את הרבע שעה הזו בצל......

המעסה שלי (שהיא גם חברה טובה) אמרה לי בטלפון שזה לא נורא שאאחר ברבע שעה מאוהב

כשלבסוף הגעתי אליה (האימובילייזר התרצה בסוף) היא פרקה לי את כל חלקי הגב התפוס וגם שאר הגוף (שהתברר שהיה תפוס לא פחות) ועוד הוסיפה כעשר דקות שמיימיות של רפלקסולוגיה בסוף....

בכל זאת סיימתי כמו שצריך את השבוע חיוך

איכשהו לא היו המון פקקים בדרך הביתה, בעלי כבר היה בבית (ביום חמישי זה נדיר!), הלכנו למיטה מוקדם (שימו לב שלא אמרתי לישון)...

הגב עדיין קצת תפוס אבל הההרגשה הכללית נהדרת

שבת שלום

 

נכתב על ידי , 5/7/2013 09:22   בקטגוריות אסטרולוגיה, משפחה, נכדים, אהבה ויחסים  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-12/7/2013 10:01
 




דפים:  
51,643
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)