יוצאת לדרך חדשה

אחרי שטליק אמר שלא הצליח להעלות עוד פוסט

זה איתגר אותי - ואני מנסה. להעלות פוסט נוסף.

בינתיים כאשר @יעלה (פרחים של קצף) ענתה לתגובה שלי, קיבלתי על זה מייל.

כלומר - דברים מתקדמים להם.

לא ניתן היה להגיע ישירות לתגובה (זה עדיין מפנה לכתובת של עמותת ישראבלוג) אבל פשוט נכנסתי ישירות לבלוג ומשם לתגובות.

קצת מסורבל אבל לא נורא. 

מסקרן אם מישהו יקבל מייל על הפוסט הזה...

מבשרי השחורות מביניכם כבר העבירו לי את המסר: ישרא ייסגר בקיץ. 

ליתר ביטחון וידאתי שהבלוג שלי מגובה, והעליתי עותק שלו גם על ענן (google drive במקרה שלי)

אין ספק - עצוב - אבל יהיה עצוב עוד יותר אם אתם תתפזרו לי לכל עבר.

יש לי כארבעים קבועים (מתוכם כותבים באופן שוטף פחות מ-20 ועוד חמישה שישה כותבים מידי פעם)

אין לי מושג כמה קוראים יש לי. 

אין לי מלים לתאר מה הבלוג הזה והקהילה שנוצרה עבורי בעקבותיו עשה עבורי. כמעט 3 שנים של כתיבה אחרי שנים של שתיקה חנוקה....

משהו בי השתחרר.

כמו לכתוב יומן. יותר טוב מלכתוב יומן כי התגובות שלכם שדרגו את החווייה. 

מצאתי כאן חברים אמיתיים - נכון את רובכם לא פגשתי ולא אפגוש - אבל זה חלק מהעניין. עדיין אתם מכירים חלקים בי שאנשים רבים בחיי אינם מכירים.

נוצר פה מרחב מאד אינטימי. מרגישה מאד קרובה אליכם. לחיים שלכם. ללבטים שלכם. לשמחות ולצרות שלכם.

לא הייתי רוצה לחשוב שאם הפלטפורמה תיעלם - תיעלמו לי גם אתם.

יש אלטרנטיבות ברשת....

עדה כותבת ב-wordpress ולא הפסקתי לרגע לעקוב ולקרוא אצלה, אני התחלתי לכתוב במקביל ב-bloger (כאשר פחדתי שישרא ייסגר בפעם הקודמת) והפסקתי...

אפשר להמשיך להיות בקשר. 

הייתי רוצה לחשוב שאפשר. 

הצורך לכתוב לא קשור לאתר כזה או אחר. הקשר החברי שמצאנו אלה אצל אלה גם הוא לא קשור....

ימים יגידו אבל לא נראה לי שאפסיק לכתוב כשישרא יסגור את דפיו.......מה אתכם? 

כבר כשבוע אנחנו מתחבטים עם סכנת הסגירה של ישראבלוג ועם הדרכים השונות להציל את האתר שלנו, את הבית שלנו - כפי שרבים מאיתנו מתייחסים אליו - ותוך כדי התהליך קרה משהו....

אנשים הפסיקו לכתוב.

לתחושתי, לפחות, פרט לפוסטים מסוג זה, שנועדו לבטא את תמיכתנו במציאת פתרון למשבר, חלק ניכר מבלוגריי הקבועים לא כתב השבוע. וחבל.

אולי אני טועה אבל כך זה נדמה לי.

משהו במצב הרוח, אולי..."אם עומדים לסגור אז מה הטעם"? 

ואני חושבת שבנוסף להתגייסות להצלת הבית, כדאי לנסות ולהמשיך לחיות בו ולהחיות אותו ולהצביע ברגליים (או במקלדת...)

אז חתמתי על העצומה ואענה על השאלון...והגבתי אצל חברי הבלוגרים...

אני יחסית חדשה כאן, פחות משנתיים, אבל מהר מאד איפשרתם לי להרגיש שזה בית. אתם מכירים אותי בדרך שחלק מחבריי ומשפחתי לא מכירים, למרות שאני אנונימית. או בגלל האנונימיות והחיבוק החם שקיבלתי מכם, הצלחתי סוף סוף לכתוב ולהיפתח אחרי שנים ש"המבקר הפנימי" בתוכי צינזר כל חלקה טובה....

והקריאה בבלוגים שלכם....זו פתחה בפני עולם של אנשים איכותיים וטובי לב, עולם של אנשים שחייהם שונים משלי בכל כך הרבה תחומים ובכל זאת היום אני מרגישה שכולנו מחוברים איכשהו...

אני מאד מקווה שישראבלוג יינצל מסכנת הסגירה...

אבל אם לא ניתן יהיה להמשיך במתכונת הנוכחית, הייתי רוצה להאמין, שננסה כולנו יחד לעבור כקהילה לאתר חלופי. 

אני יודעת שהמשפט האחרון יקפיץ את חלקכם, הוא לא פטריוטי והוא כבר מביא בחשבון שנכשלנו במשימתנו....אבל כך אני מרגישה. תמיד הקפדתי להיות כנה כאן, ולא אשנה ממנהגי כעת.  איני רוצה להרגיז או לפגוע במי מכם, אבל אני מציאותית ואני יודעת שהחיים הם כאלה, ואנשים מפוטרים, ומקומות נסגרים...והחיים והצורך לכתוב ולשתף יכולים לשרוד את האובדן של פלטפורמה זו או אחרת. ישראבלוג הוא בעיקר קהילה (או הרבה קהילות מקבילות ומשורגות זו בזו) של אנשים. וסגירת האתר, עצובה ומרגיזה ומקוממת ככל שתהיה, לא סוגרת את העובדה הזאת. ואנו, האנשים, בקבוצות או בבודדים, ודאי נרצה להמשיך....

טוב, כבר מדמיינת את התגובות הנזעמות שמחכות לי אבל מתוך אהבה אני כותבת. אעשה כל שביכולתי לסייע לשמר את ישראבלוג כפי שהוא...או אף טוב יותר. אבל אם דינו נחרץ, ארצה להמשיך לכתוב באתר אחר ואשמח אם גם אתם תביאו בחשבון אופציה כזו - שתהפוך את המעבר, אם יהפוך לכורח המציאות,  לחוויה הרבה פחות טראומטית והרבה יותר חיובית.