בן דודו של T ואשתו הגרו לארה"ב באמצע שנות השבעים עם בנם הפעוט. בנם הצעיר כבר נולד שם. את הילדים הם גידלו בסאות' אורנג', ניו ג'רזי (היתה גיחה של כמה שנים לקליפורניה באמצע) ולפני כעשרים שנה הם מכרו את הבית ועברו לבניין דירות ענק ויפה בקליפסייד פארק, לא רחוק מגדת נהר ההאדסון, בקומה 18 עם נוף מרהיב של ניו יורק.
המשרד שלהם במנהטן (הם עובדים יחד בעסק משפחתי), כך שהם נוסעים הלוך ושוב כל יום - בשנה האחרונה הם כמעט ולא נכנסים עם הרכב (החניה היא רצח!) לאחר שגילו שיש להם אוטובוס ממש מתחת לבית ועד לתחנת Port authority שזה קרוב למשרד שלהם.
יש להם הרבה חברים שם וגם נתח גדול ממשפחתה של אשתו של בן הדוד נמצאת שם. ובכל זאת הם מאד שמחים בכל פעם שמישהו מהמשפחה מהארץ (או מאנגליה, יש ל-T ענף של המשפחה שם) מגיע לביקור. ביקרתי אצלם כמה פעמים כשהייתי לבד, במסגרת העבודה, בהזדמנויות שונות באזור, והיינו אצלם כולנו כשהילדים היו קטנים (והם עוד גרו בסאות' אורנג'), ותמיד היה נחמד - אבל הפעם קצת הסתייגתי מלבוא לגור אצלם 3 ימים.
ככל שאני מתבגרת כך אני פחות רוצה להפריע לאחרים, לפלוש להם הביתה, לחייב אותם "לשעשע" אותי ולהאכיל אותי...כך חשובה לי גם יותר הפרטיות שלי...החופש שלי...והאמת היא שכמה שאני אוהבת את בן הדוד הזה, בזמן האחרון הרבה יותר קשה לי להקשיב (או לקרוא בפייסבוק) לדעותיו הפוליטיות שהן כל כך שונות משלי. תגידו - זה לא קשור, אבל זה מפריע לי.
בפועל לא הייתי צריכה לחשוש. הם כל כך שמחו שבאנו וכל כך נתנו לנו להרגיש בבית, ונתנו לנו להבין שכיף להם שיש להם הזדמנות לצאת איתנו - למסעדה התורכית האהובה עליהם
או למוזיאון וויטני החדש בצ'לסי
או לגן הבוטני (של הברונקס, ליד גן החיות)....
ובמקומות שבכלל לא הכרנו קודם: כמו הצ'לסי מארקט
וגם מקום מדהים שקוראים לו Eataly
ובאמת כל כך שמחו ש-T היה שם בשבילם לליל הסדר ובישל דברים ותיקן דברים שהם בישלו ולא יצאו כל כך טוב...כך שגם עזרנו.
ובאמת עלו פה ושם ויכוחים פוליטיים, וכמה פעמים הוא איים בחביבות לזרוק אותי מהחלון (קומה 18 כבר אמרתי?) אבל זה היה בסדר. בסוף אפילו הצלחנו להסכים על כמה דברים. והתעליתי על עצמי ולא הזכרתי בשום שלב את העובדה (המתבקשת) שמי שחי כבר 40 שנה בחו"ל לא באמת יכול לדעת איך זה מרגיש לחיות כאן, לא כל שכן "להחליט עלינו".
אבל באמת שהיה ביקור נהדר.
אנחנו משפחה גדולה (המשפחה של T) וכאשר מגיע מישהו מחו"ל לבקר בארץ בדרך כלל כולנו מתכנסים יחד וזה כיף גדול. אבל אז לא באמת יוצא לדבר אחד על אחד עם כל אחד, ויש באמת משהו מיוחד ושונה כאשר אנחנו אצלם בבית, יומיים שלושה, זמן איכות ביחד....ממש טוב.
ליל הסדר היה ביום ששי, והיו מוזמנים אליהם 22 איש, כאשר ברגע האחרון נוספה גם מזכירה של אחד מהמוזמנים שהתברר שאין לה אצל מי להיות, אז 23. חוץ מהמזכירה הזו כולם היו בני דודים או בני בני דודים של אשתו של בן הדוד. אני לא הכרתי לפני כן אף אחד מהם. אי אפשר לומר שהיום אני מכירה, אבל זה היה תמהיל נחמד של אנשים, יהודים אמריקאים, חלקם ישראלים לשעבר כמו בן הדוד של T, וזה היה ליל סדר מיוחד.
אחר הצהריים הגיעה כבר אחותה של אשתו עם בתה, שהיתה בערך בגילי, כדי לעזור בהכנות, וכיוון שהיינו הרבה אנשים ו-T תיגבר את המטבח, הכל היה מוכן הרבה לפני הזמן, והיה לנו המון זמן לשבת ולפטפט ולהכיר אחת את השנייה. זו היתה חוויה מרתקת, ונהניתי מאד. בסוף גם פתרנו תשבצים ביחד...למותר לציין שהסדר לא התחיל בזמן, התברר שלפקקים של יום ששי אחר הצהריים נוסף עומס מיוחד בגלל ערב פסח - רוב האנשים שם באזור הם יהודים. חלק גדול מהאורחים הגיעו ישר מהעבודה.
לכל אחד היתה הגדה שונה, אבל איכשהו זה הסתדר. חלק הקריאו באנגלית וחלק בעברית, וזה זרם להפליא, וגם היו מספיק מאיתנו שידעו את השירים - כך שהאווירה היתה נהדרת. על צלחת הפסח נוסף פריט שלא הכרתי, שהתברר שהוא מאד מקובל בארה"ב: תפוז. הגרסאות לסיבות לתפוז שונות ומשונות, אבל בגדול נאמר שהוא נועד לציין את ההכללה של קבוצות שבעבר הודרו מהיהדות - למשל להט"בים. אגב, בן הדוד שהושב לידי, בחור מתוק ממש בשנות השלושים המוקדמות לחייו, הוא בחור גאה בעצמו, שחקן שמתפרנס בעיקר מלאפר שחקנים אחרים וגם....ממופעי דראג מושקעים. ראיתי סרטונים שלו ביו-טיוב - הבחור/ה בהחלט מוכשר/ת.
שתי הילדות היחידות שנכחו בסדר היו בנות7 ו-10, מתוקות מאד וגם קראו מאד יפה (באנגלית כמובן) בהגדה. במיוחד התפעלתי מכושר הקריאה של זו בת ה-7. כשהן מצאו את האפיקומן ובן הדוד נתן להן כסף, הגדולה הצהירה שהיא תורמת אותו - לא זוכרת אפילו מה היתה המטרה - ואז כל משתתפי הסדר הכניסו יד לכיסם ונתנו לה עוד.
כל אחד הביא משהו, כמקובל בסדרים שכאלה, ולכן גם איכות המנות לא היתה אחידה (T שיפר את מה שהיה ניתן לשיפור) אבל גם ככה ברור שהיה מספיק אוכל טעים לכולם.
שלא כמצופה בסדרים כאלה, המשכנו לקרוא (בעיקר לשיר) בהגדה גם אחרי האוכל, ובכלל אפשר לומר שהיה מאד מאד נחמד. אשתו של בן הדוד עשתה בחוכמה ולקחה לה עזרה בתשלום לטובת שטיפת הכלים והניקיון, כך שבאמת סיימנו יחסית בקלות ולא מאוחר והחזרנו את הדירה למצבה הקודם די מהר.
כבר הרבה שנים לא חגגתי אצל יהודים/ישראלים פסח בחו"ל. זו בהחלט היתה חוויה טובה, לשמחתי.
אז אחרי שחגגנו וגם טיילנו עם בני הדודים, שמנו פעמנו ביום ראשון בבוקר לשדה התעופה לה גארדיה (שקרוב יחסית לביתם) לכיוון ניו אורלינס להיפגש עם בננו וכלתנו......
* וגם כאן
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
