החיילת שלנו ממשיכה במגמת השיפור, לפחות בהתנהלות שלה, קמה בזמן לעבודה ולצבא וגם התפרצויות לא חווינו מאז השיחה איתה.
בששי היא ביקשה רשות להביא חברה טובה ואת החבר של החברה לביקור קצר אחרי הצהריים, וכולנו ישבנו יחד בחצר על אבטיח ועוגות שמרים ש-T אפה והיה נחמד.
ארוחת הערב בששי עברה בנעימים. אני מניחה שנוכחותם של אחי ומשפחתו עזרה בעניין הזה, אבל אולי לא רק.
בשבת הלכנו כרגיל לקאנטרי להתעמל, והזמנו את חברנו א' לצהריים, מאחר ושוב אשתו (גם היא א') בחו"ל אצל אחיה (זה סיפור בפני עצמו, האח בדיכאון קליני והיא מנסה לעזור לו לחזור ארצה.....לקבל כאן את הטיפולים הנדרשים, להיות קרוב אליה, אין לו אף אחד אחר מלבדה).
בראשון היה לנו תור לפלסטיקאי (חבר שלנו מהתיכון) שהסיר סוף סוף כמה נגעים שרופאי העור של קופת החולים התמידו בהתעלמותם מהם, ואשר אותנו הם מדאיגים (לי כבר הסירו נגע מסוג BCC בעבר, ולכן ברור שיש לי נטייה לגדל אותם, ולאח של T היתה מלנומה אז גם הוא בקבוצת סיכון, והגב שלו מלא נמשים חשודים.
את שלי שלח הרופא לבדיקות פתולוגיות, ול-T הוא נתן הפניה לצילום נגעים בבית חולים, לבדוק אם יש עוד כאלה שראוי להסיר ולבדוק.
בערב היתה לנו כאן פגישה עם מנהל הנכסים שמנהל את הנדל"ן שלנו בארה"ב ונמצא בביקור בארץ
בשני T חתם על החוזה למכירת הדירה של הדוד שלו. אז גם הפרק הזה בסיפור עומד להסתיים.
אתמול אימנתי , והיום יש לי את האימון שלי - ואחר כך שוב חדר כושר וגם קבעתי לי תור למסאז' שם בקאנטרי. עכשיו שאני חושבת על זה, אולי זה יהיה קצת מסובך עם הפצעונים שנותרו מהסרת הנגעים....אבל הרוב בפנים אז אגיד לה לא לעסות לי את הפנים הפעם, ומה שעל הגוף - היא תסתדר.
היום גם תגיע שוב העוזרת החדשה.
דיברתי עם העוזרת הקודמת והודיתי לה על כל השנים והבטחתי לה שתקבל את הפיצויים שלה, והיא גם הודתה לי על כל השנים ואמרנו שנישאר בקשר (אנחנו חברות בפייסבוק). עכשיו היא תוכל למצוא דירה או בית קטן יותר ליום שהתפנה, אם תרצה, משהו שיהיה לה יותר קל מהבית שלי.
התחלתי בניתוח המפה האסטרולוגית של החיילת (אני לא עוסקת בזה בשוטף אבל למדתי אסטרולוגיה ומדי פעם נחה על הרוח ואני מנתחת מפות לידה של חברים, בני משפחה...) - ואני יודעת שיש הרבה שיגידו שזה קשקוש, אבל עם מה שאני מצאתי בינתיים עליה בכוכבים אי אפשר להתווכח. כולל הבית ההרוס, הפגיעה על ידי האבא, אובדן הבית, החולמנות, התזזיתיות, ההתכחשות למציאות, הבזבזנות...אפילו את האימוץ על ידנו, והתחלה של חיים חדשים עם ערכים שונים לגמרי מאלו שהכירה. ויש גם כמובן הרבה פוטנציאל לטוב ולבניית משהו יציב ויפה - הרבה כשרון ויכולות - אבל זה תלוי בה, כמובן, ברצון שלה ובנכונות לעבוד על עצמה.
במפה ראיתי במפורש שהיא חייבת טיפול פסיכולוגי - וכרגע היא לא מוכנה. היא חוששת לגעת בדברים, חוששת לדבר עליהם, חוששת מפגיעה על ידי המטפל/ת עצמו/ה....נסגרת בתוך עצמה. ואני מבינה שאי אפשר ללחוץ. אני מקווה מאד שמתישהו היא תבין שהיא זקוקה לזה כדי לשחרר דברים ולהתחיל לבנות את חייה - ואני מביאה בחשבון שייתכן שזה לא יקרה, או לפחות לא בזמן הקרוב.
אבל בסך הכל הענינים די רגועים, ועוד מעט אצא לי לאימון
התקלות בישראבלוג עדיין מונעות ממני לכתוב גם שם וגם לא להגיב בבלוגים אחרים. מקווה שהן תיפתרנה...
וגם כאן כמובן
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
