יוצאת לדרך חדשה

בדקתי ברשת ויש המון בדיחות שמתחילות ב"כל כך חם ש..." אבל לא מצאתי אף אחת באמת באמת מוצלחת כדי לשים בכותרת.

אני משתדלת לא לתת לחום הנורא (ובאזור שלי זו בעיקר הלחות) לשתק אותי. מאד משתדלת.

בדרך כלל אפילו מצליחה.

אבל מספיקות כמה דקות "שם בחוץ" ואני כבר נוטפת. כן, תכונה מעצבנת שירשתי מאבא שלי. בעיקר ההזעה בראש. בפנים.

פיכסה.

קיבלתי בשעה טובה את היונדאי ואני מאד מרוצה ממנה

מכרנו את המזדה (מי אמר שיהיה לי קשה למכור אותה?).

בסך הכל היה שבוע ממש טוב. 

שוב הייתי לבד עם נשמותק בקפוארה כי חכמוד קבע ללכת לחבר, אז ישבתי שם בחוג במזגן ונהניתי לראות איך הוא השתפר והתפתח ביכולות שלו וכמה הוא נהנה בחוג. ("סבתא זה לא חוג, זה קפוארה!" הוא מתעקש איתי).

בכל פעם שבמהלך התרגילים יצא לו לעבור לידי קיבלתי חיוך. ובכל זאת כשהשיעור הסתיים הוא חיפש אותי בדלת, פשוט שכח שאני כבר יושבת בפנים. מסכן קטן, נראה לי קצת נבהל כשלא ראה אותי שם. 

היה לנו גם זמן לשחק קצת (יש להם משחק קופסא  חדש של "מפרץ ההרפתקאות" )

בכל מקרה רשמתי לפני לא ללכת לחדר כושר ביום שבו אחרי הצהריים אני מסתובבת עם הנכדים בחוץ. זה יותר מדי בשבילי (למדתי על בשרי ביום שני האחרון).

נפגשתי עם חברתי מ' פעמיים השבוע, בעלה בחו"ל כל הקיץ (מדריך קבוצות בחו"ל) והחלטתי להקדיש לה יותר תשומת לב מהרגיל. כשדיברנו מתי ניפגש שוב, והצעתי את היום, היא שאלה אם זה לא מוקדם לי מדי לראות אותה שוב אחרי שנפגשנו בחמישי. משהו נצבט לי בלב. היא באמת שואלת אותי את זה? כל כך כיף לי להיפגש איתה...כל כיף לי שחידשנו את הקשר. אמרתי לה את זה כבר כל כך הרבה פעמים....

סיימתי לשלם לעוזרת פיצויים (ודמי הבראה וחופשה לשנה הקודמת, וביטוח לאומי לרבעון האחרון). חלק מהפיצויים היא תקבל מחברת הביטוח (כי באיזשהו שלב התחלתי להפריש לה כל חודש לקרן פנסיה שכוללת גם קרן פיצויים) וחלק העברתי לה ישירות עבור השנים שלפני שהתחלתי את ההפרשה. שמחה שסיימתי עם זה. אני מאד מרוצה מהחדשה, וכבר רואים את השינוי בבית.

במנטורינג היה מפגש מטלטל - במיוחד עבור אחת המשתתפות, אבל בעצם לכולנו. זה הזכיר לנו שהמתאמנים שלנו לא מגיעים אלינו במקרה, ודברים שהם מביאים לחדר האימון מעוררים דברים גם אצלנו. וגם זה מאפשר לנו להתפתח, לעבוד על תחומים שלעיתים נמנענו מהם או לא היתה לנו אליהם גישה עד כה. זה מרתק ממש.

מיד אחרי המפגש הרמתי טלפון למתאמנת פוטנציאלית חדשה - מנהלת בית ספר יסודי מהסביבה שלי - שהביעה רצון להתאמן ואולי להציע גם לשאר הצוות שלה בבית הספר להתאמן - והיתה לנו שיחה ממש טובה. אני מקווה שזה ייצא לפועל.

בששי בתי לא באה עם המשפחה לארוחה, הם היו מוזמנים לחמותה, אז הזמנו את החברים שלנו א' ו-א' (וגם החיילת היתה) והיתה ארוחה ממש כיפית (וכמובן טעימה). 

בשבת האימון בחדר הכושר בקאנטרי היה ממש טוב, ואחרי כן ישבנו כרגיל בדשא על הגבעה למעלה (יש שם סוג של מיקרו אקלים, בקושי מרגישים את החום ואת הלחות) עם החבר'ה הרגילים מהקאנטרי (הפרלמנט....אני קוראת להם).

בכל פעם עולים שם נושאי שיחה שונים אבל קבועים. לפעמים זה פנסיה ומחלות, לפעמים זה ילדים ונכדים, לעיתים זה שיפוצים או תמ"א.... הפעם זה היה טיולים.

ואפרופו טיולים, אנחנו טסים עם א' ו-א' לרומניה בסוף ספטמבר. בורחים מארוחות ראש השנה....

בשבת אחרי הצהריים קיבלנו וואטסאפ מבתי אם אנחנו רוצים לפגוש אותם להמבורגר בערב. זה הפך להיות מעין מסורת אצלם, בעיקר לחתני ולחכמוד, לצאת לאכול המבורגר במוצאי שבת. לא תמיד נשמותק רוצה, ובמקרים כאלה הוא ובתי נשארים להתפנק להם יחד בבית. סוג אחר של זמן איכות. הפעם כולם רצו, והזמינו גם אותנו. 

במקום ללכת לאגאדיר, כרגיל, ניסינו לראשונה את יומנגס, בצומת רופין. חשבנו שניאלץ להמתין בחוץ הרבה זמן (אי אפשר להזמין שולחן מראש) אבל בשעות האלה לפנות ערב כנראה העומס היה בכל זאת פחות נוראי, ונכנסנו תוך 20 דקות (בתי וחתני ממילא אחרו, כרגיל, אז זה הסתדר מצוין).

היה ממש טעים ושונה. בפעם הבאה ננסה אולי את הסניף החדש שלהם בכפר סבא - חתני אמר שהוא נראה קצת יותר מסודר....

היום התחיל שבוע חדש. אמנם הוא מתחיל בסימן רופאים - אבל בקטע של ביקורת שוטפת. ל-T יש תור אצל הרופאה התעסוקתית לצורך הארכת האישור לאובדן כושר עבודה. עדיין לא הסתיים סיפור התביעה לאובדן כושר עבודה מול חברת הביטוח עוד מניתוח הכתף הראשון שלו ועכשיו גם השני. זה הגיע לעורכי דין, ונראה איך זה יתפתח וכיצד זה ייגמר בסוף. 

אני הולכת לכירורג לבדיקת שד - הממוגרפיה שעשיתי היא כבר בת שנה, ואני מקפידה גם על בדיקה קלינית פיסית באופן שוטף. אחרי הצהריים רופא נשים. כן, אני משתדלת להיות ילדה טובה בכל הקשור לבדיקות תקופתיות. חבל שלא ניתן לרכז את זה ביום אחד במרכז רפואי אחד....אבל זה מה יש. 

בערב אולי באמת אפגש עם מ' ונצא להליכה - אם לא נרתע יותר מדי מהחום. אז ככה התחלתי וככה אסיים. 

כל כך חם ש....אולי בסוף לא אצא להליכה עם מ'....אבל מקווה להיפגש איתה בכל מקרה.

וגם כאן כמובן 

החיילת שלנו ממשיכה במגמת השיפור, לפחות בהתנהלות שלה, קמה בזמן לעבודה ולצבא וגם התפרצויות לא חווינו מאז השיחה איתה.

בששי היא ביקשה רשות להביא חברה טובה ואת החבר של החברה לביקור קצר אחרי הצהריים, וכולנו ישבנו יחד בחצר על אבטיח ועוגות שמרים ש-T אפה והיה נחמד.

ארוחת הערב בששי עברה בנעימים. אני מניחה שנוכחותם של אחי ומשפחתו עזרה בעניין הזה, אבל אולי לא רק.

בשבת הלכנו כרגיל לקאנטרי להתעמל, והזמנו את חברנו א' לצהריים, מאחר ושוב אשתו (גם היא א') בחו"ל אצל אחיה (זה סיפור בפני עצמו, האח בדיכאון קליני והיא מנסה לעזור לו לחזור ארצה.....לקבל כאן את הטיפולים הנדרשים, להיות קרוב אליה, אין לו אף אחד אחר מלבדה).

בראשון היה לנו תור לפלסטיקאי (חבר שלנו מהתיכון) שהסיר סוף סוף כמה נגעים שרופאי העור של קופת החולים התמידו בהתעלמותם מהם, ואשר אותנו הם מדאיגים (לי כבר הסירו נגע מסוג BCC  בעבר, ולכן ברור שיש לי נטייה לגדל אותם, ולאח של T היתה מלנומה אז גם הוא בקבוצת סיכון, והגב שלו מלא נמשים חשודים.

את שלי שלח הרופא לבדיקות פתולוגיות, ול-T הוא נתן הפניה לצילום נגעים בבית חולים, לבדוק אם יש עוד כאלה שראוי להסיר ולבדוק.

בערב היתה לנו כאן פגישה עם מנהל הנכסים שמנהל את הנדל"ן שלנו בארה"ב ונמצא בביקור בארץ

בשני T חתם על החוזה למכירת הדירה של הדוד שלו. אז גם הפרק הזה בסיפור עומד להסתיים.

אתמול אימנתי , והיום יש לי את האימון שלי - ואחר כך שוב חדר כושר וגם קבעתי לי תור למסאז' שם בקאנטרי. עכשיו שאני חושבת על זה, אולי זה יהיה קצת מסובך עם הפצעונים שנותרו מהסרת הנגעים....אבל הרוב בפנים אז אגיד לה לא לעסות לי את הפנים הפעם, ומה שעל הגוף - היא תסתדר.

היום גם תגיע שוב העוזרת החדשה.

דיברתי עם העוזרת הקודמת והודיתי לה על כל השנים והבטחתי לה שתקבל את הפיצויים שלה, והיא גם הודתה לי על כל השנים ואמרנו שנישאר בקשר (אנחנו חברות בפייסבוק). עכשיו היא תוכל למצוא דירה או בית קטן יותר ליום שהתפנה, אם תרצה, משהו שיהיה לה יותר קל מהבית שלי.

התחלתי בניתוח המפה האסטרולוגית של החיילת (אני לא עוסקת בזה בשוטף אבל למדתי אסטרולוגיה ומדי פעם נחה על הרוח ואני מנתחת מפות לידה של חברים, בני משפחה...) - ואני יודעת שיש הרבה שיגידו שזה קשקוש, אבל עם מה שאני מצאתי בינתיים עליה בכוכבים אי אפשר להתווכח. כולל הבית ההרוס, הפגיעה על ידי האבא, אובדן הבית, החולמנות, התזזיתיות, ההתכחשות למציאות, הבזבזנות...אפילו את האימוץ על ידנו, והתחלה של חיים חדשים עם ערכים שונים לגמרי מאלו שהכירה. ויש גם כמובן הרבה פוטנציאל לטוב ולבניית משהו יציב ויפה - הרבה כשרון ויכולות - אבל זה תלוי בה, כמובן, ברצון שלה ובנכונות לעבוד על עצמה.

במפה ראיתי במפורש שהיא חייבת טיפול פסיכולוגי - וכרגע היא לא מוכנה. היא חוששת לגעת בדברים, חוששת לדבר עליהם, חוששת מפגיעה על ידי המטפל/ת עצמו/ה....נסגרת בתוך עצמה. ואני מבינה שאי אפשר ללחוץ. אני מקווה מאד שמתישהו היא תבין שהיא זקוקה לזה כדי לשחרר דברים ולהתחיל לבנות את חייה - ואני מביאה בחשבון שייתכן שזה לא יקרה, או לפחות לא בזמן הקרוב.

אבל בסך הכל הענינים די רגועים, ועוד מעט אצא לי לאימון

התקלות בישראבלוג עדיין מונעות ממני לכתוב גם שם וגם לא להגיב בבלוגים אחרים. מקווה שהן תיפתרנה...

וגם כאן כמובן