יוצאת לדרך חדשה

אז מה השתבש? לא הרבה, אבל בכל זאת.....

הגענו לדירה, וזה לא היה פשוט כי אין כאן מספר או כתובת כלשהי על הבניין, ובעלת הבית לא ממש תקשורתית. שאלנו אותה היכן לחנות וחנינו ליד הבית בצד הדרך לפי ההסברים שלה (האנגלית שלהם כאן על הפנים - וחלק גדול מהזמן חייבים להיעזר ב-GOOGLE TRANSLATE).

יומיים אחרי  כן צלצל בדלת שכן זועם, שטען שאנחנו חונים על החניה שלו.

אנחנו עם שתי מכוניות (כלתי הגיעה ממינכן עם רכב שכור) אז שאלנו איזה מהרכבים חונה לו בחניה, כדי שנזיז אותו.

BOSE CARS ARE IN MY PARKING SPACE

אמר במבטא שוייצרי כבד. (BOSE=BOTH)

ZE VOLVO UND  ZE BLACK GERMAN CAR

ואת המלים ZE BLACK GERMAN CAR הוא סינן בטון שהבהיר מעל לכל ספק כמה הוא שונא גרמנים.

אנחנו עם הוולוו, כלתי עם פורד פיאסטה.....לרגע תהיתי למה הוא מתכוון כשהוא אומר GERMAN CAR, אבל בסוף הבנתי שהוא מתכוון ללוחיות הגרמניות של הפורד.

בסופו של דבר הבטחנו לפנות את השטח, וביקשנו מבעלת הבית שתורה לנו היכן בכל זאת לחנות.

כרגיל לקח לה זמן לענות, ואז היא הסבירה שמאחורי הבניין, בתוך הגינה (שבמבט ראשון נראתה לנו לגמרי מגודרת, אבל במבט שני הבנו שיש קרש שמשמש כשער שניתן להסיט הצידה) שם החניה שלה.

לא יכולת לומר קודם?

כמובן שלמרות שזה נראה שטח גדול, אי אפשר לחנות כאן עם שתי המכוניות (בגלל זוויות תמרון מסובכות), אז העברנו בינתיים את הרכב השכור של כלתי למגרש חניה ציבורי ליד המלון. ממילא נוסעים בעיקר איתנו.

זוויות תמרון מסובכות כבר אמרתי?

בפניה לרחוב הקטן הזה בו נמצאת החניה יש מדרגות שבולטות אל הרחוב. אתמול בלילה כשחזרנו מהאזנה לבני במלון לדירה, T לא לקח טוב את הפניה לרחוב הזה, המדרגות האלה נתפסו בחלק התחתון של הרכב, וקרעו ממנו חתיכה (פלסטיק ארוך שמחובר לכל אורך הרכב). אוף.

אני לא מאלה שאוהבים לומר "אמרתי לך", אבל ממש לא נראה לי העניין כאשר T החליט לא לעשות ביטוח מקיף לרכב השכור. הוא גורס (ובצדק) שחברות ההשכרה עושות עלינו קופה עם הביטוחים האלה, שממילא בדרך כלל לא מנוצלים. בדרך כלל. עד שצריך אותם. ואז, אם אין, כשמחזירים רכב במצב כזה, הם מנקנקים אותך עד הסוף.

לא אמרתי "אמרתי לך".

לקחנו נשימה עמוקה. החלטנו לנסות לתקן את הרכב בעצמנו, כי זה בטוח יעלה פחות ממה שייקחו לנו בחברת ההשכרה.

פתחנו מחשב, התחלנו לחפש מוסכים של וולוו בסביבה. וראו זה פלא - יש כאן מוסך וולוו במרחק של 25 דקות נסיעה.

נסענו אליהם על הבוקר.

הם היו מאד נחמדים.

גם איתם תיקשרנו בעיקר דרך ה-GOOGLE TRANSLATE.

הם הזמינו את החלק ואמרו שהוא יגיע אליהם ביום שני בבוקר. בשלישי אנחנו כבר אמורים לנסוע ליער השחור.

כן, הם הבטיחו. בשלישי אחרי הצהריים הרכב יהיה מוכן. הם אפילו מוכנים לתת לנו רכב חלופי בעלות של 50 פרנקים ליום.

טוב. עכשיו צריך לקוות שהדיוק השווייצרי המפורסם לא יאכזב.

וגם כאן

חברתי הטובה מ' החליקה בסופר ומתחה או בעצם אפילו קרעה שריר בירך...

מעבר לכאבי התופת ולשטפי הדם, לדעתי היא צריכה לתבוע את הסופר. 

הפניתי אותה לשני עורכי דין שאני יודעת שמתעסקים עם תביעות כאלה.

בנוסף בעלה עובד בחו"ל בחודשי הקיץ, אז היא לגמרי לבד עם מטלות הבית, הכלבים, הכל.

לפחות הבינה שהיא לא יכולה להתרוצץ לעזור לטפל גם בנכדים...

והיא גם הסכימה לבקש עזרה מילדיה. 

הם כל כך רגילים שרק היא עוזרת ותומכת כל הזמן. לא יזיק להם להתגייס לעזור גם לה לפעמים, וזו הזדמנות!

אני כמובן גם עוזרת כמה שאפשר אבל היא נמנעת מלהעזר בי, לא נעים לה, ועד שלא אפורר את ה"לא נעים" הזה, אני מצליחה רק בפינצטה לעזור.

בכל מקרה היא יודעת שאני לרשותה.

אוף, מסכנה.

מסכנה גם חברתי ל' (לא בת הדודה, ל' אחרת, אני באמת חייבת להמציא כינויים כמו שפועה עושה!), שגילו לה סרטן בשד, וכבר ניתחו והוציאו את הגידול, ואז אמנם הבלוטות שהוציאו נקיות לחלוטין (ברוך השם) אבל השוליים של הגידול שהוצא לא נקיים, ולכן עשו שוב MRI, ואז גילו עוד גוש, וצריך לעשות לו ביופסיה.....וגילו עוד משהו חשוד בשד השני...וממליצים לעשות עוד MRI שם בעוד חצי שנה....אוף.

שאלתי אותה בעדינות המירבית אם לא בא לה להוריד את שני השדיים וזהו! נראה לי (למרות שלעולם אי אפשר לדעת מה ארגיש במצב כזה, ואין לי דרך לדעת איך היא מרגישה וחושבת) שאני הייתי מראש מורידה את שניהם. אוף. כואב לי עליה. ממש כואב. והיא כל כך פעילה וחיובית כל הזמן, מנסה להמשיך את חייה במקביל לעניין הזה, כאילו כלום. ממש אמיצה. 

לגבי חתוליי המתוקים: אני ממשיכה לבדוק את השירותים האוטומטיים (cat genie קוראים להם), שממשיכים להתנקות פעמיים ביום למרות שהחתולים עושים את צרכיהם בינתיים בארגז החלופי.

ולמרות, שלפעמים נראה לי שהכל תקין באוטומטיים, מידי פעם אני כן שמה לב שהקרקעית עדיין לחה, ולפעמים גם החול. 

הבוקר התקשרתי שוב לטכנאי (ושיבחתי אותו על שהוא ממשיך לענות לי לטלפון.....כי לאחרונה אני מה זה מנג'סת), ויחד איתו (בטלפון) שוב עשינו בדיקות שונות למכשיר.

המסקנה כרגע היא שהמים נשאבים החוצה בלי בעייה ובלי סתימות, אבל שהאוויר החם שאמור לייבש את הקערה ואת הגרגרים, לא מספיק חם. לא מייבש מספיק.

טוב, נמאס לי. כמה אפשר להתעסק עם זה????

החלטתי (עוד לפני שהתקשרתי אליו, האמת) שאני רוצה להחליף את המכשיר במכשיר חדש. 

עשיתי חשבון מעמיק (עם טבלאות EXCEL והכל) מה העלות הכוללת לאורך 3 שנים (כולל עלות רכישה ראשונית וכל העלויות הנלוות) של ה-cat genie והשוויתי לעלות כוללת לאורך 3 שנים (כולל רכישה) של ארגז פשוט + החול שנדרש לרכוש ולהחליף, ושל ארגזים חצי אוטומטיים שונים כולל עלויות החלפות החול שלהם.....והגעתי למסקנה שה-genie הוא הכי זול!!!!!

לקחתי את החישוב הזה והוספתי אליו את כמות ההתעסקות וההשקעה שנדרשת ממני (או מכל חתול-סיטר ששומר עליהם כשאנחנו נוסעים), אפילו כולל ניקויים יסודיים שאני מבינה כבר שכדאי לי לבצע פעם בכמה חודשים, וה-cat genie פשוט מנצח!!!

ואם אני מבינה שהחתולים שלי לא סתם "נמאס" להם מהמכשיר אלא הוא באמת לא יבש לגמרי כמו שהם צריכים שהוא יהיה......אז זה הפתרון ההגיוני ביותר עבורי. 

אז הערב הוא יביא לי מכשיר חדש....ואולי סוף סוף יהיה סוף לסאגה המתמשכת הזאת!!!

זו תקופה של תקלות, כנראה. ל-T הלך מצבר גם ברכב וגם באופנוע! 

ברכב הוא כבר החליף שלשום, ועכשיו נסע להחליף את האופנוע.

מקווה שהכל יסתדר בסוף, ושהשיגרה הנעימה תחזור.

לפחות אתמול היה מעולה בחדר כושר, ובסוף האימון אפילו פגשנו במקרה בלובי של הקאנטרי את המהנדס וביוכימיה, אז במקום ללכת יש להתקלח והביתה, עוד ישבנו איתם בדשא על כוס קפה וקשקשנו. היה נחמד מאד. 

כבר יום רביעי.....והשבוע טס לקראת סיומו. 

לא יודעת אם בתי והמשפחה יבואו בששי.

יודעת שבקרוב היא צריכה להתחיל להתארגן למבחן ההסמכה שלה בפסיכולוגיה קלינית, וזה אומר שבעלה וגם אנחנו נצטרך להתגייס לעניין - לתת לה זמן לשבת וללמוד, ולדאוג לילדים בזמן הזה. כשהיא תסיים את ההתמחות בסוף ספטמבר, יהיה לה זמן בבקרים לשבת וללמוד, אבל עד אז זה כנראה יהיה בשבתות....

בקיצור - אין רגע דל במקומותינו. ושרק יהיה הכל טוב!

וגם כאן

בדקתי ברשת ויש המון בדיחות שמתחילות ב"כל כך חם ש..." אבל לא מצאתי אף אחת באמת באמת מוצלחת כדי לשים בכותרת.

אני משתדלת לא לתת לחום הנורא (ובאזור שלי זו בעיקר הלחות) לשתק אותי. מאד משתדלת.

בדרך כלל אפילו מצליחה.

אבל מספיקות כמה דקות "שם בחוץ" ואני כבר נוטפת. כן, תכונה מעצבנת שירשתי מאבא שלי. בעיקר ההזעה בראש. בפנים.

פיכסה.

קיבלתי בשעה טובה את היונדאי ואני מאד מרוצה ממנה

מכרנו את המזדה (מי אמר שיהיה לי קשה למכור אותה?).

בסך הכל היה שבוע ממש טוב. 

שוב הייתי לבד עם נשמותק בקפוארה כי חכמוד קבע ללכת לחבר, אז ישבתי שם בחוג במזגן ונהניתי לראות איך הוא השתפר והתפתח ביכולות שלו וכמה הוא נהנה בחוג. ("סבתא זה לא חוג, זה קפוארה!" הוא מתעקש איתי).

בכל פעם שבמהלך התרגילים יצא לו לעבור לידי קיבלתי חיוך. ובכל זאת כשהשיעור הסתיים הוא חיפש אותי בדלת, פשוט שכח שאני כבר יושבת בפנים. מסכן קטן, נראה לי קצת נבהל כשלא ראה אותי שם. 

היה לנו גם זמן לשחק קצת (יש להם משחק קופסא  חדש של "מפרץ ההרפתקאות" )

בכל מקרה רשמתי לפני לא ללכת לחדר כושר ביום שבו אחרי הצהריים אני מסתובבת עם הנכדים בחוץ. זה יותר מדי בשבילי (למדתי על בשרי ביום שני האחרון).

נפגשתי עם חברתי מ' פעמיים השבוע, בעלה בחו"ל כל הקיץ (מדריך קבוצות בחו"ל) והחלטתי להקדיש לה יותר תשומת לב מהרגיל. כשדיברנו מתי ניפגש שוב, והצעתי את היום, היא שאלה אם זה לא מוקדם לי מדי לראות אותה שוב אחרי שנפגשנו בחמישי. משהו נצבט לי בלב. היא באמת שואלת אותי את זה? כל כך כיף לי להיפגש איתה...כל כיף לי שחידשנו את הקשר. אמרתי לה את זה כבר כל כך הרבה פעמים....

סיימתי לשלם לעוזרת פיצויים (ודמי הבראה וחופשה לשנה הקודמת, וביטוח לאומי לרבעון האחרון). חלק מהפיצויים היא תקבל מחברת הביטוח (כי באיזשהו שלב התחלתי להפריש לה כל חודש לקרן פנסיה שכוללת גם קרן פיצויים) וחלק העברתי לה ישירות עבור השנים שלפני שהתחלתי את ההפרשה. שמחה שסיימתי עם זה. אני מאד מרוצה מהחדשה, וכבר רואים את השינוי בבית.

במנטורינג היה מפגש מטלטל - במיוחד עבור אחת המשתתפות, אבל בעצם לכולנו. זה הזכיר לנו שהמתאמנים שלנו לא מגיעים אלינו במקרה, ודברים שהם מביאים לחדר האימון מעוררים דברים גם אצלנו. וגם זה מאפשר לנו להתפתח, לעבוד על תחומים שלעיתים נמנענו מהם או לא היתה לנו אליהם גישה עד כה. זה מרתק ממש.

מיד אחרי המפגש הרמתי טלפון למתאמנת פוטנציאלית חדשה - מנהלת בית ספר יסודי מהסביבה שלי - שהביעה רצון להתאמן ואולי להציע גם לשאר הצוות שלה בבית הספר להתאמן - והיתה לנו שיחה ממש טובה. אני מקווה שזה ייצא לפועל.

בששי בתי לא באה עם המשפחה לארוחה, הם היו מוזמנים לחמותה, אז הזמנו את החברים שלנו א' ו-א' (וגם החיילת היתה) והיתה ארוחה ממש כיפית (וכמובן טעימה). 

בשבת האימון בחדר הכושר בקאנטרי היה ממש טוב, ואחרי כן ישבנו כרגיל בדשא על הגבעה למעלה (יש שם סוג של מיקרו אקלים, בקושי מרגישים את החום ואת הלחות) עם החבר'ה הרגילים מהקאנטרי (הפרלמנט....אני קוראת להם).

בכל פעם עולים שם נושאי שיחה שונים אבל קבועים. לפעמים זה פנסיה ומחלות, לפעמים זה ילדים ונכדים, לעיתים זה שיפוצים או תמ"א.... הפעם זה היה טיולים.

ואפרופו טיולים, אנחנו טסים עם א' ו-א' לרומניה בסוף ספטמבר. בורחים מארוחות ראש השנה....

בשבת אחרי הצהריים קיבלנו וואטסאפ מבתי אם אנחנו רוצים לפגוש אותם להמבורגר בערב. זה הפך להיות מעין מסורת אצלם, בעיקר לחתני ולחכמוד, לצאת לאכול המבורגר במוצאי שבת. לא תמיד נשמותק רוצה, ובמקרים כאלה הוא ובתי נשארים להתפנק להם יחד בבית. סוג אחר של זמן איכות. הפעם כולם רצו, והזמינו גם אותנו. 

במקום ללכת לאגאדיר, כרגיל, ניסינו לראשונה את יומנגס, בצומת רופין. חשבנו שניאלץ להמתין בחוץ הרבה זמן (אי אפשר להזמין שולחן מראש) אבל בשעות האלה לפנות ערב כנראה העומס היה בכל זאת פחות נוראי, ונכנסנו תוך 20 דקות (בתי וחתני ממילא אחרו, כרגיל, אז זה הסתדר מצוין).

היה ממש טעים ושונה. בפעם הבאה ננסה אולי את הסניף החדש שלהם בכפר סבא - חתני אמר שהוא נראה קצת יותר מסודר....

היום התחיל שבוע חדש. אמנם הוא מתחיל בסימן רופאים - אבל בקטע של ביקורת שוטפת. ל-T יש תור אצל הרופאה התעסוקתית לצורך הארכת האישור לאובדן כושר עבודה. עדיין לא הסתיים סיפור התביעה לאובדן כושר עבודה מול חברת הביטוח עוד מניתוח הכתף הראשון שלו ועכשיו גם השני. זה הגיע לעורכי דין, ונראה איך זה יתפתח וכיצד זה ייגמר בסוף. 

אני הולכת לכירורג לבדיקת שד - הממוגרפיה שעשיתי היא כבר בת שנה, ואני מקפידה גם על בדיקה קלינית פיסית באופן שוטף. אחרי הצהריים רופא נשים. כן, אני משתדלת להיות ילדה טובה בכל הקשור לבדיקות תקופתיות. חבל שלא ניתן לרכז את זה ביום אחד במרכז רפואי אחד....אבל זה מה יש. 

בערב אולי באמת אפגש עם מ' ונצא להליכה - אם לא נרתע יותר מדי מהחום. אז ככה התחלתי וככה אסיים. 

כל כך חם ש....אולי בסוף לא אצא להליכה עם מ'....אבל מקווה להיפגש איתה בכל מקרה.

וגם כאן כמובן