יום ששי חורפי, קר וגשום הגיע, ואחרי שסיימנו לטפל בענייני הרכב התפנינו לחשוב מה עושים היום.
ביום כזה אי אפשר לטייל, ובמים התרמאליים כבר היינו (ונהיה שוב בטח לפני שנסע מפה), החלטנו שנעשה יום בית.
חיכינו שבני וכלתי יגיעו מהמלון......אה, רגע.....עכשיו אני מבינה ששכחתי לציין משהו די מרכזי בנוגע לעיירה הקטנה הציורית השלווה הזאת VALS.......
צלצול הפעמונים!
אקדים ואומר, שכאשר גילינו (בדרך הקשה) את התופעה הזאת, חקרנו עליה קצת באינטרנט, והתברר שהיא לא ייחודית ל-VALS אלא נפוצה בעצם בכל שווייץ.
גם בכפרים ובעיירות קטנות אבל, מסתבר, גם בערים הגדולות.
הכנסיות מצלצלות בפעמון בתדירות של....טוב, עדיין לא הבנו לגמרי את הקטע.
שמנו לב לכך כשהגענו אבל בלי לתת לעניין תשומת לב יתרה. הפעמונים צלצלו, נדמה לי ששמתי לב שזה היה כל שעה עגולה, אבל אז הבנתי שלפעמים זה גם על הרבע שעה וגם על מחצית השעה....באותו יום שהגענו באמת שלא הקדשנו לכך תשומת לב.
בבוקרו של היום השני הפעמונים העירו אותנו בשש בבוקר. שש בבוקר רבותי, שני צלצולים מקדימים בטון אחד, ואז שישה גונגים שמבשרים את השעה בטון אחר. ומאותו רגע - כל רבע שעה: גונג אחד ב"ורבע", שניים ב"וחצי", שלושה ב"רבע ל". ואז, בלי קשר לכלום, בעשרה לתשע - שבע דקות מלאות של צלצולים בגוון אחר לגמרי בלי הפסקה. וככה מידי פעם שוב במהלך היום, פרט לרבעי שעות ושעות עגולות...אין לנו מושג מה (ואם בכלל יש) החוקיות.
וגם בשבת.
וגם בראשון. שש בבוקר. וכל היום. מטורף.
אחרי שני לילות כאלה הודיע לנו בני שהוא לא מסוגל לישון כך - הוא מנגן במלון עד חצות ומגיע לכאן (עשר דקות הליכה) והולך לישון ואז....משש בבוקר יש לו סימפוניה של פעמונים. הוא זקוק לשנת לילה מלאה! לכן הוא ואשתו חזרו לישון בחדר שלו במלון. צלצול הפעמונים לא מגיע עד לשם....
דווקא אחרי שני לילות T ואני התרגלנו, ולמרות שפעמוני הכנסיה מעירים אותנו בשש בבוקר (ואז בשש ורבע, שש וחצי וכו) איכשהו זה עובר על ידנו ואנחנו מצליחים להמשיך לישון לפעמים אפילו עד שמונה.
אז חיכינו שבני וכלתי יגיעו מהמלון ונסענו לעיר הקרובה ILANZ (שם כבר היינו באותו בוקר במוסך של וולוו) כדי לעשות קניות לארוחת השבת בסופר קצת יותר גדול מהמכולת שיש כאן בעיירה.
GOOGLE MAPS הוביל אותנו בביטחה לסניף גדול של MIGROS, הרשת השולטת כאן בשווייץ.
בבניין הזה יש, בנוסף לסופר, גם אלקטרוניקה, כלי בית, ביגוד ועוד ועוד.
קנינו מלוא העגלה (שדורשת מטבע של שני פרנק שווייצרי במקום חמישה שקלים) וחזרנו למטבח המרשים של דירת ה-AIRBNB שלנו.
אגב מטבח מרשים: המטבח הזה מאובזר קומפלט בכלים הכי טובים, ארונות ומגירות ברמה גבוהה, מדיח מצוין, תנור, כיריים הלוגן....טוסטר, מכונת "נספרסו" וגם קומקום. רק מיקרו חסר....והאמת שהוא לא חסר. מסתדרים בלי.
והוא בנוי כ"אי" באמצע החדר כך שנוח לעבוד בו, שניים וגם שלושה אנשים. ומתחת לכיור יש מגירה עם פח זבל שיוצאת בקלות....וליד מקום ל....טוב. נסחפתי. מטבח מושלם.
גשם בחוץ וריחות נהדרים של בישולים בפנים, פה ושם ראינו קצת טלוויזיה מדובבת. הכל מדובב כאן - גם הסרט
"גנוב על הירח" (כך נדמה לי שקראו לזה בארץ) שם מופעים המיניונים לראשונה.
וגם טניס כמובן - חצי גמר ווימבלדון. חשבתי על טליק כשפדרר ניצח.....
התקדמתי יפה גם עם "סוס אחד נכנס לבר" של דוד גרוסמן.
T עשה את רוב העבודה, בני הלך לנגן בסשן הראשון שלו במלון (בין שש וחצי לשבע וחצי), כלתי גרדה פרמזן ואני הכנתי את השולחן.
התוצאה נראתה ככה:
עוד הספקנו לשוחח עם בתי וחתני והנכדים בסקייפ לפני שהתיישבנו לאכול, ואז שתינו לחיים ואכלנו מגלידת Mövenpick המצויינת, והלכנו לישון שבעים ומרוצים.
בשבת בבוקר היה עוד יותר קר מששי, אבל השמש זרחה.
החלטנו לנסוע לסכר הקרוב (פחות מחצי שעת נסיעה מכאן) סכר zervreila.
כשבני וכלתי היו כאן בחורף הם עלו לשם ברכבל ועשו חלק מהמסלול ברגל, בשלג, בקור של מינוס אי אילו מעלות.
אבל הם היו לבושים בהתאם.
אנחנו עלינו עם רכב לבושים בחולצות קצרות ופליס בלבד......13 מעלות וקפאנו. קפאנו מקור. אבל היה שווה.
הסכר מתגלה במלוא הדרו
וזה הנוף הנשקף ממרומי הסכר עצמו
בהמשך היום שוב צפינו בווימבלדון (גמר נשים), וגם ביקרנו אצל אחת המשפחות כאן בעיירה שמוכרת קריסטלים.
מסתבר שבנוסף לאבן הנהדרת שנחצבת כאן בסיטונות, יש כאן גם מרבצים לא רעים של קוורץ, קוורץ מעושן, המטייט (אבן דם), פיירייט (זהב שוטים) ועוד קריסטלים מרהיבים.
חלק מהמקומיים עוסקים בחיפוש וחציבה של הגבישים היפהפיים האלה, ומוכרים אותם בבתיהם בזיל הזול.
ב"משרד התיירות" של העיירה קיבלנו חוברת עם כל העסקים וה"אטרקציות" של VALS ובה מפורטות גם המשפחות שמוכרות קריסטלים.
כיון שזו אחת החולשות שלי ויש לי מגוון מרשים של קריסטלים בבית (ועכשיו גם חכמוד נדבק בחידק והתחיל אוסף משלו), קבענו עם משפחה כזו היום כשירדנו מהסכר, והוספנו כמה חתיכות מרשימות לאוסף.
בערב אכלנו בדירה את השאריות מארוחת שבת ואז הלכנו שוב לשבת בבר של המלון להקשיב להרכב הנהדר של בני שניגן שם. השבוע שלנו יחד מתקרב לקיצו......
וגם כאן
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
