לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 65

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2015    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

12/2015

מכתב לקלפטומנית


שלום לך קלפטומנית עלומה

שמי אמפיארטי ואני חברה בקאנטרי של רעננה כבר שנים רבות.

ושנים רבות אני כבר שומעת את התלונות של חברותי למלתחה שנגנבים להם פריטים שהשאירו במלתחה בזמן ששחו, התעמלו או אפילו התקלחו...

ושנים התקוממתי על זה, איך יכול להיות דבר כזה, ומי תעשה כאן דבר כזה לחברותיה/שכנותיה...

וניהלתי יחד עם הנשים המוטרדות שיחות ערות על מה אפשר לעשות, וכמובן שלא ניתן לשים מצלמות אבטחה בתוך המלתחה מטעמי הפרטיות והצניעות...

שהרי כולנו מתפשטות ומתלבשות שם, או מסתובבות עם (וחלק בלי) מגבת למקלחת ובחזרה...

והנה בשבת זה קרה גם לי. אבל הרי את יודעת את זה. 

קבענו עם חברים לצהריים מייד אחרי הספורט אז לשם שינוי הבאתי בגדים יותר יפים להחלפה - וכיוון שכך, הבאתי אותם על קולב. 

תליתי את הקולבים מעל לתיק הספורט שלי (יש לי לוקר עם מנעול אבל הוא קטן יחסית ואני מכניסה אליו רק את התיק עם הארנק, טלפון וכו ושומרת בו באופן קבוע שמפו וקרם כדי שלא אצטרך לסחוב הלוך ושוב בכל פעם מחדש). 

על המתלה היו (לפי הסדר הזה): מכנסי ג'ינס, חולצה סרוגה בצע טורקיז (חדשה, הפריט היחיד שקניתי לעצמי בטיול האחרון לחו"ל), ועל כל זה "הלבשתי" את הז'קט שלי (שהסתיר את הרוב). 

עליתי לחדר כושר להתעמל במשך כשעה, ואני די בטוחה (למרות שלא במאה אחוז) שכאשר ירדתי משם, הכל עדיין היה במקום.

יצאתי לדשא לשבת עם חברים על כוס קפה עד שאגמור להזיע, גם זה ארך בערך שעה. כנראה שמתישהו בזמן הזה את עברת במלתחה.

לא היו הרבה אנשים בקאנטרי בשבת וכנראה מצאת לך זמן טוב למזימתך. 

כאשר חזרתי להתקלח, לא שמתי לב בכלל לבגדים שעל הקולב. את יודעת, הפעולות די אוטומטיות.

נועלים את הארנק בלוקר, מוציאים משם את השמפו וכו, מתפשטים, מתעטפים במגבת, הולכים למקלחת, מתקלחים, חוזרים, מתנגבים, מתחילים להסתרק ולהתמרח.....ואז מתחילים להתלבש. 

הבגדים התחתונים היו מונחים בשקית בתוך תיק הספורט. לבשתי אותם ואז באתי ללבוש את המכנסיים והחולצה......

וגיליתי שאין חולצה! הקולבים היו מונחים בדיוק היכן שהשארתי אותם. על הקולב של הג'ינס עדיין ישבו הג'ינס. 

הז'קט עדיין כיסה את הכל.

הקולב של החולצה היה בדיוק היכן שהשארתי אותו - בין הג'ינס לז'קט. אבל חולצה - אין!!!

חיפשתי על הרצפה, אולי נפלה בטעות.

ביקשתי מהמנקה שתבדוק ב"אבידות והמציאות" אולי מישהי מצאה אותה על הרצפה או על הספסל והביאה לך למשמרת. אך לא. 

את בזריזותך פשוט החדרת יד מאומנת אל מתחת לז'קט שלי, החלקת את החולצה מהקולב שלה והופ - העלמת אותה כנראה בתיק או שקית או...מי יודע? 

תחושה מוזרה של חילול עברה בגופי. מישהי שלחה יד ולקחה משהו: שלי. זו היתה תחושה לא מוכרת, ולא נעימה. 

מה בדיוק חשבת לעצמך? אין לי שום דרך לדעת. הבאת בחשבון שכל מה שיש לי ללבוש עכשיו זו החולצה הזאת שהכנתי לי במיוחד, וחולצת הספורט המיוזעת איתה התעמלתי? זה עניין אותך בכלל? כנראה שלא. כנראה שזה יותר חזק ממך, כי הבנתי שאת פעילה המון זמן במלתחה הזאת, ואיש לא יכול לעשות נגדך דבר. 

כנראה שאת חולה - באמת - קלפטומניה זו מחלה ככל מחלות הנפש. והאמת, יש לך טעם טוב. 

הנשים סביבי הביעו כרגיל את מורת רוחן מהתופעה את ייאושן מחוסר התוחלת - כי אין באמת דרך לפתור את הבעייה, פרט ל...לא להשאיר כלום במלתחה, לקחת תמיד הכל איתי - לחדר כושר, לדשא, לבריכה (וגם מהכיסא בבריכה מישהו פעם "הרים" משקפת שלי שהיתה טמונה מתחת למגבת). 

ניסיתי לחשוב שאולי את היית זקוקה לחולצה הזאת יותר ממני, אבל המחשבה הזו מייד בוטלה כי את חברה בקאנטרי, ברעננה, כלומר - הפרוטה מצויה בכיסך. 

למזלי היה עלי החלק העליון של הטרנינג (שקניתי בשבוע שעבר) - אותו לא השארתי במלתחה כי חששתי שיהיה לי קר בחוץ. לבשתי אותו מעל לחולצת הספורט המיוזעת, אבל הוא לא ספג זיעה והיה נקי, יחסית. לבשתי אותו ישירות על הגוף, ללא חולצה, וכך נפגשנו עם החברים לצהריים. 

לא שזה מעניין אותך, כמובן. את הרי לא חשבת עלי כאשר שלפת את החולצה שלי מהקולב.....

נכתב על ידי , 28/12/2015 11:09   בקטגוריות החיים הם בית ספר, יש על מי לסמוך?, פסימי, שחרור קיטור  
55 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-2/1/2016 21:05
 



אלה החיים שלנו


השבוע קראתי אצל קורדליה פוסט מרגש ומעורר מחשבה 

קורדליה עוררה תהיות מדוע אנחנו כאן בישרא לא כותבים על הדברים החשובים באמת

על הדברים שכואבים

על מצב המדינה הקטנה האהובה השסועה הכאובה שלנו

כל אחד מבני הקהילה הקטנה שלנו כאן הגבנו לה כאן כמיטב יכולתנו

והזווית שלי היתה: לשנות במיקרו, לשנות מלמטה, אדם אחר אדם

לחיות בעצמנו את מי שהיינו רוצים שכולם יהיו

להיטיב עם עצמנו ועם סביבתנו, לתת, לשפר, לחיות מתוך אופטימיות ולרצות לעשות את השינוי, לחיות את השינוי שהיינו רוצים שיקרה כאן

הבוקר חברה שלי מאמנת (זו שעשיתי לה את ה-clearway לפני שבועיים) פרסמה בפייסבוק את הסרטון הבא: 

"אלה החיים שלנו"

 

 

וכתבה לחבריה:  

עשו תרגיל בתשומת לב לתחושות הגוף הפיזיות שלכם.
ראו את כל הסרטון, ורק הבחינו: מה קורה לכם עכשיו בגוף?

 

 

ועכשיו כמה ציטוטים:
עלינו להיות השינוי שאנו רוצים לראות בעולם. - מהאטמה גנדי
אי שפיות: לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. - אלברט אינשטיין

 

הלב הוא כמו גן. ניתן לגדל בו חמלה או תיעוב, איבה או אהבה. אילו פרחים תבחר לגדל בו? - גאוטמה בודהה

 

כאשר אני חושבת על המצב - גם כאן וגם בכל העולם כולו - האינסטינקט הראשוני שלי הוא להתייאש, להתכווץ מרוב תסכול

ואז אני נזכרת בדרך שאני בחרתי,

באנשים בהם הקפתי את עצמי - אנשים שלקחו על עצמם להיטיב עם זולתם, עם משפחתם, עם חבריהם ועם שכניהם

בלי להפלות ובלי להבחין בין יהודים לערבים או גויים אחרים, דתיים לחילוניים, אשכנזים ומזרחיים, צברים ועולים חדשים, גברים ונשים,

מבוגרים וילדים.....

כל אחד ברמה ובהיקף שהוא מסוגל, שהוא בוחר

אולי זה קטן

אולי זה לא מספיק

אבל כרגע נראה לי שזו הדרך שלי

נכתב על ידי , 25/12/2015 09:42   בקטגוריות אימון, בלוגיה, החיים הם בית ספר, הקשבה, זמן איכות, חברים/חברות, חפירות, טעם החיים, מערכות יחסים, אופטימי, אינטרנט, אקטואליה  
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-2/1/2016 21:08
 



נעלי פקקים ליום הולדת


לכבוד יום הולדתו החמישי של חכמוד הבא עלינו לטובה בסוף השבוע הבא, יצאנו T ואני יחד עם בתי ושני הנכדים לקנות לו מתנה.


מתנה מסבא וסבתא זו בדרך כלל מתנה "גדולה" ורבה היתה הפתעתנו, כאשר שאלנו מה הוא רוצה והוא ביקש בדיוק את אותה המתנה כמו בשנה שעברה: את הכלב צ'ייס מ"יחידת חילוץ". אז נכון שמחיר הצעצוע הזה חסר כל הגיון וכל פרופורציה לגודלו ולשימוש שניתן לעשות בו, אבל חכמוד הגיע לשלב שבו הוא - כמו כל חבריו - חשוף למותגים השונים, ובשנה שעברה באמת בלענו את הצפרדע וקנינו לו גם את זה וגם רובוטריק. בכל מקרה היה ברור שאין סיבה לקנות שוב את אותה המתנה, ובעצת הוריו הצענו לו שנקנה לו נעלי כדורגל, שהרי מתחילת השנה הוא בחוג. חכמוד הסכים מייד והתחיל גם להתרגש לקראת היום הגדול - יום קניית הנעליים עם סבא וסבתא. 


במקור תכננו לבדוק קודם באליטל, בבני ציון - שם בדרך כלל אנחנו מוצאים מבחר גדול וגם יחסית בזול. אלא מה, בתי בררה וגילינו שהחנות נסגרה - כנראה ממש לא מזמן. אז נסענו למגה ספורט במתחם שפיים-געש. 


נפגשנו שם, אנחנו באנו ישר מהבית והיא אספה אותם מהגנים אחרי העבודה. רצינו לקנות לחכמוד נעלי כדורגל (נעלי פקקים) וגם כדורגל, לנשמותק נעליים קצת גבוהות יותר, לחורף, וגם כמה זוגות גרביים בשבילי. 


לא היה מבחר גדול בגדלים שלהם (מספרים 27, 28...) אבל היו נעליים מאד יפות. 


חכמוד מייד התביית על זוג נעלי אדידס (לא בטוח שזה נראה בדיוק ככה, אבל זה קרוב). בלענו חזק כששמענו שהנעל עולה 280 ש"ח ...אבל יום הולדת זה יום הולדת!


ואז פנינו לבחור לו כדורגל. הכדור של נייק עלה 100 ש"ח. של אדידס עלה 80 ש"ח. "התפשרנו" על כדורגל של דיאדורה ב-50 ש"ח. בצבעים תואמים לנעליים (לא מצאתי תמונה משום מה)




ואז שאלנו את נשמותק אם יש כאן נעליים שמוצאות חן בעיניו. הוא היה מאד עייף, אבל במצב רוח נהדר. 


הוא הלך ישר לאזור של המבוגרים ובחר נעל כזאת בערך. 


הסברנו לו שזו נעל של מבוגרים, והפנינו אותו למעמדים של נעלי הילדים. הוא בחן את כל הנעליים היטב, חזר למעמד של המבוגרים ובחר נעל כזאת. 




ושוב הסברנו לו שאין את הנעל הזאת במידות שלו, ושוב הפנינו אותו למעמדים של נעלי הילדים. הוא בחן בקפידה את כל הנעליים ואמר: 


"אני רוצה נעל כזאת" ועשה תנועה של גל עם היד. האמת? מזל שבתי היתה איתנו, כי אני לא הייתי מבינה למה הוא מתכוון.


היא התחילה לצחוק, והראתה לנו שכל נעלי הילדים, לפחות אלו החורפיות, היו של אדידס, והוא מבקש נעל של נייקי!!! הפשוש הקטן בן השלוש וכלום רוצה מותג אחר. 


גם אנחנו התפוצצנו מצחוק, אבל מהר נרגענו והסברנו לו שאין במידה שלו נעל חורפית של נייקי, ולמזלנו הוא הסכים די מהר "להתפשר" (גם הם עלו לנו 230 ש"ח). קנינו לו מגפון של אדידס


והוא היה מאד מרוצה. שניהם התרוצצו להם בחנות שמחים בנעליהם החדשות. 


בחרתי לי גרביים ו-T הציע לי לקנות גם חליפת טרנינג של אדידס שהיתה במבצע (129 ש"ח) ואז לפני שהלכנו לשלם בקופה, ציין בפנינו המוכר שהנעליים של נשמותק כלולות במבצע של "זוג שני ב-50%". אולי אנחנו רוצים עוד זוג נעליים? בדקנו שוב את ההיצע, לקנות אולי גם נעליים רגילות (לא כדורגל) לחכמוד אבל לא היה שם משהו במידה שלו שענה על הדרישות. 


ואז המוכר הציע לנו  - אחרי שראה שגם לי וגם לבתי יש רגל קטנה. המבצע כולל גם נוער, כלומר: עד מידה 37. 


האמת, אמר T, שהנעליים שלך (שלי) כבר גמורות (סוקוני ישנות מאד), ומייד הזדרז המוכר להביא לי שני זוגות נעליים, מתוכם בחרתי נייק "זום". כאלה אבל בוורוד




"כדאי לכם", אמר המוכר, הנעליים האלו במידות הקטנות עולות ברגיל 400 ש"ח (במקום 600 ש"ח למידות הרגילות) ובזכות המבצע, אמר המוכר, תשלמו חצי מחיר. 200 ש"ח על זוג נעלי נייק נשמע טוב, לא? 


 


זה התחיל מזה שכשהגענו לקופה T שאל אם אפשר לקבל הנחה, היות שקנינו כל כך הרבה דברים. 


בוודאי, אמר מנהל החנות, אם תעשו כרטיס מועדון. הוא חישב שהצטרפות למועדון תחסוך לנו כ-150 ש"ח. שווה? נשמע ששווה, אלא מה? זה לא סתם כרטיס מועדון, זה כרטיס אשראי. ואנחנו מזמן הבנו שכדאי שיהיו לנו כמה שפחות כרטיסי אשראי. שהרי בשנה הראשון אין עמלה, אבל אחר כך? ונסו לבטל את הכרטיס...בקיצור, ויתרנו. הם עוד שכנעו ושכנעו אבל T לא היה מוכן בשום אופן, וכך ויתרנו על הנחה גדולה.


אבל לא נורא, נכון? יש לנו את המבצע של זוג שני ב-50%. ובכן - כמו אהבלים לא בדקנו באותיות הקטנות של המבצע, מה גם שהמוכר הטעה אותנו במפורש - זוג שני ב-50% הזול מביניהם כמובן. לא עזר שהיינו 3 עדים ששמענו את המוכר אומר שהנעליים שלי יעלו 200 ש"ח. בפועל הנעליים של נשמותק עלו 115 במקום 230. לא היה עם מי לדבר, ובכלל מרגע שסירבנו להצטרף למועדון, גם היחס של המוכרים והמנהל השתנה מן הקצה אל הקצה, וממש לא הזיז להם כשאמרנו שזו הפעם הראשונה והאחרונה שאנחנו קונים בחנות הזאת. 


האמת שבאותו הרגע בא לי להחזיר את הנייק, "זום" או לא "זום" הם עצבנו אותי. אבל T אמר, בצדק, שהסוקוני הישנות שלי באמת כבר בלויות לגמרי וחשוב לשמור על הגב....


יצאנו משם מרוצים מאד מהסחורה ומהאושר של הקטנטנים, אבל תוהים מדוע חוויית הקניה צריכה להיפגם ככה? 

נכתב על ידי , 24/12/2015 18:11   בקטגוריות חפירות, ילדים, נכדים, צרכנות, יום הולדת  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-31/12/2015 18:36
 



לדף הבא
דפים:  

51,643
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)