יוצאת לדרך חדשה

בקר.

כבר שתינו יחד קפה, הוא עדיין לא יצא לעבודה ואני כבר יושבת על שיעורי הבית בפסיכו-אסטרולוגיה.

שאלה ראשונה: "מה גורם לי להרגיש אהובה"? 

מייד אני מוצפת: ליטוף, חיבוק, חיוך, מלים חמות, התחשבות ברגשותי, התחשבות בצרכי, מלות חיבה (כבר אמרתי?), מעשים שנעשים עבורי, התייחסות אלי, שיתוף פעולה איתי....כשלוקחים אותי ברצינות.

לא יודעת למה פניתי אליו באותו הרגע ושאלתי אותו - "מעניין מה גורם לך להרגיש אהוב?" 

הוא בכלל לא היה בראש של זה באותו רגע. הפאוץ' כבר ביד, המפתחות של הרכב ביד השנייה - הוא כבר היה בחוץ. הוא לא היה איתי.

"מה זאת אומרת?" ענה במשהו שנשמע לי בין כעס לזלזול. "אני לא מבין את השאלה". וזה נשמע לי כמו "תעזבי אותי באמא שלך". 

חץ קטן בלב, בוקס גדול בבטן. 

הוא הלך. 

השאלה הבאה:" מה יכול לפגוע בי?" 

תשובה. כל דבר קטן. עיוות בפנים שלו כאשר אנחנו מדברים. תחושה של זלזול, כשלא לוקחים אותי ברצינות. כשצוחקים עלי. כשלוקחים אותי כמובן מאליו. כשלא מעריכים נתינה שלי. כשלא מתחשבים בצרכי וברגשותי. כשלא סומכים עלי. כשלא מאמינים לי. כשחושדים בי. כשמלכלכים עלי. כשמנצלים את טוב לבי. כשמנצלים את אמוני. כשמנצלים את תמימותי. כשמשקרים לי. 

לא ידעתי שאני כל כך פגיעה. כל כך רגישה. 

על איזה כפתור הוא לוחץ כאן? 

מה הקפיץ אותי? מה הקפיץ אותו (ברור שתפסתי אותו בזמן לא הגיוני! אבל עדיין התגובה היתה לא אופיינית לו.)?

בחנתי את זה באימון מאוחר יותר באותו הבקר.

התגובה שלי נבעה מצורך באישור. רוצה שהוא יאשר אותי. יאשר את הלימודים שבחרתי. יאשר שוב ושוב את העובדה שבחרתי להפסיק לפרנס ולעשות למען עצמי. 

למה?

אני כבר לא זקוקה לאישור, והוא לא הורה שלי.

חוזרת לגיל הילדות, ההתבגרות.

לתחושה שלרצון שלי אין תוקף ממשי.

חוזרת לתחושה שאני לא רוצה להיות תלויה במישהו אחר, כי בעצם התלות כרוך ביטול הרצון שלי.

מחילה עליו דפוסים שפיתחתי , הישרדותית, מול הורי.

אבל אני כבר לא ילדה. אני לא חסרת אונים. 

והוא לא הורה.

אנחנו שווים.

אני לא באמת  זקוקה לאישור של אף אחד.

ובכל זאת.....

כחלק מהלימודים שלי יש לי "שיעורי בית" בכל בקר להכין את עצמי ליום החדש.

לשאול את עצמי מה התחושות שעולות בי, בגוף וברגש.

מה אני רוצה לבצע היום.

מה מטריד או מדאיג אותי.

איזה אדם אני רוצה להיות היום, את מי אני רוצה שאנשים יפגשו - כאשר יפגשו בי.

מה עלול למנוע בעדי להיות בהווייה שבחרתי, ואיך בכל זאת אוכל להישאר אותו אדם שבחרתי להיות היום.

ובסוף כל זה אני מברכת את עצמי, מוקירה את עצמי (מילה חזקה מאד בעולם האימון) , את משפחתי וחברי וכל אחד שעולה על דעתי.

איזו דרך נפלאה להתחיל בה את הבקר. 

בחודש מרץ סיפרתי על סדנת כתיבה שאני מתכננת להתחיל במהלך חודש מאי.

נאמר לי לשלוח קטע מסיפור שכתבתי, ולאחר ששלחתי נאמר לי שאמורה להתחיל סדנא במאי ושיווצר עמי קשר ברגע שהתאריך ומצב ההרשמה לסדנא זו יהיו ידועים.

מאי הגיע ולא שמעתי מהם דבר. פניתי במייל לשאול מה קורה והאם יש כבר מועד לתחילת הסדנא, ואז נעניתי שאכן יש תאריך אבל לא ברור אם יש עדיין מקום להרשם לסדנא זו, והמועד הבא מתוכנן להתקיים כנראה רק בדצמבר. 

באותו שבוע בדיוק פגשתי מישהי בקורס שהתחלתי באפריל, שמתחילה להעביר סדנת פסיכו-אסטרולוגיה בת 12 פגישות. 

באותו הרגע ראיתי זאת כסימן כלשהו, שכרגע זה לא הזמן לסדנת כתיבה, והנה ההזדמנות שחיפשתי פעמים רבות לשוב ללימודי האסטרולוגיה, הפעם מהזווית הפסיכולוגית.

ממילא בלימודי האסטרולוגיה שלי בעיקר התרכזתי בפן האישיותי נפשי, ופחות בתחזיות (שמעולם לא הסתדרו לי), וכל השנים התלבטתי האם לחזור למורה אצלה למדתי מעל לשלש שנים או למצוא מישהו חדש. 

התחלתי את סדנת הפסיכו-אסטרולוגיה לפני שבועיים ואני ממש ממש נהנית. הסדנא גם עולה משמעותית פחות מאשר סדנת הכתיבה, ולמרות שזה לא היה פקטור מכריע בהחלטה שלי, גם זה גרם לי להרגיש טוב יותר עם עצמי כרגע. 

מעניין מאד שאת סדנת המודעות הרוחנית, הילינג, מדיטציה וכו' הראשונה שלי התחלתי בעקבות שיחה אקראית עם חברה, יותר נכון אמא של חבר של בני.

בסדנא הזו פגשתי מישהי שלמדה עיסוי שבדי, תחום שתמיד קסם לי. החלטתי ללמוד את זה בעצמי, וגם עסקתי בזה במקביל לעבודתי במחשבים במשך שנים רבות.

בקורס העיסוי השבדי התיידדתי עם מישהי שלמדה אחרי כן רייקי עד לרמה של מאסטר, והלכתי ללמוד אצלה - גם כן עד לרמה של מאסטר (והוספתי את הרייקי לטיפולי העיסוי שלי, וגם ערכתי כמה סדנאות רייקי בעקבות כך). 

בקורס הרייקי מאסטר פגשתי את מי שהפכה להיות המורה שלי לאסטרולוגיה......

אותה אמא של חבר של בני גם הכירה לי את הרפלקסולוגית שלה, ובעקבות זאת למדתי גם רפלקסולוגיה....ושילבתי גם את זה בפרוטוקול הטיפולים שלי.

דרך המעסה שלי (שהפכה עם השנים לחברה גם היא) התוודעתי למורה שלי לתיקשור ומודעות רוחנית אצלה למדתי גם כן כשלש שנים (מסתמנת תבנית...) וממנה שמעתי לראשונה על הקורס "נקודת מפנה" שאני לומדת בו כעת, בבית הספר לאימון שעליו שמעתי מהמאמנת שלי, בוגרת אותו בית הספר, אותה פגשתי במקום עבודתי.....

כך אני אוספת ומלקטת לי אנשים שעושים לי טוב, ועיסוקים ולימודים שעושים לי טוב.....

שום דבר כנראה איננו במקרה...