לפעמים שוכחים להנות, במיוחד כשהכל חוזר על עצמו במעגלים
במיוחד שזה לא נגמר, כל התחזוקה הבלתי פסקת של הגוף והסביבה
בימים האחרונים אני שוכחת שקיץ
יורד גשם בברלין והאנשים מרוחקים ולא שמחים לקראתך ברחוב
יש חברים אבל מרגיש שאין. מרגיש ריק
ריק שקשה לתאר כי מצד אחד יש אנשים, הם פשוט לא משהו או לא
מה שחשבתי עליהם מההתחלה
או שפשוט לכולם נמאס ממני סוף סוף
למה מי אני בכלל
כשאין לך מה לתת לא רוצים איתך כלום לא באים אליך או איתך
דוקא יש לי מה לתת אני פשוט שומרת את זה לעצמי כי לאף אחד לא הכי מגיע
שאחלוק איתו, או אכנס איתו לבעיותיו
לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לזה
לפשוט להיות. לא להיות צריכה שום דבר, שום חשקים או צרכים גדולים מידי
לא רוצה לקנות כלום או שיהיה לי יותר נוח או לשתות מיץ
ועד שהגעתי לזה, לא להיות נטל על אף אחד
אז אין אף אחד
מצחיק, חשבתי שאם אהפוך לטובה וקשובה יותר ועוזרת
זה יגרום לאנשים להיו בחברתי ושיאהבו אותי וזה
לא
אני פשוט הדבר הזה שלא צריך לדאוג ממנו, הדבר הזה שתמיד יסתדר
ואם יש בעיה תמיד יבואו אלי, אז ממה אני נהנית בעצם?
אלף איש שאלו אותי כבר
לא יודעת, מה שהייתי רוצה כמובן לא אוכל לקבל אז למה לטרוח?
תמיד בא לי דברים אסורים איזה נורא זה
קיץ מאכזב משהו. תודה אנשים. תודה עולם
עד שנהייתי טובה יותר אף אחד לא צריך אותי יותר סתם ככה בשביל להנות מהרגע
רק כאבי ראש וצרות של אחרים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
