קיטורים ומחשבות(ומטאפורות לא קשורות)

אף פעם לא באמת הבנתי את המשפט הזה לעומק, עד שראיתי בוואלה את החדשות בחקירה של הטבח בברנוער. 

כשרק שמעתי על כל העניין הזה, הייתי בת 13 מצ'וקמקת שאפילו לא היתה בטוחה מה זה הומוסקסואל, אבל ידעתי דבר אחד - רק מפלצת יורה בילדים. 

רק מפלצת עיוורת ואחוזת זעם נכנסת סתם ככה ומתחילה לירות לכל עבר.

ועכשיו, למפלצת יש שם ופנים.

עכשיו, למפלצת יש מניע, ואמצעים.

וזה לא משנה את העובדה שהאדם הזה ירה למוות בשני אנשים, שיצאו מהבית מבחשבה שהולך להיות להם ערב בטוח וכיף עם החברים שלהם.

הערב הסתיים באסון שזעזע את כל הקהילה הגאה, את ישראל בעיקר.

כשנשאלה השאלה, לפני ארבע שנים, מי כבר יכול היה לעשות את זה, אני ישר חשבתי על דתיים. אחרי כמה זמן, נמנעתי לתת למפלצת מוצא, שם או אמונה. התחלתי לחשוב שזה היה מחבל, שנכנס למועדון רנדומלי ורצה להעביר מסר - פוליטי או אישי, זה לא משנה.

מה שכן משנה הוא העובדה, שהמניע של המפלצת הספציפית הזאת היה נקמה טהורה.

הוא נכנס לשם במטרה להרוג בן אדם ספציפי, איש שפגע במשפחתו, וכשראה שלא יצליח, הוא פנה לאנשים הקרובים ביותר - חברים אחרים בקהילה ותומכיה.

זה נכון. עין תחת עין, וכל העולם מתעוור. לכולם יש טינה, רגש נקמני כלפי מישהו, וכולם רוצים להפוך את הנקמה לאמיתית.

במקרה הזה, הדבר היחידי שהרוצח השיג היה עוד שני שמות על עוד שתי מצבות.עוד משפחות שנהרסו.עוד דבר שיוכיח לכולנו שהעולם הוא מקום קר ומסוכן, ששום דבר כבר לא קדוש, אפילו לא חיי אדם. הוא לא קיבל את הנקמה שלו, והבכיר שעצרו יהיה חייב לחיות עכשיו עם העובדה שבגללו, חיים של משפחות שלמות נהרסו, ולא רק משפחתו של הנער שהוא הטריד.

והרוצח? לא מביע חרטה.

אנחנו במאה ה21, ואנשים עדיין רוצים נקמות דם.

ואני רק רוצה לשאול - 

עד מתי נמשיך להרוס את עצמינו? את החברה שלנו? את הילדים והמשפחות שלנו?

מה לעזאזל צריך לקרות כדי שאנשים יתפכחו ויבינו, שנקמה, הריגה, טבח, כל אלה הם לא הפתרון???