אל תשאלו מה קרה כשדודה בלה חזרה לקפה אינטרנט שהיא נטשה אותי בו אתמול!

קודם כל, עד שהיא חזרה כבר היה חושך בחוץ וכל האנשים בקפה הספיקו להתחלף חמש פעמים לפחות. מתישהו הצוות של הקפה שם לב שרק אני נשאר שם ושאלו אותי אם אין לי בית. חצופים!

ממש כעסתי עליהם על זה אבל לא התפרצתי או משהו כי הם מבוגרים ובסביבה מוגלגית אני לא יכול לעשות קסמים כי אני קטין... אז רק כעסתי לעצמי בלב בשקט ועשיתי להם פרצוף מפחיד. החצופים האלה במקום לפחד החליפו מבטים כאילו שאני איזה ילד עם בעיות או משהו...

טוב, לא משנה. בסוף דודה בלה הגיעה סופסוף, אחרי שכבר התחלתי לחשוב שהיא באמת החליטה להשאיר אותי שם והם כבר התחילו להתארגן כדי לסגור את הקפה ללילה. מסתבר שמה שהיא עשתה כל הזמן הזה היה להשיג קופונים!

אמרתי לה, "דודה בלה! חשבתי שתרביצי למוגלגים או משהו כי לא יהיה לך איך לשלם על הגלידה שלי!"

והיא אמרה, "לא, מה פתאום?! אני אזרחית הגונה ושומרת חוק!" והייתי ממש מזועזע.

כאילו, ברור, אנחנו משפחה אצילה ועתיקת יומין של אזרחים הגונים ושומרי חוק. אנחנו גם אלה שמחוקקים את החוקים ואוכפים אותם, אחרי הכל אנחנו האצולה של הטבע!

טוב, אז יש הפתעות בחיים. אחרי זה הלכנו וקנינו שווארמה בלאפה, שזה רצועות בשר טעימות כאלה וכל מיני סלטים ורטבים מגולגלים בתוך בצק מקמח חיטה... זה פי מליון יותר טעים מהטורטיה של מקדונלדס, אבל גם פי מליון יותר יקר. דודה בלה אמרה שבטח המוגל שמכר לנו את זה עושה את זה ביוקר באנגליה ובארץ המוצא שלו זה שווה חצי גוז או משהו. אבל אל תדאגו, דודה בלה לא פראיירית והיה לה קופונים גם בשבילו! היא לא הוציאה עליו אפילו רבע גוז!

משם הלכנו לאגם וסתם שכשנו את הרגליים והקפצנו אבנים ודודה בלה לימדה אותי כישופים מגניבים שאפשר לעשות לשפריריות (שהן יאירו ויחליפו צבעים... זה ממש רומנטי! אני צריך לנסות את זה על פנסי או זאביני פעם...) ויתושים (לנפח אותם עד שהם ממש ענקיים והזמזום שלהם כל כך מטריד עד שכבר רוצים שהם יתפוצצו! אבל צריך להיזהר לא לנפח יותר מידי כי אז הם באמת מתפוצצים. האמת שאפשר להשתמש בכישוף הזה כדי להרוג אותם, אבל נראה לי למחוא עליהם כפיים זה כבר פחות מאמץ... תחשבו שצריך לכוון את השרביט אליהם כל הזמן והם כל הזמן עפים... זה מזכיר לי שפעם כשהייתי קטן באו אלינו אורחים מאיזה מדינה פרמיטיבית שלועסים בה בפה פתוח והיתה להם ילדה שגדולה ממני באיזה שלוש שנים ככה... היא ממש אהבה לאכול יתושים, אבל הם כל הזמן ברחו לה מהפה כשהיא לעסה אותם. בהתחלה חשבתי שזה די משעשע, עד שהיותש התיישב עלי והיא התחילה לרדוף אחרי וזה היה ממש מפחיד. בסוף טיפסתי על העץ ונשארתי עליו כל הלילה כמעט עד שהורים שלנו שמו לב שאנחנו לא סתם משחקים ומישהו פה במצוקה... אכן, היתה לי ילדות קשה. פי מיליון יותר מלפוטר הזה! והוא עוד מצפה שיאהבו אותו סתם כי הוא יתום, מפגר!) וגמרנו את השווארמות בלאפות שלנו.

כשהגענו הביתה כבר היה ממש מאוחר והלכתי לישון. לא יודע מה דודה בלה עשתה שם בלילה אבל בבוקר היה לנו בבית איזה מוגל אחד... האמת התעוררתי רק מהריח שלו, איף! 

בקיצור, הוא חושב שדודה בלה ידידה שלו והיא חושבת שהוא מוגל שהיא עושה עליו ניסויים. ככה זה, מאז שנהיה לנו כזה שר קסמים סמולני שלא מרשה לעשות ניסויים על בוצדמים, דודה בלה צריכה לעשות ניסויים על מוגלגים. אז בקיצור, המוגל המגעיל הזה היה לנו בבית ובהתחלה חשבתי שאני הולך להקיא ואני אגיד את דודה בלה להורים שלי ואיך היא מעיזה בכלל לתת לג'יפה המהלכת הזאת להכנס לנו לבית, עד שהיא אמרה לי שהמוגל הזה יכול לסדר שאני אוכל להכנס לאינטרנט מהבית.

אז הוא הביא לי כזה מחשב כמו שיש בקפה אינטרנט רק שהוא יותר מגניב, כזה דק כזה, ועשה שם כל מיני דברים כדי שיהיה לי אינטרנט. אני גם ראיתי איך הוא עשה את זה ולמדתי קצת, עכשיו אני בטוח חכם יותר מהגריינג'רית הכונפה המסריחה והמפגרת והבוצדמית הזאת מוהאהאהאהא!!!!1

בקיצור, אני מחובר מהבית לרשת שנקראת SnapeFamily שזה של מישהו מחוץ לבית שלי וזה מגיע עד לבית שלי, וזה נחמד כי זה אומר שאני גולש באינטרנט בחינם. אחרי זה דודה בלה והפיכסה המהלך ההוא אמרו לי :"אנחנו יודעים שאתה באמת ילד גדול שלא צריך בייביסיטר," באמת נחמד מצידם!, "והאינטרנט כבר יספק לך תעסוקה, אם אתה יודע למה אנחנו מתכוונים...

עכשיו נלך למסיבת וודסטוק פרועה עד חצות הלילה של אנשים כל כך מסטולים עד שהם חושבים שעכשיו אמצע הלילה והם בעצם עושים אפטר פארטי, ואתה תשאר פה לבד בחושך ומול המחשב ובכלל לא תדע. וגם לא תבכה כי אתה אנגלי ולא פולניה. נכון שאתה ילד גדולללל????!"

ז"א, הם קשקשו הרבה במנדרינית שזאת שפה שאני מבין ממנה כמה מילים פה ושם אז אני יכול לתרגם לכם:

"אנחנו יודעים שאתה באמת ילד גדול ולא תינוק שצריך שמישהי תשב עליו, יש לך הרבה עכבישים קשוחים בבית ואם תנקה את הרשתות שלהם זה יעסיק אותך בחופש, אנחנו הולכים לשחק כדורגל בנות עם בחורה בשם מסי שדבוקה לשער מעץ והיא מוזנחת יותר מדודה בלה אז עד אמצע הלילה המשחק בטח יגמר ואולי אפילו ננצח, כל מיני מילים במנדרינית שאתה לא מבין, ואתה תשאר פה לבד בחושך ומול המחשב ובכלל לא תדע. וגם לא תבכה כי כאילו כבר אמרנו לך שאתה ילד גדול ולא תינוק. אתה אנגלי שולט תתתתת ולא פולני ממין נקבה." 

שזה באמת קצת מוזר שהם אומרים לי בסוף שאני אנגלי שולט תתתת ולא פולני ממין נקבה כי, כאילו, זה ברור...

למרות שפעם באמת אמא שלי הציעה שאני אלמד בבובטון שלמי שלא יודע זה בית ספר לבנות צרפתיות, וזה לא מצא חן בעיני כי אל"ף אני שונא צרפתית ובי"ת אני לא יודע צרפתים.

כאילו, ההיפך. אני לא יודע צרפתית ושונא צרפתים. זה לא שהצרפתים עשו לי משהו רע או משהו... אבל כולם יודעים שצרפתים לא מתקלחים אף פעם ורק שמים בושם במקום, אני לא חושב שאני אשרוד שם עשרה חודשים בשנה, עם כל הכבוד לחופשות כריסמס ואיסטר.

אבא דווקא הציע לשלוח אותי לדורמשטרנג, שלמי שלא יודע זה בית ספר לבנים קשוחים ואפלים כאלה שנמצא במקום כלשהו ממש ממש קרררר.... קר כמו המוות!  זה היה לפני שהוא התחיל לקרוא לי נקבה ובושה למשפחה וכאלה. 

זה היה בהתחלה, כשהייתי בן עשר וקיבלנו את המכתב המעפן הזה מהוגוורטס. הורים שלי חושבים שדמבלדור זה המנהל הכי גרוע שהיה בהוגוורטס אי פעם, והם גם אומרים את זה בקול, וגם משפחות גויל וקראב שמעו אותם אומרים את זה וכמו שלנו יש שלט של "בית מאלפוי האצילי ועתיק היומין, טהורים תמיד." בכניסה לבית, ככה הם שמו בכניסה לבתים שלהם שלטים כאלה:

"אני חושב שדמבלדור זה המנהל הכי גרוע שהיה בהוגוורטס אי פעם," לוציוס מאלפוי,

"גם אני," נרקיסה מאלפוי.

שנרקיסה ולוציוס אלה ההורים שלי, דהה?!

בקיצור, הם באמת ממש מפגרים. גם משפחת בלייז (שזאת המשפחה של זאביני) שמעו אותם אומרים את זה והם לא עשו מזה שלטים לכניסה של הבית שלהם... בכניסה של הבית שלהם יש שלט "כאן גרה בכיף משפחת בלייז." שזה סתם בנאלי, וגרוע יותר: ורוד! אני לא מאמין שהם כאלה בוגדים בדם ושמו בכניסה של הבית שלהם שלט שהוא לא בצבעי ירוק-שחור! 

אקיצר, בסוף הורים שלי כן שלחו אותי להוגוורטס כי המנדרינית שלי לא טובה מספיק כדי לשלוח אותי ללמוד בחו"ל. אז גם משפחות קראב וגויל שלחו את הילדים שלהם להוגוורטס כי הרי הם שייכים לשושלת השפוטים שלנו והם מוכרחים ללכת לאותו בית ספר כמוני כדי לשרת אותי. זאביני הלך להוגוורטס בלי קשר, וכשרק הגעתי להוגוורטס עוד הייתי ילד קטן ולא הכי חכם וזה קצת הטריד אותי שהוא לא שפוט שלי, אבל עכשיו אני שמח שיש לי גם חברים נורמלים ולא רק מטומטמים כאלה כמו השפוטים שלי.

פרקינסון, המשפחה של פנסי, בכלל לא שמעו את מה שהורים שלי אמרו אז. ההורים שלה אף פעם לא היו כאלה פעילים פוליטית והם גם לא הולכים לפגישות מחזור בקריביים על יאכטות כמו הורים שלי ושל זאביני (וגם ההורים של השפוטים שלי שבאים לשם כדי לשרת את ההורים שלי). אני גם לא יודע איזה שלט יש להם על הדלת של הבית כי אף פעם לא הלכתי לבקר את פנסי. היא בת ובטח הבית שלה מלא בחידקי בנות... אני נפגש איתה רק במקומות ציבוריים שהחידקים שלה מתערבבים בחידקים של אנשים אחרים וזה פחות מסוכן, כמו למשל הים או הוגוורטס...

אז בהתחלה לא כזה ידעתי מה כבר יש לי לעשות באינטרנט כל כך הרבה, וגם אתמול הייתי בקפה אינטרנט הזה עד מאוחר וחשבתי שכבר מיציתי ותכף שוב יתחיל לשעמם לי, ואז גיליתי את האתר הזה, שעכשיו צריך לשלם לי אחוזים על שאני מפרסם אותו ככה!

זה אתר ממש מגניב! זה בסה"כ אוסף של תמונות אבל אלה תמונות משוכללות כאלה עם כפתורים למטה, אפשר לסדר שלא ישמעו מה האנשים בתמונות האלה אומרים או שהם לא יזוזו בכלל וכאלה... אני רוצה לסדר כפתורים כאלה לכל התמונות בבית שלי! באמת! יש לי כמה תמונות ממש מטרידות בבית, במיוחד התמונה של סבא רבא של סבתא רבא של אבא שנמצאת בשירותים! למה בכלל שמו אותו בשירותים? האמת נראה לי אבא ניסה להעביר אותו משם אבל הבית שלנו עתיק ומלא כישופים מקבעים על כל מיני דברים ואבא לא הצליח להזיז אותו. לאמא הוא דווקא לא מפריע, מסתבר. היא אומרת שהוא ג'נטלמן ותמיד כשהיא נכנסת לשירותים הוא עובר לתמונות אחרות... אבל כשאני בשירותים הוא תמיד נמצא!

חוץ מזה גם יש לנו את כל התמונות החופרות האלה באולם האוכל, אז תמיד יש שם רעש של דיבורים גם כשהחדר ריק וגם כשאני לבד בבית וגם כשאני יושב שם עם הלפ טופ החדש שלי וגולש ברשת SnapeFamily. הראתי להם את האתר הזה ואיימתי עליהם שאני אסדר גם להם כפתורים כאלה אבל זה לא הרשים אותם בכלל. הם אמרו שאם אני אעשה את זה הם ילשינו עלי ועל דודה בלה שהכנסנו מוגל הביתה, ואני בכלל לא אשם, הוא היה כבר בבית כשהתעוררתי! אז אמרתי להם שאם יהיו להם כאלה כפתורים הם לא יוכלו להגיד שום דבר לאף אחד. אז הם אמרו לי שהקסם שלהם חזק יותר משלי וגם אם אני אצליח איכשהו לסדר להם כפתורים כאלה אני לא אצליח להפעיל אותם, וגם אם אני אצליח איכשהו להפעיל אותם הם יוכלו לבטל את ההפעלה שלי מתי שבא להם אז הם בכלל לא יתנו לי להפעיל אותם בהתחלה. זה ממש מעצבן ועכשיו הם חופרים להם ביניהם ומתעלמים ממני לגמרי! אוף!

לא נורא, אני כבר רגיל לחפירות שלהם... אני רק מקווה שהורים שלי לא יקחו את הקטע עם המוגל ההוא קשה מידי... אני אגיד להם שדודה בלה הביאה אותו הביתה רק כדי להראות לי איך לעשות על מוגלגים ניסויים!

בעצם, לא בטוח שזה יעבוד, כי אפשר לעשות את זה גם מחוץ לבית... אוף.

טוב, אני אשים פה תמונה של אישה ששרה שיר יפה במנדרינית שמצאתי באתר הזה...

טוב, המנדרינית שלי לא משהו וכן הצלחתי לזהות כמה מילים. האמת שמנדרינית זה די דומה לאנגלית בסך הכל, רק שזה עם מבטא מוזר כזה אז לא תמיד מבינים מה האמריקאים האלה אומרים. 

אז מי שרוצה תרגום, מצטער, לא הבנתי מספיק... אני יכול להגיד לכם רק שהרעיון הכללי זה שהאישה הזאת מאוד אוהבת סיפורים על אצילים וכאלה ויש איש אחד שמכסח לה את הדשא והיא אומרת לו כל הזמן שיקרא לה והיא גם נתנה לו את המספר שלה. אני לא יודע איך לבן אדם יכול להיות מספר, אולי זה מספר סידורי כמו שיש לפרות ואולי היא בצבא... לא יודע. אני יודע שלי אין מספר וזה אף פעם לא נראה לי מוזר שאין לי מספר. ואני גם יודע שרק המשפחות של השפוטים שלי מכסחות לנו את הדשא ואף פעם לא בא לי שמישהו מהם יקרא לי.

ביי לכם והמשך יום לא משעמם לי...

דראקו.

ואם למישהו מכם יש רעיון מה להגיד להורים שלי אם התמונות ילשינו עלי, בבקשה תגיבו את זה בבלוג שלי הכי מהר שאתם יכולים כי הורים שלי חוזרים מחר!!! אמאל'ה.