שלום לכל המעריצים והמעריצות השרופים שלי, וגם לאלה שעדיין בחיים! אם אתם במקרה מוגלגים או בוצדמים אתם מוכרחים לעשות משהו עם זה שאתם עדיין בחיים, אולי תשרפו את עצמכם? זה נשמע מקורי כזה, נכון?

אני יודע שלא עדכנתי הרבה בימים האחרונים וכבר לא ידעתם מה לעשות עם עצמכם מרוב שהתגעגעתם לפוסטים הגאוניים שלי, חוץ מזה שאתם ממש סקרנים לדעת מה קורה בחיי כי אני כזה סלב, אז לפני שתשאלו אני אגלה לכם (זה לא קשה לנחש מה עובר לכם בראש כי אתם לא כאלה מורכבים ומתוחכמים כמוני...) שלא עדכנתי פשוט כי הורים שלי בבית. הורים שלי כל הזמן בבית. הם כאילו עושים משמר על החדר שלי כי הם יודעים שאני מחביא שם איפהשהו את הלפטופ והם רק מחכים שאני אוציא אותו כדי לקחת לי אותו. אני יודע שזה רק בגלל זה. הם ממש מפטרלים לי ליד הדלת!

גם כשחשבתי להשתמש בלפטופ באמצע הלילה מתחת לשמיכה שמעתי את אמא נוחרת ופחדתי שאבא יתעורר ויבוא לראות מאיפה מגיע האור המסתורי של המסך שלי ויעלה עלי. אז לא לקחתי את הסיכון.

אל תשכחו שאני סלית'ריני קשוח ומחושב ולא גריפינדורי מפגר ופזיז!

עכשיו אני מעדכן כי הורים שלי לא בבית. הם שוב הלכו לאיזה משהו של אוכ- כאילו, של שכבת הגיל שלהם מהוגוורטס. הם גם ירדו עם הזבל לפני זה. ממש שמחתי שאני יכול סופסוף לספר לכם את כל מה שקרה לי מאז הפעם האחרונה שעדכנתי! אל תדאגו, אני לא אחסיר אף פרט!

אז זהו, שלא קרה הרבה.

קיבלנו את המכתב עם רשימת הציוד להשנה להוגוורטס והיה שם גם נייר שאומר שהתקבלתי למקהלת בית הספר או משהו, ואני צריך לבוא ליום אודישנים כדי שיחליטו לאיזה קול אני מתאים ואם לתת לי סולו. אבא שלי ממש הכחיל בגלל זה וקרע את הנייר ואמר שאף בן שלו לא יהיה זמר רכיכה נקבה, אבל אמא שלי דחפה את השרביט שלה לאוזן שלו והוא חזר לצבע הלבן המקורי שלו ונרגע. היא אמרה שהיא תמיד חלמה להיות זמרת, וכשהיא ואחיות שלה היו קטנות הן אהבו להעמיד פנים שהן אחיות הגורל: דודה שלי שהתחתנ-כאילו, שהתאבדה, היתה הגיטרה החשמלית, דודה בלה היתה גם הבאס וגם התופים ואמא שלי היתה הזמרת ששרה את השירים בקול סופרן צלול.

אז זה נשמע לי ממש מופרך ואמרתי לה את זה.

קודם כל, לזמרת הסולנית של אחיות הגורל יש קול צרוד כזה כאילו היא מעשנת לפחות חמש פעמים ביום אבק פיות מחמת חלילים מלא בנפח עשרים ליטר.

אחר כך, איך דודה בלה היתה גם הבאס וגם התופים? ואיך ההורים האצילים והעתיקים שלהן שהם הסבים המתים שיש לנו תמונות שלהם ישנים ונוחרים ממש חזק אפשרו להן בכלל להכניס כלי נגינה הביתה?

אז אמא שלי אמרה לי שקודם כל אבק פיות כן עושה קול גבוה וסופרן וצלול וכולם יודעים שהסולנית של אחיות הגורל מעשנת טבק מוגלגי פשוט, ולכן גם הפה שלה ממש מסריח כמעט כאילו היא אכלה מוגל אמיתי שלמי שאף פעם לא יצא להריח למוגלגים יש ריח של פגר של עכברוש.

אחר כך, לא היו להן שום כלי נגינה והן עשו מקהלה ווקאלית כשהורים שלהן ישנו, והם אף פעם לא שמעו אותן כי הם נחרו ממש חזק עד שהם לא שמעו שום דבר אחר חוץ מהנחירות שלהם.

אבל זה עדיין לא ענה לי על איך דודה בלה היתה גם הבאס וגם התופים, וכששאלתי את זה אבא שלי התרגז ואמר: "די כבר יא דביל! אף פעם לא שמעת איך דודה בלה מפליצה שזה נשמע כמו תופים? הבית שלהן היה פשוט מסריח!" וזה נשמע לי ממש מעניין, בחיים לא שמעתי מישהו שיכול לשלוט בקולות של הפלוצים שלו.

אמא שלי אמרה שזה כשרון נדיר מאוד שנולדים איתו ואי אפשר ללמוד אותו, כמו מטמורפאגוס, וקוראים לזה מטפלוצאגוס. זה מגניב, לא ידעתי שדודה בלה היא מטפלוצאגוס. היא מגניבה. איך לא ידעתי את זה?

ואז פתאום נזכרתי שגם דודה בלה היא היתה אוכלת מ-כאילו, צריכה ללכת לפגישת מחזור בקריביים על יאכטה שהורים שלי הלכו אליה פעם, ושאלתי אותם למה היא לא הלכה ואז הם אמרו לי שלא היה לה כסף לכרטיסים ומאז שהיא הפסיקה להמר עם סיריוס בלק היא ממש התרוששה כי הוא היה היחיד שהצליח להפסיד לה בהימורים. אז שאלתי אותם למה היא הפסיקה להמר עם סיריוס בלק והם אמרו לי שזה כי עכשיו בכל פעם שהם נפגשים הם רק מנסים להרוג אחד את השניה או משהו, ושזאת התנהגות ממש לא חברית ואסור לי להתנהג ככה בחיים לבני דודים שלי, ושסיריוס בלק בוגד ואויב המשפחה ובושה לאנושות ומזל שכיבו עליו סיגריה בשטיח כי הוא בכלל לא מהמשפחה שלנו ואפילו אפשר להרוג אותו כי הוא תמיד היה כזה מתחנף לפוטרים עד שהתחיל כבר להיות לו ריח של בוצדם, שזה סימן רע, ובעצם להרוג אותו יהיה המתת חסד.

בקיצור, הורים שלי ממש חפרו לי והחלטתי שלא אכפת לי מהם ואני אחליט לבד אם בא לי להיות במקהלה הזאת או לא. אז עכשיו חיפשתי קצת באינטרנט דברים על מקהלות בית ספר כי בחיים שלי לא שמעתי על הדבר הזה אף פעם ורק הבנתי מהורים שלי שזה אומר שאני אצטרך לשיר, ומצאתי את זה:

ממש התלהבתי מזה והתחלתי לראות את כל מה שקשור לזה. מסתבר שיש טרילוגיית סרטי איכות כאלה שנקראת "היי סקול מיוזיקל", שבגדול אלה סרטים ממש משעממים במנדרינית על קבוצה של ילדים שקורים להם כל מיני דברים והם שרים ורוקדים בלי קשר לחיים פתאום באמצע מידי פעם, שזה קונספט גאוני לסרט ויש לזה מליון מעריצים. כל הזמן רק חיכיתי שהילד הזה שממש דומה לי ואולי הוא אפילו מושלם כמוני יופיע. הוא שר פחות יפה ממני, אבל יש לו גם אחות תאומה ממש מוכשרת ושניהם כאלה בלונדינים ומגניבים כמעט כמוני. לי אין שום אחות תאומה כזאת כמותה וזה חבל כי בסרטים האלה היא היתה התפקיד הראשי וניהלה הכל, ונדמה לי שאם גם לי היתה אחות כזאת אולי גם לי היו יותר הזדמנויות להתחיל לרקוד ולשיר בלי קשר לחיים פתאום באמצע מידי פעם ואז כולם היו יודעים שאני מוכשר גם בזמרה.

אני יודע שגם ככה כולם מעריצים אותי הכי בעולם, אבל אם הם ידעו גם על כשרון השירה שלי... לא יודע, אולי הם יתפוצצו מרוב סגידה, או ישרפו, או יקפאו, או ירחיפו את עצמם עד לירח ויתנו לו ביס גדול כי הוא עשוי מגבינה צהובה בעצם, ואז אולי יהיה להם קילקול קיבה כי הירח הזה ממש ישן בטח הוא כבר מקולקל. ואז כולם ימותו ואני אשאר לבד בעולם.... ואז אני אשלוט בעולם!!! וגם יהיה שלום עולמי. איכס!

בקיצור, בסוף לא החלטתי אם ללכת למקהלה הזאת או לא גם בעצמי, כי אם זה יקרה אז העולם ידע שאני הזמר המוכשר בעולם גם בלי שתהיה לי אחות תאומה כזאת בלונדינית ומושלמת כמוני, וכל הדברים הטובים והרעים האלה שכתבתי קודם עלולים להתגשם... ואני לא בטוח אם אני רוצה או לא רוצה שזה יקרה.

לא משנה. לפני שבדקתי עכשיו באינטרנט גם יצאתי פעם אחת מהבית... הייתי צריך ללכת בלי המחשב, והורים שלי עשו עלי קסם מעקב כדי שאני לא אלך למקום של מוגלגים, אז הלכתי לבית של זאביני. אה, התכוונתי, בלייז. כשהגעתי לשם ראיתי שהשלט שלהם זה בכלל: "כאן גרה בכיף משפחת זאביני" שזה נראה לי ממש מפגר, חוץ מזה שזה ורוד ומגעיל ובוגד בדם, כי זה בעצם אומר שגרה שם המשפחה של זאביני ולנו כתוב השם משפחה על הדלת ולא השם של אחד מבני המשפחה.

אז שאלתי את זאביני: "תגיד , זאביני, מה אתם מפגרים, למה כתוב לכם משפחת זאביני על הדלת ולא משפחת בלייז?" והוא ענה לי: "מה הבעיות שלך, מה אתה דפוק, קוראים לי בלייז לא זאביני! תפסיק לקרוא לי זאביני! זה השם משפחה שלי! ולמה שעל הדלת שלנו יהיה כתוב רק שם של אחד מבני המשפחה ולא את השם משפחה שלנו? זה ממש מפגר!" ואז הייתי בשוק, כי עד עכשיו כל החיים שלי הייתי בטוח שזה ההיפך, אז זאביני עשה לי כישוף-חשמל כדי לעורר אותי, אני לא יודע איך זה עובד בדיוק אבל הוא אומר "פיקצ'ו!" ויורה עלי כזה ברק צהוב וזה תמיד מעיר אותי כשאני בשוק ככה.

ואז נכנסתי סופסוף לבית שלו ושם הוא שאל אותי: "תגיד, מה אתה רוצה, למה באת לפה בכלל, נראה לך שמשעמם לי?" וזה קצת מעליב, כאילו, אם הייתי ילד מפגר שנעלב מעלובים כאלה כמו זאבי-אה, כאילו, בלייז, אז אולי אפילו הייתי נעלב ממנו, אבל אני לא. אמרתי לו: "כן! בטח שמשעמם לך! מה כבר יש לך לעשות כשאני לא נמצא? הרי אני מרכז העולם! חוץ מזה שאני יודע שאתה תמיד רק רוצה להיות איתי ובלב שלך אתה רוקד מרוב שמחה עכשיו על שבאתי!" והטיפש הזה אמר לי: "טוב, מה שתגיד... אקיצור, מה אתה רוצהההה?!?"

ואז שאלתי אותו אם גם הוא התקבל למקהלה וכל זה ומה הוא מתכוון לעשות. אז הוא הראה לי שבצד השני של הפתק כתוב:

"היי בלייזוש חמוד!~♥

איך החופשוש?!? נהנה? מכייף? מתגעגע?

אני ממש מתגעגע אלייך ומחכה לפגוש אותך שוב בשנת הלימודים הקרבה ובאה במהירות!

ודאי תשמח לשמוע שפיתחתי כמה כשרונות חדשים ומפתיעים, ותזכה להיווכח בכולם במו עיניך כשתשוב במהרה לבית הספר!

נכון שעכשיו אתה כבר ממש משתוקק שהחופש הגדול מידי הזה יגמר? אני יודע שכן...

שלחתי לך פרוסה מעוגה נהדרת שאפיתי בעצמי! זהו עוד תחביב שלי! תחביב נחמד~

אכול ממנה לתיאבון ושלח ינשופך עם דעתך על כישורי ובישולי בהקדם! להוסיף מלח? סוכר? קמח? שתן? מה שתגיד!

בנוסף החלטתי לנסות לחבר שירים ולהלחין אותם, תמיד חשבתי שמוסיקה זה קסם חזק יותר מכל מה שאנחנו לומדים בהוגוורטס...

ודאי תשמח לשמוע שנשמר לך מקום במקהלת בית הספר! המקום הזה שלך באופן בלעדי ולא ניתן להחלפה או פרישה!

נכון שעכשיו אתה עוד יותר רוצה שהחופש הגדול מידי הזה יגמר כברררר?!?? ♥♥♥♥

אוהב מאודדדדד

מנהלך האהוב,

דמבלדורוש!~"

מיד שקראתי את זה הקאתי.

"איך אתה כבר מקיא אם עוד לא טעמת מהמאכל הזוועה הזה שהוא שלח? גם לך הוא שלח?" שאל אותי זא-בלייז. נו, ייקח לי זמן להתרגל עכשיו לזה שהשם שלו זה בלייז.

"לא, לי הוא לא שלח, חצוף! תמיד ידעתי שהוא המנהל הכי גרוע שהיה בהוגוורטס אי פעם!" אמרתי לו אחרי שגמרתי להקיא וכבר חזרתי לצבע הלבן המקורי שלי.

"תגיד, דראקו, שמת לב לזה שממש רזית בזמן האחרון? אתה מקיא הרבה?" בלייז חשד.

"לא, איכס! מה אני, בולמית מפגרת כמו נאצה פלאצה הכושית הזאת? איכס!" אמרתי מהר ועשיתי פרצוף תמים.

"לא... חשבתי שאתה אוהב להקיא כי כשאתה מקיא אתה ירוק, ואתה אוהב ירוק." בלייז נעץ בי מבט מהורהר.

"באמת? אני ירוק? אני אוהב ירוק! אולי אני אקיא?" הרעיון מצא חן בעיני.

"תעשה מה שבא לך, רק לא פה!" הוא אמר לי וניסה לגרור אותי החוצה מהבית שלו.

"רגע! עוד לא אמרת לי אם אתה הולך למקהלה או לא!" אמרתי לו ונאחזתי בקיר.

"לא קראת? הוא כתב שם שאין לי ברירה ואני מוכרח להשאר שם! לך הוא לא כתב?"

"מאיפה לי? אבא שלי קרע לי את זה לפני שהספקתי לקרוא מה כתוב בצד השני!"

"די כבר! אמרתי לך שאני לא מוכן לדבר איתך אם אתה מדבר על אבא שלך! לך מפה כבר!"

"אבל רק הזכרתי אותו, לא דיברתי עליו! ואני יודע שאתה מאוד רוצה שאני אהיה פה ובלעדי אתה סתם משתעמם כל היום ואתה רק מחכה שאני אבוא לבקר ו..." והוא עשה לי פיקצ'ו ועפתי החוצה מהבית שלו. ואז הוא טרק את הדלת, וכל הדלתות של הרחוב שלו התחלפו, וכנראה שהוא החליף שומר סוד כי לא הצלחתי למצוא את הבית שלו שוב אז הלכתי הביתה...

וכשהגעתי נזכרתי שכדי למצוא את הבית שלו צריך למצוא את הדלת שיש עליה שלט בצבע ורוד מגעיל ובוגד בדם, אז חזרתי לשם וראיתי שלכל הדלתות יש שלטים בצבעים כאלה והרגשתי איך כל הצבעים האלה עושים לי בחילה... במיוחד כי רציתי להיות ירוק. אז ברחתי הביתה מהר ובדיוק אבא פתח לי את הדלת והקאתי עליו ואז הוא שלח אותי לעונש אצל דודה בלה.

אמרתי לו שהוא בעצמו אמר שאסור לי לפגוש אותה יותר, ואז הוא אמר שעונשים מותר.

אז זה מה שעשיתי כל הזמן הזה עד היום... אחרי שדודה בלה עשתה עלי כל מיני ניסויים וחזרתי הביתה בצורה החדשה שלי הורים שלי כל הזמן פיטרלו לי ליד החדר וכאלה ביום ואמא נחרה חזק בלילה וכל מה שכבר כתבתי. אני דווקא אוהב את איך שאני נראה עכשיו... אבל אמא אומרת שמוכרחים להוריד לי את הזנב לפני שאני אחזור ללימודים, ושהיא מתכוונת לנקום בדודה בלה על מה שהיא עשתה לי. למרות שזה עונש שאבא נתן לי! דווקא כשהייתי שם קיוויתי שאני אשמע כמה פלוצים מוסיקלים וגם ביקשתי מדודה בלה אבל היא אמרה שאני בעונש ובעונש אני לא מקבל מה שאני רוצה.

שאלתי את אמא מה תהיה הנקמה שלה והיא אמרה שהיא עדיין מתלבטת, אבל אולי היא תרעיל את העכברושים הננסיים שמתגוררים בבית השחי הימני של דודה בלה. אמרתי לה שתקח את העכברושים הננסיים הסמולנים כי בגללם נבחר שר קסמים סמולני בבחירות ודודה בלה לא יכולה יותר לעשות ניסויים על בוצדמים, ואמא שלי אמרה לי שדווקא בגלל זה היא רצתה להרעיל את הימניים כי ככה היא תנקום בדודה בלה.

לפעמים אני ממש לא מבין את אמא שלי.

מה, גם אתם הייתם מוותרים על העקרונות שלכם רק בשביל נקמה?

עכשיו, כשאני חושב על זה, נראה לי אני אלך למקהלה הזאת רק כדי לנקום באבא, בגלל מה שהוא עשה לאינטרנט שלי.

לא קיבלתי הרבה תגובות על הפוסט הקודם, זה היה כאילו לא באמת אכפת לכם מכל ההסתבכויות שלי, אבל אני יודע שזה לא יכול להיות כי אני כל כך מושלם וכולם מתים להיות כמוני ועוקבים אחרי העדכונים שלי בשקיקה! בטח לא הגבתם כדי שאני אחשוב שלא אכפת לכם ואתם רוצים להיות כאלה וואנאבים כמו פוטר המפגר הזה והחברים הפטתיים שלו!

אפילו היה איזה שרשור תגובות בבלוג של מישהי ממש מפגרת שחושבת שבית גריפינדור טוב. כמה טיפשים אפשר להיות?! ברור שסלית'רין הכי טוב! אם לא הייתי מתקבל לסלית'רין הייתי נאלץ להתפשר על גריפינדור או רייבנקלו... זאת באמת התלבטות, כי מצד אחד הגריפינדורים האלה ממש מטומטמים ומצד שני הרייבנקלואים האלה כאלה חנונים פלצנים כאלה, בכל אחד מהבית האלה יש טיפוסים שאני לא סובל

ולבית הפלפאף לא הייתי הולך גם אם לא היתה לי ברירה! הייתי עוזב את הוגוורטס והולך לדורמשטרנג או בובטון, לא משנה! כן, אפילוה ייתי מעדיף ללמוד בבית ספר של בנות צרפתיות ולא בבית הפלפאף! נכון שהן גם בנות וגם צרפתיות וזה אומר שהן מסריחות פי מליון יותר מבנות רגילות (כבר אמרתי לכם שצרפתים לא מתקלחים בפוסט הקודם, ואם לא קראתם אותו הייתם אמורים לדעת את זה מידע כללי, סתומים!) אבל לא יודע, הייתי עושה לעצמי כישוף תתרנוס כזה וחי עם זה! זה עדיף על פני להיות הפלפאפי! עדיף פי מיליון!

ובמקרה של דורמשטרנג, זה נראה לי עדיף גם מללמוד בבתי גריפינדור או רייבנקלו...

הבעיה האמיתית בללמוד בבובטון זה התלבושת האחידה. זה בית ספר רק של בנות אז יש שם רק תלבושות של בנות, ועלי זה יראה טוב כי אני מושלם והכל נראה עלי טוב, הבעיה זה השפוטים שלי... הם כאלה ענקיים ואני לא חושב שיש תלבושות במידות שלהם במחסנים של בובטון...

אולי יצטרכו לתפור להם במיוחד...

אה, לא, נזכרתי! המנהלת שלהן ממש ענקית! נראה לי שהיא באמת ענקית או לפחות חצי ענקית כמו ההאגריד הנכה הפלגמט הזה בהוגוורטס!  הוא באמת ממש מפגר ואני לא יודע למה מחזיקים אותו... עזבו את זה שיש בהוגוורטס גם ילדות קטנות וזה מפחיד אותן מפלצות כאלה, אני מושלם ואף פעם לא פחדתי ממנו, הוא סתם נראה לי כזה מוזר... אבל למה בכל צריך אותו? הוא לא באמת עושה משהו, הוא סתם גר באיזה בקתה ליד היער ומפליץ כל היום... הוא לא קוסם ולא שום דבר חוץ ממפגר. חבל על המשכורות שמשלמים לו. ואם הוא כן עושה משהו, הוא כל כך מפגר שאפשר גם להעסיק ילד בן שלוש שיעשה את העבודה הזאת. או את הארי פוטר, הוא בערך ברמה שכלית של ילד בן שלוש, וגם ככה בתור תלמיד הוא לא יעשה כלום, לא יזיק לו להועיל קצת לחברה מידי פעם חחחחח

אז, בקיצור, יש לבובטון מנהלת ענקית כזאת דפוקה כזאת ואולי בגלל זה יהיו שם גם תלבושות שיתאימו לשפוטים שלי, כי כמו שכבר סיפרתי בפוסט הקודם, הם מוכרחים היו ללמוד באותו הבית ספר שאני הולך אליו כדי שהם יוכלו לשרת אותי.

אבל הכי טוב זה להיות בסלית'רין, למרות שבהוגוורטס לא לומדים אומנויות אופל כמו בדורמשטרנג, כי אבא שלי אמר שאת רוב מה שהוא יודע הוא למד מניסיון, וניסיון רוכשים בהוגוורטס שיש שם מלא בוצדמים. האמת שאבא שלי דווקא לא מרוצה מזה שיש שם בוצדמים, אבל אם אני צריך להשתלב מתישהו בחברה הכללית אני צריך לדעת לסבול את הסירחון שלהם או משהו כזה. תחשבו מה זה ללמוד בדורמשטרנג, הכל טוב ויפה וכיף ואז בבת אחת אתה יוצא מהבועה ומגלה כמה האוויר מזוהם מהפלוצים המסריחים של הבוצדמים האלה. אני בטוח שהפלוצים שלהם יותר מסריחים מפלוצים של קוסמים רגילים, בטח זה גם כתוב איפהשהו, אולי בהוגוורטס תולדות. אין לי כוח לקרוא את הספר הזה כי הוא שמן מידי. את מה שחשוב באמת אבא שלי כבר יגיד לי וזהו.

טוב, אחרי שסגרנו את הנקודה הזאת, אני יכול לחזור לספר לכם מה קרה היום כשהורים שלי חזרו מפגישת המחזור בקריביים על יאכטה שהם היו בה עם הורים של זאביני והשפוטים שלי ועוד כל מיני אוכלי מו -- התכוונתי, אנשים מהשכבה שלהם, כמובן!

אז התמונות אפילו לא הספיקו להלשין עלי ועל דודה בלה... איך שאבא שלי נכנס הוא ריחרח את האוויר ואמר שהוא מריח דם אנגלי! אז אמרתי לו שאנחנו אנגלים, והוא אמר שהוא מתכוון לדם של מוגל אנגלי! אז אמרתי לו שהמוגל הזה בכלל דיבר מנדרינית ונראה לי הוא אמריקאי, אז הוא אמר לי: "אהא! ידעתי שהיה פה מוגל! מה פתאום מוגל מלוכלך בא לטמא לי את הבית הטהור תמיד?!" והתחיל להכחיל מזעם (כי יש לנו דם כחול, אז כשהדם שלנו עולה לפנים אנחנו מכחילים ולא מסמיקים.)

אמא שלי רצתה להרגיע אותו, אבל איך שהיא נכנסה לבית בעצמה היא התחילה לפלוט פרטים מזהים על המוגל הזה, והכל רק מהריח! והיא אפילו לא ריחרחה כזה כמו אבא שלי, היא רק נשמה כזה רגיל! 

היא אמרה: "מטר שמונים ושש, שיער חום, עיניים חום-ירוק, מפרצי קרחות, נעלי בד עם סוליות גומי..." ולא זוכר את ההמשך, היא תיארה אותו ממש מדוייק אפילו אני לא זכרתי אותו כל כך לפרטים! כאילו, גם לא כזה הסתכלתי עליו כי הוא מוגל איכס, גם אם הייתי מסובב את הראש לכיוון שלו הייתי מרגיש את הריח שלו טוב יותר ומקיא... אני הקאתי מספיק בימים האחרונים, והכל בגלל בלוגרית ממש סוטה ומגעילה אחת שאני לא אתן פה לינק לבלוג שלה כי זה לא בריא להקיא ואכפת לי ממכם למרות הכל. (אבל אם אתם מוגלגים או בוצדמים לא אכפת לי ממכם ואתם יכולים ללכת לפה.)

אז בקיצור, אמא כבר זיהתה לפי הריח שהמוגל נכנס לפני שהתעוררתי והוא הגיע עם דודה בלה לבית שלנו, וכך ניצלתי מעונש וגם התמונות לא יכלו להלשין עלי. מה שממש מרגיז בתמונות האלה זה שבכלל לא נראה שאכפת להן שהן כבר לא יכולות להלשין עלי! זה כאילו הן בכלל שכחו מכל זה! אררגגג!!1

ואז הורים שלי החליטו שאני לא יכול להיות יותר עם דודה בלה לבד, וזה חבל כי היה כיף וגם רציתי שנלך למיתופיה ביחד ונתעלל שם במוגלגים... סיפרתי להם על מיתופיה ועל התוכנית הזדונית שלי, והם שאלו אותי מאיפה אני יודע על כנס של מוגלגים בכלל וככה קרה שהם עלו על הקטע של האינטרנט. זה ממש חירפן את אבא שלי אבל הוא לא יכל לעשות כלום כי זה אינטרנט מבחוץ ולא מהבית שלנו. הוא כן כישף את הלפטופ שלי ועכשיו יש אתרים שכשאני רוצה להכנס אליהם אני מגיע במקום לאתר הזה. 

אני לא יודע איך הוא עשה את זה בכלל, וזה מעצבן כי אני זה שראה איך המוגל סידר לי את האינטרנט ולא הוא, אז אני אמור לדעת על זה יותר ממנו! לא?

טוב, בטח הוא עשה איזה כישוף אפל שאין לי איך ללמוד אותו בשום מקום...

אמרתי לו אח"כ בצהריים, כאילו בלי קשר, שאני רוצה שהוא ילמד אותי קסמים אפלים. והוא לימד אותי רק קסם אחד שלא כזה עובד לי בינתיים והוא לא קשור למחשבים בכלל... הוא כאילו שמח כזה שאני רוצה ללמוד את אומנויות האופל ובכלל לא חשד, ואני סתם סבלתי לימודים בחופש בגלל הפה הגדול שלי.

לא חשוב, מה שהוא ניסה ללמד אותי היה קסם שפיכת מעיים. זה כישוף שמכשפים בנאדם והמעיים שלו מתפוצצות לו בתוך הגוף, זה אמור להיות כאבי תופת וגם לגרום למוות בייסורים. הוא אמר לי שהוא פיתח את זה בעצמו ואני לא יודע אם להאמין לו או לא... אני יודע שהפרופסור סנייפ פיתח הרבה כישופים אפלים בכוחות עצמו, והוא באמת אישיות כזה... ועם כל כמה שאבא שלי הוא אדם עם הרבה כוח אני יודע שהוא לא כזה כמו פרופסור סנייפ.

אז הסתובבנו קצת כדי לחפש מוגלגים לתרגל עליהם את הכישוף. אבא שלי קודם הראה לי את זה על חולדה מתה כדי שאני אראה איך זה מתפוצץ מבפנים (ניתחנו אותה. איכס, לא נגענו בה באמת! חתכנו אותה עם קסם.), הוא לא רצה לעשות את זה ישר על מוגלגים כדי לא ליצור בהלה ושכולם יברחו ואני לא אספיק לנסות.

ואז אני.... אני הקאתי.

אבא שלי אמר לי שזה גרוע מאוד שאני כזה נקבה וחסר ערך וכל זה. חזרנו הביתה ואבא שלי היה מאוד מאוכזב ממני, וגם אני הייתי מאוד מאוכזב ממנו כי הוא בכלל לא לימד אותי את הכישוף האפל שהרס לי את האינטרנט. אז רציתי ללכת לגלוש באינטרנט בחדר שלי וזה מה שאני עושה בינתיים. שמתי ברקע רדיו על התחנה הלימודית בקול, והורים שלי שומעים קולות של ילדים מתאמנים על קסמים ואולי הם חושבים שאני עושה שיעורים או משהו. אני מקווה.

בינתיים עוד לא סיפרתי להם על יוטיוב ושאני רוצה להוסיף כפתורים כאלה גם לתמונות בבית שלנו. אני בטוח שאבא שלי ילתהב מזה לפחות בגלל התמונה המטרידה של הסבא רבא של סבתא רבא של אמא שנמצאת בשירותים...

טוב, נראה לי שאני שומע צעדים מתקרבים לחדר שלי אז אני מהר אטמין את הלפ טופ שלי מתחת ללבנה הרופפת. ביי!

אל תשאלו מה קרה כשדודה בלה חזרה לקפה אינטרנט שהיא נטשה אותי בו אתמול!

קודם כל, עד שהיא חזרה כבר היה חושך בחוץ וכל האנשים בקפה הספיקו להתחלף חמש פעמים לפחות. מתישהו הצוות של הקפה שם לב שרק אני נשאר שם ושאלו אותי אם אין לי בית. חצופים!

ממש כעסתי עליהם על זה אבל לא התפרצתי או משהו כי הם מבוגרים ובסביבה מוגלגית אני לא יכול לעשות קסמים כי אני קטין... אז רק כעסתי לעצמי בלב בשקט ועשיתי להם פרצוף מפחיד. החצופים האלה במקום לפחד החליפו מבטים כאילו שאני איזה ילד עם בעיות או משהו...

טוב, לא משנה. בסוף דודה בלה הגיעה סופסוף, אחרי שכבר התחלתי לחשוב שהיא באמת החליטה להשאיר אותי שם והם כבר התחילו להתארגן כדי לסגור את הקפה ללילה. מסתבר שמה שהיא עשתה כל הזמן הזה היה להשיג קופונים!

אמרתי לה, "דודה בלה! חשבתי שתרביצי למוגלגים או משהו כי לא יהיה לך איך לשלם על הגלידה שלי!"

והיא אמרה, "לא, מה פתאום?! אני אזרחית הגונה ושומרת חוק!" והייתי ממש מזועזע.

כאילו, ברור, אנחנו משפחה אצילה ועתיקת יומין של אזרחים הגונים ושומרי חוק. אנחנו גם אלה שמחוקקים את החוקים ואוכפים אותם, אחרי הכל אנחנו האצולה של הטבע!

טוב, אז יש הפתעות בחיים. אחרי זה הלכנו וקנינו שווארמה בלאפה, שזה רצועות בשר טעימות כאלה וכל מיני סלטים ורטבים מגולגלים בתוך בצק מקמח חיטה... זה פי מליון יותר טעים מהטורטיה של מקדונלדס, אבל גם פי מליון יותר יקר. דודה בלה אמרה שבטח המוגל שמכר לנו את זה עושה את זה ביוקר באנגליה ובארץ המוצא שלו זה שווה חצי גוז או משהו. אבל אל תדאגו, דודה בלה לא פראיירית והיה לה קופונים גם בשבילו! היא לא הוציאה עליו אפילו רבע גוז!

משם הלכנו לאגם וסתם שכשנו את הרגליים והקפצנו אבנים ודודה בלה לימדה אותי כישופים מגניבים שאפשר לעשות לשפריריות (שהן יאירו ויחליפו צבעים... זה ממש רומנטי! אני צריך לנסות את זה על פנסי או זאביני פעם...) ויתושים (לנפח אותם עד שהם ממש ענקיים והזמזום שלהם כל כך מטריד עד שכבר רוצים שהם יתפוצצו! אבל צריך להיזהר לא לנפח יותר מידי כי אז הם באמת מתפוצצים. האמת שאפשר להשתמש בכישוף הזה כדי להרוג אותם, אבל נראה לי למחוא עליהם כפיים זה כבר פחות מאמץ... תחשבו שצריך לכוון את השרביט אליהם כל הזמן והם כל הזמן עפים... זה מזכיר לי שפעם כשהייתי קטן באו אלינו אורחים מאיזה מדינה פרמיטיבית שלועסים בה בפה פתוח והיתה להם ילדה שגדולה ממני באיזה שלוש שנים ככה... היא ממש אהבה לאכול יתושים, אבל הם כל הזמן ברחו לה מהפה כשהיא לעסה אותם. בהתחלה חשבתי שזה די משעשע, עד שהיותש התיישב עלי והיא התחילה לרדוף אחרי וזה היה ממש מפחיד. בסוף טיפסתי על העץ ונשארתי עליו כל הלילה כמעט עד שהורים שלנו שמו לב שאנחנו לא סתם משחקים ומישהו פה במצוקה... אכן, היתה לי ילדות קשה. פי מיליון יותר מלפוטר הזה! והוא עוד מצפה שיאהבו אותו סתם כי הוא יתום, מפגר!) וגמרנו את השווארמות בלאפות שלנו.

כשהגענו הביתה כבר היה ממש מאוחר והלכתי לישון. לא יודע מה דודה בלה עשתה שם בלילה אבל בבוקר היה לנו בבית איזה מוגל אחד... האמת התעוררתי רק מהריח שלו, איף! 

בקיצור, הוא חושב שדודה בלה ידידה שלו והיא חושבת שהוא מוגל שהיא עושה עליו ניסויים. ככה זה, מאז שנהיה לנו כזה שר קסמים סמולני שלא מרשה לעשות ניסויים על בוצדמים, דודה בלה צריכה לעשות ניסויים על מוגלגים. אז בקיצור, המוגל המגעיל הזה היה לנו בבית ובהתחלה חשבתי שאני הולך להקיא ואני אגיד את דודה בלה להורים שלי ואיך היא מעיזה בכלל לתת לג'יפה המהלכת הזאת להכנס לנו לבית, עד שהיא אמרה לי שהמוגל הזה יכול לסדר שאני אוכל להכנס לאינטרנט מהבית.

אז הוא הביא לי כזה מחשב כמו שיש בקפה אינטרנט רק שהוא יותר מגניב, כזה דק כזה, ועשה שם כל מיני דברים כדי שיהיה לי אינטרנט. אני גם ראיתי איך הוא עשה את זה ולמדתי קצת, עכשיו אני בטוח חכם יותר מהגריינג'רית הכונפה המסריחה והמפגרת והבוצדמית הזאת מוהאהאהאהא!!!!1

בקיצור, אני מחובר מהבית לרשת שנקראת SnapeFamily שזה של מישהו מחוץ לבית שלי וזה מגיע עד לבית שלי, וזה נחמד כי זה אומר שאני גולש באינטרנט בחינם. אחרי זה דודה בלה והפיכסה המהלך ההוא אמרו לי :"אנחנו יודעים שאתה באמת ילד גדול שלא צריך בייביסיטר," באמת נחמד מצידם!, "והאינטרנט כבר יספק לך תעסוקה, אם אתה יודע למה אנחנו מתכוונים...

עכשיו נלך למסיבת וודסטוק פרועה עד חצות הלילה של אנשים כל כך מסטולים עד שהם חושבים שעכשיו אמצע הלילה והם בעצם עושים אפטר פארטי, ואתה תשאר פה לבד בחושך ומול המחשב ובכלל לא תדע. וגם לא תבכה כי אתה אנגלי ולא פולניה. נכון שאתה ילד גדולללל????!"

ז"א, הם קשקשו הרבה במנדרינית שזאת שפה שאני מבין ממנה כמה מילים פה ושם אז אני יכול לתרגם לכם:

"אנחנו יודעים שאתה באמת ילד גדול ולא תינוק שצריך שמישהי תשב עליו, יש לך הרבה עכבישים קשוחים בבית ואם תנקה את הרשתות שלהם זה יעסיק אותך בחופש, אנחנו הולכים לשחק כדורגל בנות עם בחורה בשם מסי שדבוקה לשער מעץ והיא מוזנחת יותר מדודה בלה אז עד אמצע הלילה המשחק בטח יגמר ואולי אפילו ננצח, כל מיני מילים במנדרינית שאתה לא מבין, ואתה תשאר פה לבד בחושך ומול המחשב ובכלל לא תדע. וגם לא תבכה כי כאילו כבר אמרנו לך שאתה ילד גדול ולא תינוק. אתה אנגלי שולט תתתתת ולא פולני ממין נקבה." 

שזה באמת קצת מוזר שהם אומרים לי בסוף שאני אנגלי שולט תתתת ולא פולני ממין נקבה כי, כאילו, זה ברור...

למרות שפעם באמת אמא שלי הציעה שאני אלמד בבובטון שלמי שלא יודע זה בית ספר לבנות צרפתיות, וזה לא מצא חן בעיני כי אל"ף אני שונא צרפתית ובי"ת אני לא יודע צרפתים.

כאילו, ההיפך. אני לא יודע צרפתית ושונא צרפתים. זה לא שהצרפתים עשו לי משהו רע או משהו... אבל כולם יודעים שצרפתים לא מתקלחים אף פעם ורק שמים בושם במקום, אני לא חושב שאני אשרוד שם עשרה חודשים בשנה, עם כל הכבוד לחופשות כריסמס ואיסטר.

אבא דווקא הציע לשלוח אותי לדורמשטרנג, שלמי שלא יודע זה בית ספר לבנים קשוחים ואפלים כאלה שנמצא במקום כלשהו ממש ממש קרררר.... קר כמו המוות!  זה היה לפני שהוא התחיל לקרוא לי נקבה ובושה למשפחה וכאלה. 

זה היה בהתחלה, כשהייתי בן עשר וקיבלנו את המכתב המעפן הזה מהוגוורטס. הורים שלי חושבים שדמבלדור זה המנהל הכי גרוע שהיה בהוגוורטס אי פעם, והם גם אומרים את זה בקול, וגם משפחות גויל וקראב שמעו אותם אומרים את זה וכמו שלנו יש שלט של "בית מאלפוי האצילי ועתיק היומין, טהורים תמיד." בכניסה לבית, ככה הם שמו בכניסה לבתים שלהם שלטים כאלה:

"אני חושב שדמבלדור זה המנהל הכי גרוע שהיה בהוגוורטס אי פעם," לוציוס מאלפוי,

"גם אני," נרקיסה מאלפוי.

שנרקיסה ולוציוס אלה ההורים שלי, דהה?!

בקיצור, הם באמת ממש מפגרים. גם משפחת בלייז (שזאת המשפחה של זאביני) שמעו אותם אומרים את זה והם לא עשו מזה שלטים לכניסה של הבית שלהם... בכניסה של הבית שלהם יש שלט "כאן גרה בכיף משפחת בלייז." שזה סתם בנאלי, וגרוע יותר: ורוד! אני לא מאמין שהם כאלה בוגדים בדם ושמו בכניסה של הבית שלהם שלט שהוא לא בצבעי ירוק-שחור! 

אקיצר, בסוף הורים שלי כן שלחו אותי להוגוורטס כי המנדרינית שלי לא טובה מספיק כדי לשלוח אותי ללמוד בחו"ל. אז גם משפחות קראב וגויל שלחו את הילדים שלהם להוגוורטס כי הרי הם שייכים לשושלת השפוטים שלנו והם מוכרחים ללכת לאותו בית ספר כמוני כדי לשרת אותי. זאביני הלך להוגוורטס בלי קשר, וכשרק הגעתי להוגוורטס עוד הייתי ילד קטן ולא הכי חכם וזה קצת הטריד אותי שהוא לא שפוט שלי, אבל עכשיו אני שמח שיש לי גם חברים נורמלים ולא רק מטומטמים כאלה כמו השפוטים שלי.

פרקינסון, המשפחה של פנסי, בכלל לא שמעו את מה שהורים שלי אמרו אז. ההורים שלה אף פעם לא היו כאלה פעילים פוליטית והם גם לא הולכים לפגישות מחזור בקריביים על יאכטות כמו הורים שלי ושל זאביני (וגם ההורים של השפוטים שלי שבאים לשם כדי לשרת את ההורים שלי). אני גם לא יודע איזה שלט יש להם על הדלת של הבית כי אף פעם לא הלכתי לבקר את פנסי. היא בת ובטח הבית שלה מלא בחידקי בנות... אני נפגש איתה רק במקומות ציבוריים שהחידקים שלה מתערבבים בחידקים של אנשים אחרים וזה פחות מסוכן, כמו למשל הים או הוגוורטס...

אז בהתחלה לא כזה ידעתי מה כבר יש לי לעשות באינטרנט כל כך הרבה, וגם אתמול הייתי בקפה אינטרנט הזה עד מאוחר וחשבתי שכבר מיציתי ותכף שוב יתחיל לשעמם לי, ואז גיליתי את האתר הזה, שעכשיו צריך לשלם לי אחוזים על שאני מפרסם אותו ככה!

זה אתר ממש מגניב! זה בסה"כ אוסף של תמונות אבל אלה תמונות משוכללות כאלה עם כפתורים למטה, אפשר לסדר שלא ישמעו מה האנשים בתמונות האלה אומרים או שהם לא יזוזו בכלל וכאלה... אני רוצה לסדר כפתורים כאלה לכל התמונות בבית שלי! באמת! יש לי כמה תמונות ממש מטרידות בבית, במיוחד התמונה של סבא רבא של סבתא רבא של אבא שנמצאת בשירותים! למה בכלל שמו אותו בשירותים? האמת נראה לי אבא ניסה להעביר אותו משם אבל הבית שלנו עתיק ומלא כישופים מקבעים על כל מיני דברים ואבא לא הצליח להזיז אותו. לאמא הוא דווקא לא מפריע, מסתבר. היא אומרת שהוא ג'נטלמן ותמיד כשהיא נכנסת לשירותים הוא עובר לתמונות אחרות... אבל כשאני בשירותים הוא תמיד נמצא!

חוץ מזה גם יש לנו את כל התמונות החופרות האלה באולם האוכל, אז תמיד יש שם רעש של דיבורים גם כשהחדר ריק וגם כשאני לבד בבית וגם כשאני יושב שם עם הלפ טופ החדש שלי וגולש ברשת SnapeFamily. הראתי להם את האתר הזה ואיימתי עליהם שאני אסדר גם להם כפתורים כאלה אבל זה לא הרשים אותם בכלל. הם אמרו שאם אני אעשה את זה הם ילשינו עלי ועל דודה בלה שהכנסנו מוגל הביתה, ואני בכלל לא אשם, הוא היה כבר בבית כשהתעוררתי! אז אמרתי להם שאם יהיו להם כאלה כפתורים הם לא יוכלו להגיד שום דבר לאף אחד. אז הם אמרו לי שהקסם שלהם חזק יותר משלי וגם אם אני אצליח איכשהו לסדר להם כפתורים כאלה אני לא אצליח להפעיל אותם, וגם אם אני אצליח איכשהו להפעיל אותם הם יוכלו לבטל את ההפעלה שלי מתי שבא להם אז הם בכלל לא יתנו לי להפעיל אותם בהתחלה. זה ממש מעצבן ועכשיו הם חופרים להם ביניהם ומתעלמים ממני לגמרי! אוף!

לא נורא, אני כבר רגיל לחפירות שלהם... אני רק מקווה שהורים שלי לא יקחו את הקטע עם המוגל ההוא קשה מידי... אני אגיד להם שדודה בלה הביאה אותו הביתה רק כדי להראות לי איך לעשות על מוגלגים ניסויים!

בעצם, לא בטוח שזה יעבוד, כי אפשר לעשות את זה גם מחוץ לבית... אוף.

טוב, אני אשים פה תמונה של אישה ששרה שיר יפה במנדרינית שמצאתי באתר הזה...

טוב, המנדרינית שלי לא משהו וכן הצלחתי לזהות כמה מילים. האמת שמנדרינית זה די דומה לאנגלית בסך הכל, רק שזה עם מבטא מוזר כזה אז לא תמיד מבינים מה האמריקאים האלה אומרים. 

אז מי שרוצה תרגום, מצטער, לא הבנתי מספיק... אני יכול להגיד לכם רק שהרעיון הכללי זה שהאישה הזאת מאוד אוהבת סיפורים על אצילים וכאלה ויש איש אחד שמכסח לה את הדשא והיא אומרת לו כל הזמן שיקרא לה והיא גם נתנה לו את המספר שלה. אני לא יודע איך לבן אדם יכול להיות מספר, אולי זה מספר סידורי כמו שיש לפרות ואולי היא בצבא... לא יודע. אני יודע שלי אין מספר וזה אף פעם לא נראה לי מוזר שאין לי מספר. ואני גם יודע שרק המשפחות של השפוטים שלי מכסחות לנו את הדשא ואף פעם לא בא לי שמישהו מהם יקרא לי.

ביי לכם והמשך יום לא משעמם לי...

דראקו.

ואם למישהו מכם יש רעיון מה להגיד להורים שלי אם התמונות ילשינו עלי, בבקשה תגיבו את זה בבלוג שלי הכי מהר שאתם יכולים כי הורים שלי חוזרים מחר!!! אמאל'ה.