גם אחרי שבועה בבית בגלל ההדממה אני מוצאת בשבתכזמן לנוח ולהרגע .

 אתמול רצתי 2 קילומטר (כימעט ) ..

 אני מאוד גאה בעצמי ! 
זה התחיל מהרבה התנשפויות לעבר הקילומטר הראשון

והמשיך ל "בוא נוותר על ריצה היום "

 ותיראו אותי היום ,מסוגלת לרוץ 2 קילומטר ולא מתכוונת לעצור פה !!

כמו שאומרים "אין דבר כזה לא יכול , יש לו רוצה " וזה לא משפט להגיד לילד קטן  שלא מצליח לחשב

זה משפט לכל החיים.
 הינה -בפעמים הראשונות התבכיינתי אשאני לא יכולה והמצאתי 32 תרוצים שונים והיום אני כבר מחכה לסופש הבא בשביל עוד ריצה! D: