a place to call it home

קשה למצוא את המילים המתאימות לפתוח את הפוסט הזה אז קדימה,

היום הזה מכל הימים הוא השנוא עליי ביותר, לקבל סטירה אחר סטירה מה"רגש" הכי מקולל שהאדם ידע להאמין בו, אהבה, רגש שיודע לגרום לך להרגיש מלך ואז מפיל אותך לאדמה הקרה, אני מביטה בכל האנשים האלה שיש להם עם מי לבלות ואני מתה מקנאה, כי לי אין, ואני אגיד לכם גם למה, להתאהב באנשים שמעולם לא היו לידי זה תחביב, אפשר להגיד זה כבר הרגל ודרך חיים בשבילי, זה עצוב אבל כזאת אני, לוקחת את האהבה הכי מסוכנת שיש ומקרבת אותה לליבי, והורגת את עצמי לאט ככל שאני יכולה, אחד מהם מת.. לצערי לפני שנה ו3 חודשים.. יום לפני היומולדת 16 שלי, אכזרי לא? אם תשאלו אותי, ותגידו לי שלהתאהב במישהו שמעולם לא היה שם נקרא אהבה אז כן.. וזה כואב, כי אני האמנתי בזה, ואל תגידו לי שאני טיפשה כי טוב, זה נכון אבל כל אחד טיפש בחיים שלו, לא משנה מתי ולרוב זה בגלל אהבה וכסף, שני הגורמים העיקריים לטימטום בקרב האנושות כולה. אני אוהבת את זה, אתם יודעים, לברוח מהחיים בחוץ להשים אוזניות ולהכנס לעולם של המחשב, זה קל, זה כייפי, זה אני. מעולם לא אהבתי את העולם שבחוץ, לא אהבתי כלום, תמיד התנהגתי כמו שציפו ממני ושנאתי אנשים כי.. ירדו עליי וצחקו עליי, ומפה באה האהבה שלי לכאב, לא שאני מכאיבה לעצמי, יש גבול, אבל אני אוהבת להתעלל בעצמי נפשית, לגרום לעצמי לשבור את הלב, אני עושה את זה כל הזמן, מאמינה במשהו וזה נשבר, איבדתי תקווה באהבה שאתם כל כך רוצים לשמור עליה, אין לי בעיה שתשמרו אותה לעצמכם, אבל לא משנה מה אני אתאהב באהבה הכי רעה ביקום, לא כזאת שנמצאת לידך ואתה יכול לראות ולהתייסר למה הוא או הי עם מישהו/ מישהי אחר/ת, אהבה רחוקה, להתאהב במישהו שאת לא יכולה להשיג, זה.. כמו שאמרתי, הרגל, דרך חיים גרועה כל מה שתרצו לומר זה זה, ולצאת משם? לא יודעת אני יותר מתלוננת על כמה שזה רע אבל טוב לי, אמרתי את זה, אני אוהבת להתעלל בעצמי נפשית.

אני אוהבת להזכר בכאב שאני מדחיקה כדי שיכאב לי במיוחד ביום הזה, במיוחד היום, יום האהבה זה למפגרים שמאמינים במשהו כל כך פתטי, באמת אתם חושבים שאהבה קיימת? הכל אינטרסים, אינטרסים שלנו לא להיות לבד, אינטרסים נצלניים, אבל טוב לנו עם זה, טוב לי עם זה, טוב לכולנו, אנחנו מוצאים מישהו שיסכים להפוך לחלק מהחיים שלנו, כמו טיפשים אנחנו מסכנים הכל בשביל מישהו אחר ואז, אנחנו מאבדים את הכל, זה מתפזר בחלל הריק של החדרים הריקים שלנו, מקשיבים למוזיקה דכאונית מנסים להעביר את המחשבות שלנו מזה, אני עושה את זה כל החיים שלי, אני לא אומרת שזה לא טוב, אבל טוב לי עם זה, חה.. אני ילדה מסכנה. 

טוב, משהו שלא קשור לנושא, זה הבלוג השני שלי, כי אני צריכה קבר, לדבר אליו, אני לא יכולה לעשות את זה בבלוג השני שלי, המקום ההוא, זה גן עדן קדוש, המקום שבו אני כותבת את השירים שלי, אני לא יכולה לחלל אותו עם המחשבות שלי, תגידו שאני מפגרת, אבל זה מה שאני רוצה, 

מקום בשביל המחשבות שלי שאף אחד לא ידע שזאת כי את הבלוג ההוא אני רוצה שידעו עליו, שידעו שאני הכל שם. אבל זה.. זה משהו סודי, שלא רוצה שיגעו בו. תודה שקראתם :)