a place to call it home

אני לא יודעת אם איי פעם אמרתי את זה אבל יש לי חברה טובה שהיא פסיכולוגית, כן יצא לי להכיר אותה דרך ישרא, נחמד אני מניחה ועם זאת אירוני חח.. אירוני שאני כותבת על זה בכל אופן, דיברתי איתה בערך שנה או משהו כזה מתוך הסקרנות, אולי לחפש מישהו שיבין אותי אולי שזה משהו שמאוד חסר לי בחיי היום יום, אני מניחה שאני רואה בזה שיחה עם עצמי כשאני מדברת איתה, היא שואלת המון שאלות, שאלות שאני אוהבת לשאול את עצמי, אתם יודעים לחקור את מה שעשיתי איך אני מרגישה עם מצבים מסויימים רק בלי ממש לשבת על כיסא ולשפוך את הלב, מצאתי את זה מאוד נוח לעשות קטרסיז כמו שפרויד קורא לזה חח.. תמיד שנאתי את הפדופיל חולה המין הזה, נכון שיש משהו בדברים שלו אבל למה הכל חייב להיות קשור אצלו לסקס? אבל הוא לא הסיבה שבגללה אהבתי פסיכולוגיה, זה תמיד עניין אותי, למצוא סיבה בנפש האדם ובראש שלו לדברים שקורים לנו, אמרו לי שפעם רציתי להיות עובדת סוציאלית חח.. אני לא חושבת ללכת לשם יותר למרות שההתעסקות בסוציולוגיה הרבה יותר מעניין כי זה נושאים הרבה יותר רלוונטים להתווכח עליהם כמו על מגדריות וכאלה, או על תרבויות ועל המרחק בינהן, היו לנו המון שיעורים כאלה תוססים ועם הפסיכולוגיה בא השיעמום אפשר לומר, לא ממש שיעמום כי החומר לא היה מעניין הוא כן אבל הדרך שהעבירו אותו, טוב לא הייתה ממש דרך אחרת אני חייבת לומר, זה משעמם! התיאוריות חלקן נלמדו וחלקן גם מאוד כבדות ומלאות ב-מושגים! אני שונאת מושגים.. אני בחיים לא אזכור אותם, אני כן אדע מה הן בכללי אבל לא אזכור ספציפית מה כל דבר. אני זוכרת שתמיד אמרתי כמה אני שונאת פסיכולוגים, כי אני שונאת ששמים אותי תחת זכוכית מגדלת ומאבחנים אותי, התעצבנתי על זה מאוד, בגלל זה, זה כל כך אירוני שאני אוהבת פסיכולוגיה ומדברת עם פסיכולוגית, היא דיי עוזרת אני חייבת לומר, אבל זה גם הרבה יותר קליל כי יש המון צחוקים והומור וגולשים בכל זאת לנושא רציני.. ממש כמוני.. אני רצינית אני יכולה להיות הכי רצינית בעולם ולצד זה לשחיל בדיחות דפוקות ולנסות לצחוק וזה זורם מעולה, לדבר עם עצמך דרך מישהו אחר. אני גם אוהבת לשמוע מוזיקה שמדברת על מה שאני מרגישה כדי לתת לזה ללכת, להרגשות שלי, לתחושות וכאלה..

אני גם אוהבת את זה שאף אחד כמעט ולא נכנס לבלוג, למרות שאני מתה לזה, דיברתי איתה על זה האמת אתמול, הפסקנו לדבר כמה חודשים טובים כי טוב בהתחלה לא זכרתי למה אבל אני זוכרת עכשיו, היא אמרה לי את מה שהכי לא רציתי לשמוע ובדרך כלל קשה לי לקבל את זה אבל אני מקבלת את זה בסופו של דבר.. שאני צריכה להפסיק לחלום באספמיה.. אבל אני חולמת כי אני שומרת על השפיות שלי ככה, יש שיגידו שאני מוזרה זה לא כל כך משנה לי לי יש את העולם הפסיכי שלי ולכם יש את העולם הנורמאלי ומעפן שלכם :) אני אוהבת את זה שהיא אומרת לי את זה שאני צריכה להפסיק אולי כי היא חלק מהקולות שיש לי בראש כשאני מדברת לעצמי ואומרת לעצמי את האמת, תכלס אני מדברת לעצמי גם במודע וגם בראש לא ממש אכפת לי מזה, זה בשבילי לא בשבילכם. לא ככה? 

אני לא קוקו אני מיוחדת.