a place to call it home

דיברתי עם הידיד שלי על הלופט.. נקרעתי, הרגשתי שאני עוד שניה בוכה פה.. אני באמת עוד שניה בוכה, ללכת? באמת? זה מה שאני?.. בלי אלכוהול ובלי סיגריות מעולה.. דרך מעולה להשתיק את הפחדים שלי, אני לא מאמינה לעצמי, יותר, ההרגשות שאוכלות אותי, אבל זה חשוב לו! זה חשוב לו..זה חשוב לחברה שלי! אז.. מה לא בסדר בי? אני פחדנית, זאת הבעיה, נכון? כן בדיוק זאת הבעיה, אני פחדנית, שפן קטן ולבן, ההרגשות שלי, אני לא בסדר אני אומרת לכם.. אני לא טיפוס כזה! אני לא! אבל אני לא יכולה לסרב.. ועוד יש לחברה שלי יומולדת באותו יום.. אני ילדה שמנסה לרצות את כולם גם אם זה ידרוס אותה מבפנים, אני עלובה מה..? וואי..! מההתחלה אמרתי לא, כי היה לי קו מחשבה בראש.. עכשיו כשהוא אמר שלא יהיה אלכוהול זה הרגיע בי משהו.. זה השתיק את הלא שלי, אבל יש בי משהו שלא רוצה, שלא מוכן לזה אפילו, הייתה תגובה בבלוג פה שאמרה לי לנסות, ללכת על זה, גם הוא אמר את אותו הדבר.. אני פשוט פחדנית וזהו נסגור את העניין הזה ככה..