התקופה האחרונה בתל אביב הייתה נפלאה. ברור לי שתמיד יש לי לאן לחזור בעיר הגדולה והמפחידה הזו.

עכשיו אני עומדת בפני הרפתקה חדשה, שונה. לקחתי תרמיל, לקחתי מקל (שניים), אני יוצאת לטייל. לנדוד. לזוז. לראות ולהיות :)

זה מרגש אותי.

נעלמתי, אבל אני קרובה.

קרובה לעצמי.

להקיש על דלת ההזדמנויות

משהו בי רועד

אולי זו היד שקוראת לי

לקחת

ולהפוך את העולם.

מה שלומכם?