wordplay

כמו שאתם בטח זוכרים, כל מה שאני מפרסמת פה הוא רק בסיס של הספר ולכן הספר האמיתי שיצא יהיה שונה במקצת.

בכל מקרה, הנה הפרק החדש.

תגיבו לי <3

ותעשו לייק בדף(אם יש לכם פייס) https://www.facebook.com/pages/All-For-All/344713672283992

_________________________________

 שאר השיעור עבר יחסית חלק, לפחות לא היו עוד חזיונות מצד היצו- אנה.
אליזבת' לא התרגלה לקרוא ליצור הזה בשם כלשהו... ''היצור'' תמיד היה השם מאז שהייתה מספיק גדולה כדי להבין מה קורה לה.
'אוקיי, אמא חייבת לי כל כך הרבה הסברים.' החליטה אליזבת' בתוך ראשה כשנשמע צלצול שהקפיץ אותה מעט, אחרי כמה שניות היא הבינה שזה סימן על סוף השיעור.
"שיעורי הבית של תלמידי המגמה," אמר יהל לפני שכולם נעמדו "לכתוב לי סיכום על זוויות המצלמה, שני עמודי וורד."
עדן, אופיר, זברה, ליאן ודניאל נאנחו בתיאום מוזר כשהשאר גיחכו ברשעות.
"וואו..." מלמלה אליזבת' בשקט, מביטה בהם "אתם מתואמים לחלוטין..."
"תבלי איתנו חמש שנים ברציפות ותהפכי להיות כמונו," אביגיל חייכה ואז התמתחה בעייפות קלה, נעמדת " אני הלכתי למוזיקה."
"אני אבוא איתך." אופיר אמרה, נעמדת ומסדרת את הבגדים שלה. עדן הביטה בה לשניה בחיוך ואז נעמדה, לוקחת את התיק שלה ומניחה על גבה.
אליזבת' הביטה בתלמידי הכיתה שהתארגנו לצאת, יהל הביט כמה שניות בה ואז לקח את התיק שלו ויצא. הוא נראה מהורהר משום מה.
"את צריכה עזרה ללכת למשרד של סגנית המנהל?" היא שמעה את מריה שואלת אותה פתאום, אליזבת' הסתובבה וחייכה חיוך נבוך אליה "אני אש-" היא באה לומר כשעדן קפצה לידם.
"אני לוקחת אותה לשם," היא אמרה במהירות "תגידי... מסיבת ליל כל הקדושים השנה אצלי או אצלך?"
"אצלי אי אפשר," נאנחה מריה "לא מרשים לי יותר אחרי שנה שעברה."
"ולי בכללי לא מרשים..." סיננה עדן "אח מעצבן." היא הסתובבה וקראה לאביגיל, שבאה אליה עם אלון. הוא החזיק את התיקים של שניהם במחווה של ג'לטלמניות.
"כן עדן?" היא שאלה בסקרנות "אני צריכה עוד כמה דקות ללכת לשיעור מוזיקה, וגם את."
"ואלון למחשבים," גלגלה בעינייה זברה "ובכל זאת הוא סוחב לך את התיק- שוב."
"אני סוחב לה את התיק כי אני רוצה." אלון אמר במהירות והאדים מעט, גורם לאביגיל לחייך ולנשק אותו על הלחי בעדינות "אתה מושלם." היא אמרה.
הוא חייך וחיבק אותה ביד אחת כשאליזבת' הפנתה את מבטה לרצפה, היא קינאה בהם עכשיו יותר מלפני כמה דקות. וזה היה קשה לה.
"בכל מקרה," עדן אמרה אחרי כמה שניות "זברה לא יכולה שיתארחו אצלה ואני גם לא, מישהו מכם?"
"מסיבת ליל כל הקדושים?" אביגיל חייכה חיוך קטן "אצלי אי אפשר- בית קטן, זוכרים?"
"גם אצלי אי אפשר..." מלמל אלון בעצב קל "אחרי הפעם הקודמת שהבאתי אתכם... לא נותנים לי."
עדן נאנחה בתסכול והתחילה לעבור אחד אחד על כולם ואז נשמה עמוק "אני אשאל את ליאן ולוסיאן."
"איפה את גרה?" שאלה אביגיל את אליזבת', שהייתה שקטה בינתיים. היא הייתה מרוכזת בלחשוב על החזיון המוזר... והמפחיד מעט. ועל כך שמוראר דמתה למארי כל כך.
אליזבת' לא ענתה כמה שניות ואז התנערה, מביטה בה "מה שאלת?" שאלה במבוכה, פנייה מאדימות והנמשים שלה נראו כנעלמים מעט.
"איפה את גרה?" היא שאלה שוב. אלון התנתק ממנה ודיבר עם זכריה ודן, שהיו בדרך החוצה אך התעלמו אחד מהשני, כאילו היה בינהם ויכוח וכעת הם לא מדברים.
"אני גרה בעיירת ג'פרסון," אמרה אליזבת' במבוכה, מורידה את ראשה בשקט. לא גרו הרבה אנשים בעיירה שלה... במיוחד כשהם שמעו על הקללה שמוטלת על המקום.
"זה לא המקום ההוא שמדברים עליו?" שאל אלון, חוזר לעמוד לידם. בינתיים רק הוא, מריה-זברה, אביגיל, עדן, אופיר ואליזבת' נשארו בכיתה. השאר הלכו לשיעורים שלהם.
"מה אומרים עליו?" שאלה אליזבת' בחשש קל, מביטה בחמשת הילדים שהביטו בה בעיניים פעורות לרווחה.
"את גרה שם ואת לא יודעת את זה?" שאלה אופיר בהפתעה, קופאת במקומה.
"אולי תספרו לי וזהו?" ביקשה אליזבת' בתחינה קלה, היא רצתה לדעת מה מספרים על המקום בו היא גרה. המקום בו אנה לוקחת פיקוד על גופה כל פעם שהיא יכולה.
"אומר-" מריה התחילה לדבר בקול אפלולי ושקט כשאביגיל עצרה אותה "אנחנו צריכים להיות בשיעור ואליזבת' צריכה להיות אצל הסגנית."
"אני אספר את זה בשיעור חינוך." נאנחה מריה "איזה יום היום בכלל?"
"שני." אליזבת' ענתה לה "למה?"
"עוד שלושה ימים יש את ליל כל הקדושים, אנחנו חייבים למצוא מקום.... טוב." היא אמרה, מביטה באליזבת' בחיוך גדול, שהפחיד מעט את אליזבת'. "יש לי רעיון."
"תספרי לנו הכל בשיעור חינוך," נאנחה אופיר "אנחנו מאחרים."
עדן חייכה ואז נאנחה "תגידו לרייצ'ל שאני מלווה את אליזבת' לסגנית ואז אני אבוא."
"את יודעת שגברת 'אתם לא תאחרו לי יותר או שאני אעניש' שונאת את האיחורים שלנו." אמרה אביגיל, מחכה קול שככל הנראה היה של המורה למוזיקה. אלון גיחך והעביר אליה את התיק שלה "אני צריך לרוץ."
"נדבר אחרי השיעור." אביגיל אמרה וחיבקה אותו, מניחה את התיק על גבה בזמן שאלון יצא החוצה "אנחנו גם צריכות ללכת." היא הביטה באופיר ואז בשעון "עוד כמה דקות השיעור מתחיל."
אופיר הנהנה וחיבקה את עדן ומריה-זברה במהירות, מביטה באליזבת' לשניה בחיוך ואז יצאה החוצה, אביגיל נפרדה בחיוך ויצאה אחריה.
"מה יש לי עכשיו?" שאלה מריה בהרהור אחרי כמה שניות, התיק שלה היה מונח על הרצפה והיא לא טרחה להביט בו.
"אין לי מושג," גיחכה עדן "את יודעת שמחר מחליפים את מערכת השעות שלנו כי ירדו כמה מגמות?"
מריה הנהנה ואז חייכה "יש לי פיזיקה," היא אמרה והרימה את התיק "נדבר כבר בחינוך."
עדן הנהנה ומריה יצאה החוצה, משאירה את שתי הבנות לבדן. סוף סוף היה מעט שקט.
"וזאת הכיתה," אמרה עדן בחיוך והתיישבה על השולחן "מה את חושבת עליה?"
"היא... אמ..." אליזבת' ניסתה להגדיר את מה שחשבה עליו מאז ששמעה  את הרעש לפני השיעור, כשהייתה עם עדן מחוץ לכיתה. "אמ... אתם פשוט..."
"מופרעים על כל הראש?" ניסתה להמשיך אותה עדן בשעשוע "משוגעים? כחולים?"
"כחולים?" שאלה אליזבת' בבלבול, היא שמעה את עדן אומרת את זה לרוני ולסיריוס כשהן הסתובבו בבית הספר, אך עד עכשיו לא הבינה כל כך מה זה אומר.
"מושג שהבאנו מישראל," הסבירה עדן בחיוך "כחולים זה אומר אנשים שחושבים על פרטים מעט מלוכלכים... שמתאימים למעל גיל שמונה עשרה בישראל ופה מעשרים ואחת, הבנת?"
אליזבת' הנהנה, מוטרדת מעט. היא הרגישה שהיצ- אנה מסכימה איתה. ושוב- היא שנאה את זה.
"נלך?" שאלה עדן לבסוף "אני צריכה לקחת אותך לסגנית המנהל ליז."
אליזבת' נשמה עמוק ונעמדה, לוקחת את התיק שלה ומניחה על גבה. עדן לקחה את התיק שלה והן יצאו מהכיתה, מתחילות ללכת לעבר היציאה מהבניין.
"אז כולכם באתם מישראל?" אליזבת' שאלה בסקרנות, הולכת לצידה הימני של עדן. עדן חייכה והביטה בה "לא, חלק באים מישראל- כמוני וכמו אופיר. חלק באים ממדינות אחרות כמו צרפת ורוסיה."
אליזבת' הביטה בה בריכוז, מנסה לקלוט את כל המידע שנפל עליה. פתאום היא נתקלה במישהו ונפלה על הרצפה, עדן לא שמה לב שאליזבת' נעצרה והמשיכה הלאה, אחרי כמה שניות היא שמה לב שאליזבת' נעצרה. היא הסתובבה והביטה בה, קולטת במי היא נתקלה.
"את בסדר אליזבת?" שאל אותה נער שטני שהיה לבוש בקפוצ'ון שחור שהיה יכול להסתיר את כל גופו אם לא היה נתקל באליזבת' ומפיל אותה.
"א-איך אתה יודע את השם שלי?" היא שאלה את הנער בגמגום קל, נעזרת בו בשביל לקום ומנערת את בגדייה. כשהייתה יותר מסודרת הרימה את ראשה והביטה בנער יותר מקרוב, מקבלת אגרוף בבטנה.
אנה הכירה את היצור הזה, היא הכירה אותו כנראה מקרוב כי אליזבת' הרגישה שאנה ממש מנסה להשתלט על גופה וראתה את ידה נהפכת להיות יותר בהירה במקצת.
"תחזרי לכלא שלך אנה." לחש הנער בכעס ולחץ על ידה של אליזבת' במהירות, גורם לאנה להעלם במהירות למקום שבו תמיד הייתה. אליזבת' הרגישה שהיא ממורמרת ועצבנית. זה בלבל אותה מאוד.
"מי את עכשיו?" הנער שאל אותה בשקט, עדיין מחזיק את ידה השזופה עכשיו "תגידי לי מי את עכשיו? אנה או אליזבת'?"
"אליזבת'," היא מלמלה, מביטה לתוך עיניו של הנער ומנסה לקטלג את הצבע, אך נכנעה כשהבינה שהוא בין כחול לירוק ו... לחום?
היא התנערה כשהוא נאנח בהקלה ועזב את ידה, עדיין קרוב אליה "יופי..." הוא מלמל, "ביי."
שניה לפני שהלך אליזבת' עצרה אותו בידה וסובבה אותו אליו "מי אתה?" היא שאלה "איך אתה יודע על אנה?"
"אני פיטר." הוא ענה בחיוך קטן ומריר "לפחות ככה עכשיו קוראים לי. ואיך אני יודע על אנה? אני יודע המון דברים על המרשעת הבלונדינית הזאת...." הוא סינן "שיהיה לך יום טוב, אני עוד אחזור." הוא הסתובב והלך, משאיר את אליזבת' לעמוד כמה שניות בתדהמה כשעדן הופיעה לידה, מביטה בה בהפתעה.
"הוא דיבר איתך..." היא מלמלה "הוא לא מדבר עם אף אחד, הוא חדש כמעט כמוך, רק לפני שבוע הוא הגיע."
"הוא מוזר," אמרה אליזבת', מנסה להשתלט על עצמה ולגרום לעדן לא לשאול שאלות מיותרות "נלך?"
"כן," ענתה עדן, מתחילה לחזור לעצמה ולהתחיל ללכת לעבר הבניין, אליזבת' אחרייה. "המשרד של ליז נמצא פה בבניין ממול, זה גם המשרד של המנהל ירין."
"ליז היא דודה שלי..." מלמלה אליזבת' כשניסתה לעמוד בקצה של חברתה החדשה. היא קצת הופתעה לקרוא למישהו 'חבר',  זה הרגיש לה מוזר... ומקשה, היא ידעה שזה אסור מבחינתה. אסור שיהיו לה חברים.
"סגנית המנהל היא דודה שלך?" שאלה עדן בהתרגשות "אז יש לך פרוטקציות... כייף לך!"
אליזבת' גיחכה בשקט כשהן נכנסו למשרד, הייתה שם רק גילי, שדיברה בטלפון. אחרי כמה משפטים אליזבת' הבינה שהיא מדברת עם אחיה התאום אריק.
"שלום אליזבת'," אמרה גילי בחיוך "באת לליז נכון?"
אליזבת' הנהנה כשעדן נאנחה בשקט, מביטה בטלפון שלה- שרטט. "אני צריכה ללכת," סיננה "המורה עם האף הגדול נכנסה פנימה."
"אני אראה אותך בשיעור הבא." אליזבת' אמרה במבוכה קלה כשעדן קפצה עליה בחיבוק, מוחצת אותה תוך כדי.
"ברור שאני אראה אותך," היא אמרה בגלגול עיניים "אני הולכת לשכנע אותך לקחת מוזיקה, אמנות ופיזיקה."
"אני לא אוהבת פיזיקה..." מלמלה אליזבת' בשקט.
"אז תיאטרון," הציעה עדן בחיוך "אביגילו שם וזה יכול להיות כייף."
"אני אחשוב על זה," אליזבת' אמרה, מקבלת עוד חיבוק מוחץ עצמות מחברתה הנלהבת לפני שזאת הלכה לה לשיעור.
אליזבת' נאנחה בשקט והסתובבה אל גילי, שהפסיקה לדבר עם אריק לשניה "ליז מחכה לך בחדר." היא אמרה בשקט, מביטה בה בעיניים מכווצות.
'זה פשוט מוזר...' חשבה לעצמה אליזבת' בזמן שהלכה לעבר המשרד, גילי החזירה את הטלפון לאזנה והמשיכה לדבר כאילו שום דבר לא הפסיק אותה.
לבסוף היא עמדה מול הדלת השחורה, פותחת אותה באיטיות ונכנסת.
"אליזבת', כנסי ושבי פה. אנחנו עוד שניה ונתחיל את השיחה שלנו על מה שיקרה השבוע" אליזבת'  שמעה קול מוכר למדי. היא סגרה את הדלת והסתובבה, מבטה נופל על פנייה של דודתה.
ליז. סגנית המנהל. קרובת המשפחה היחידה שעובדת בבית הספר הזה מלבד אימה, וזאת שהצליחה גם להכניס אותה ללימודים.

___

יצא יחסית ארוך ^^

איך?

בכל מקרה, בפוסט הזה לא יהיה שום כתיבה...

כואב לי הראש ואני כותבת את הפרק השמיני של מראה שבורה.

בנוגע לבחזרה לעבר- אני אכתוב את זה במקביל...

בינתיים- יש לי עוד סיפורים קצרים שאני אכתוב ואעלה למחשב.

אוף... אני עצלנית לחלוטין.

כיתה י'א זאת כיתה קקי XD

קיבלתי את הספר הראשון של הארי פוטר באנגלית(עם הכריכה החדשה!!!)

והזמנתי בפעם הראשונה בחיים שלי דברים באיביי, ב11.09 הם יגיעו <3

זה הכל לבינתיים, אולי היום אעלה משהו חדש.

סורי שנטשתי את המקום...

אה, כן.

אנשי פייסבוק יקרים- כנסו לקישור ותעשו לי לייק <3

על כל עשר לייקים שתעשו אני אפרסם משהו ^^

https://www.facebook.com/pages/All-For-All/344713672283992?ref=hl

על כל שלושים לייקים... אני אשים פה ציור שלי ^^

תודהתודהתודה מראש על ההקשבה <3

ביוש בינתיים.

שבת שלום לכם *נאנחת בהקלה*

סוף סוף סוף שבוע XD

כמה שיעורים יש לי :בוכה:

בכל מקרה, פרק שלישי להנאתכם. סליחה שאני בקושי מפרסמת דברים. אין לי זמן לכלום.

_____

_

בשנייה שהפרופסור קרא את הקריאה השלישית הלחימה התחילה.
 הארי וסנייפ התנפלו אחד על השני בעוד לילי התנפלה בקללות על ג'יימס, שהתחיל להתגונן אך לא תקף אותה מחשש לפגוע בה.
 "תתקוף!" היא אמרה בגיחוך "או שאתה מפחד להיפגע!"
 "אני לא מפחד!" הוא אמר בכעס קל "אני-"
 "אתה מפחד!" אמר סוורוס בגיחוך וכשדעתו הוסחה הארי שלח לעברו את קללת הדגדוג, הוא נפל על הרצפה והתחיל לצחוק בחזקה "דיי!"
 הארי צחק, נזכר ברגעים שבהם סנייפ לעג לו, אבל הוריד את הקללה, מה שגרם לסוורוס לשלוח קללה שחתכה את לחיו בחתך דק שגרם לו לדמם.
 הארי נעצר וכעס עלה על פניו כשהתחיל להילחם יותר ברצינות, סוורוס קם על רגליו ונלחם באותו אופן, חוסם את קללותיו של הארי במהירות ובחזקה.
 בינתיים הקרב של לילי וג'יימס נפסק בשנייה שהארי נפצע מהקללה של סוורוס.
 הם נעצרו והסתכלו על הקרב של הארי וסוורוס, שנהיה מרכזי וכולם- כולל הפרופסור- צפו בו בסקרנות לראות מי ינצח.
 "הוא ממש טוב" לחש סיריוס לרמוס, שהנהן בשקט והביט באנה, שהייתה מרוכזת בקרב בדיוק כמו כולם, שיערה היה שחור וירד בגלים עד אמצע גבה ועיניה היו  כחולות גדולות ונוצצות. אחרי כמה דקות היא הסבה את מבטה מהקרב והסתכלה על רמוס, מסמיקה מעט.
 רמוס האדים מעט בעצמו והסב את מבטו בחזרה לקרב כשסיריוס הביט בשניהם בחיוך ושילב את ידיו, אך עדיין הסתכל על אנה במין תחושה מוזרה.
 "סקטוּמסמפּ‏רה!" נשמעה צעקה והמבטים שלא היו מרוכזים בקרב הסתכלו על שני הילדים, היה זה סנייפ ששלח את הקללה לעבר הארי, שחסם את הקללה בעזרת לחש פרוטגו, אך עדיין הוא עף לאחור כשהקללה חזרה אל השולח ופגעה בסוורוס, שנפל לאחור כמו הארי.
 הפרופסור ירחוני רץ לעברם כשלילי רצה לעבר סוורוס ואנה רצה לעבר הארי.
 "אתה בסדר?" אנה שאלה אותו בדאגה ועזרה לו להתיישב.
 הוא הנהן בשקט כשסוורוס נעמד והסתכל עליהם בכעס "אתה תשלם על זה!" הוא אמר ושילח אליהם קללה כשלילי עצרה בעדו, סיריוס נעמד מול הארי ואנה המשותקים וחסם את הקללה שהספיקה להישלח.
 "מה?" סוורוס שאל את לילי בהפתעה והביט בה, הארי ואנה הביטו בשניהם בשקט, לא יודעים מה לעשות.
 "הקרב נגמר" היא אמרה לו ברכות והביטה לתוך עיניו השחורות "תפסיק"
 הוא הסתכל עליה בשקט והוריד את השרביט שלו, נאנח "בשבילך" הוא מלמל והסתכל על הארי בשנאה. הארי הסתכל עליו בשנאה גם הוא. ג'יימס הסתכל בשנאה על סוורוס, הוא קינא בסוורוס על הקרבה שלו אל אהובתו הבלתי מושגת.
 "השיעור נגמר" נשמע קולו של הפרופסור ירחוני, שעמד באמצע המהומה אך נראה שנשכח במהלך הקרב  והשיחה "אתם יכולים ללכת".
 כשהארי ואנה הביטו מסביב הם ראו שכל התלמידים מסתכלים עליהם בתדהמה, לא זזים ממקומם.
 "אתם משוחררים" ירחוני אמר והסתכל עליהם, מופתע לראות שאיש מהם לא זז ממקומו.
 "עופו מפה!" סיריוס קרא אל כולם בכעס "אתם לא מבינים!?"
 אחרי כמה שניות התלמידים התחילו למרר בכעס ויצאו החוצה, משאירים את הקונדסאים,  אנה, הארי, סוורוס והפרופסור לבדם.
 "אתם בסדר?" שאל הפרופסור ירחוני את הארי וסוורוס.
 הארי הנהן ומחה מעורו את הדם "אני רגיל לדם"
 רמוס וסיריוס הסתכלו עליו בחשד קל כשאנה נעמדה לידו ועזרה לו לקום.
 "בוא" היא אמרה לו בשקט ומשכה אותו החוצה, מתעלמת ממבטי כולם שהיו עליהם.
 "הוא מוזר" מלמל סוורוס בשקט ויצא החוצה, לילי אחריו.
 "דבר אחד אני צריך להודות" אמר סיריוס בשקט, פניו היו מהורהרות מעט "בפעם הראשונה בחיים שלי אני מסכים עם סבר מאוס... פעם ראשונה ואחרונה"
 רמוס, ג'יימס ופיטר הסתכלו עליו בשקט, תוהים על מה הוא חושב.
 הפרופסור ירחוני הסתכל עליהם בשקט, חורט בראשו את האירוע ומוכן להעביר את המידע הלאה.

___