אז... היי...
אני עצובה ואין לי מושג למה ><
בכל מקרה, הנה הפרק החמישי והאחרון בינתיים של מראה שבורה.
מקווה שתהינו ותגיבו...
___
"זה היה מגעיל! תפסיקו את זה!"
"אל תרביצי לי! אני לא עשיתי לך כלום!"
"איפה עדן?"
אלה היו רק חלק מהשיחות שהתנהלו בתוך כיתת י'א שתיים, שאלייה נכנסו עדן ואליזבת. אליזבת' התכווצה מעט מרוב השיחות הרועשות.
עדן שרקה כמה פעמים עד שהשיחות גוועו וכמעט כולם הסתכלו על עדן.
"באמת," היא גיחכה "אנחנו עשרה בכיתה ונשמעים כמו ארבעים, ואיפה המורה בכלל?"
"עוד לא הגיע," ענה לה נער שחור שיער, קצוץ ופרוע מעט "ככל הנראה גם לא יגיע."
עדן גלגלה בעינייה והלכה לקדמת הכיתה, מושכת אחריה את אליזבת. היא העמידה אותה מול כל תשעת הילדים בחיוך גאה- כאילו אליזבת' היא המשחק החדש שלה.
"זאת אליזבת'," היא הכריזה "היא תהיה בכיתה שלנו ואולי אפילו איתנו במגמות- תלוי במה היא תבחר."
היא התקרבה יותר לאליזבת ולחשה לה "תבחרי בקולנוע ומוסיקה, אלה המגמות הכי טובות."
לפני שאליזבת' הספיקה לומר משהו עדן לקחה את ידה והלכה לעבר הנער שחור השיער שעבר לדבר עם ילדה מתולתלת, נראה כאילו הם דיברו על משהו מעניין.
"קפטן," עדן קראה בחיוך מוסמק מעט והתיישבה ליד הילדה "סיריוס אמר לי לומר לך שהוא יפגוש אותך היום אחרי הלימודים בשער הראשי."
"תודה עדן." היא ענתה בחיוך גדול ופנתה לאליזבת' "אני אופיר," היא הציגה את עצמה "יש לך שם יפה."
"ת-תודה." גמגמה מעט אליזבת'.
"אני קוראת לה ליזי," העירה עדן בחיוך, "מתאים לה השם נכון?"
"מאוד." אופיר הסכימה כששלושת הבנות שמעו שיעול לידן.
כשהן הסתכלו הן ראו את הנער שהודיע לעדן על המורה, הוא הביט בהן בשעשוע "לא מציגות אותי אני רואה," הוא אמר בקלילות "נעלבתי."
אופיר צחקה בקול דקיק וחמוד, גורמת לעדן לחייך בעצמה. "כמובן," היא אמרה בחיוך ופנתה לאליזבת' בפעם השניה "ליזי, זה דן."
"היי," הוא אמר לה בחיוך "נעים להכיר."
"נעים." אליזבת' השיבה לו בחיוך מהוסס כששלושה נערים הגיעו אליהם באיטיות. הם היו שתי בנות ובן שעמד בינהן. בטנו של הבן הייתה מחובקת על ידי הג'ינג'ית בינהן.
"שוב?" אופיר שאלה בגיחוך קל כשראתה את הסיטואציה "שתית קפה היום זברה?"
"עוד לא," אמרה הג'ינג'ית בהרהור "יש לך?"
אופיר הנהנה וזברה עזבה את בטנו של הנער, הולכת אליה במהירות. הנער הניח את ידו על בטנו ומישש אותה כמה שניות, גורם לנערה חומת השיער שלידו לצחקק ולהחזיק את ידו "היא תחזור אלון."
אליזבת' גיחכה מעט והביטה בנערה החמודה בסקרנות, עדן הביטה בה ואז התיישבה יותר קרוב אליה "זאת אביגיל," היא לחשה לה "היא החברה של אלון." היא הביטה בשני הנערים שהחזיקו ידיים בצורה חמודה.
היא קינאה בשניהם והרגישה בתוכה מכה קטנה מכיוון היצור.
"את בסדר?" שאלה אותה אביגיל בדאגה "רוצה מים?"
"אני בסדר," אליזבת' ענתה במהירות, משתלטת על היצור במהירות ונושמת עמוק.
עדן הביטה בה ואז פנתה לעבר זברה, ששתתה מהתרמוס של אופיר, ממלמלת לעצמה מילים שאליזבת' הבינה אחרי כמה שניות שהיו "קפהקפהקפהקפהקפהקפה..."
"אם לא אמרתי," נזכרה עדן "זאת מריה, אבל אנחנו קוראים לה זברה."
"למה?" שאלה אליזבת' בסקרנות. מביטה במריה כשהיא החזירה לאופיר את התרמוס, שהביטה בו ונאנחה בשקט "גמרת לי הכל- שוב."
עדן התחילה לצחוק פתאום, כולם הביטו בה בבלבול כשנשמע קול שבירה נוסף ואז צרחה של נערה מעוצבנת.
"אני אהרוג אותך!" הנערה צרחה כשנער מתולתל רץ במהירות, אחריו נערה נמוכה עם שיער שחור מתולתל.
"תחביאי אותי זברה!" הנער צעק ונעמד מאחורי הג'ינג'ית, שהביטה בהכל בשעשוע ועברה לעמוד ליד אליזבת', מלטפת את שיערה בחיוך מטריד מעט.
אליזבת' לא זזה ממקומה, ההרגשה הייתה כל כך... היא הייתה מוטרדת.
"מה קרה הפעם דואק?" שאלה עדן את הנערה בצחקוק "מה חייטן עשה הפעם?"
"אני לא עשיתי כלום!" התגונן הנער המדובר "היא הפילה את זה!"
"כי אתה דחפת אותי!" היא ענתה לו ואז נעמדה, פונה לעדן "ולא. קוראים. לי. דואק!" היא הוסיפה, מדגישה את כל אחת מהמילים.
עדן נאנחה בחיוך ואז סידרה את עצמה ליד אליזבת', נשענת לאחור כשחייטן התיישב במרחק מה מדואק.
"שלום לך," הוא אמר בחיוך וסידר את בגדיו המבולגנים "אני זכריה."
"תקראי לו חייטן או תום," לחשה לה עדן "אף אחד לא קורא לו זכריה."
אליזבת' הנהנה בחיוך קטן ולחצה את ידו כשזברה הפסיקה למשש את שיערה וחזרה לבטן של אלון, גורמת לאביגיל לצחקק ולהתיישב מצידה השני של אליזבת'.
"את מי את כבר מכירה?" שאלה אביגיל את אליזבת' בחביבות, שומרת על אלון בזווית עינייה אך מביטה באליזבת' גם.
"את עדן, אופיר, אותך..." אליזבת' מנתה על אצבעותייה "את זכריה, את אלון, את זברה ואת דן."
"אז את צריכה להכיר את שני הנותרים," היא אמרה בחיוך "הם עוד שניה יגיעו."
"לאן באמת ליאן נעלמה?" שאל דן בהרהור, שובר את השתיקה שלו.
"היא מדברת עם פייר בטלפון," אביגיל אמרה בחיוך גדול "הוא התקשר אליה לפני כמה דקות והיא יצאה החוצה עם לוסיאן."
"פייר?" שאלה אליזבת' בבלבול קל "את מתכוונת לסולן להקת סימפל פלאן?"
אביגיל הנהנה בחיוך "את מכירה את הלהקה?"
"אני ממש אוהבת אותם." אליזבת' אמרה בחיוך מובך מעט.
"אז את וליאן ממש תסתדרו," היא אמרה בחיוך ואז פנתה לאלון "למה לוסיאן יצא?"
"אין לי מושג," הודה אלון "אבל הוא אמר משהו על להביא את הציור שלו לחדר האמנות."
אביגיל הנהנה בהבנה והביטה באליזבת' המבולבלת "הוא ממש מוזר." אמרה בנסיון להסביר.
"הוא מלחיץ הרבה אנשים בשכבה שלנו," הוסיף זכריה "למרות שאותי הוא לא מפחיד."
"ממש." זברה ועדן אמרו ביחד, מגחכות.
אלון ואביגיל צחקקו כשהדלת נפתחה בפתאומיות וגבר בן עשרים ואחת בערך נכנס פנימה, נושא תיק צד שחור.
"שלום תלמידים." הוא אמר בחיוך רגוע, שגרם כמעט כולם להשתתק ולשבת במקום שלהם, אליזבת' התיישבה ליד עדן באמצע הכיתה והביטה במורה.
הוא היה יפה. מאוד יפה. אליזבת אהבה את השיער החום הקצר שלו ואת העובדה שהיה לו מן זקנקן מגניב.
המורה הביט באלה שישבו, סופר אותם בראשו "חסרים שניים, איפה ליאן ולוסיאן?"
"כבר יגיעו פרופסור." ענה זכריה בגיחוך, גורם לכל התלמידים לצחוק.
"אמרתי לך לא לקרוא לי פרופסור," נאנח האיש וניער את שיערו, עיניו החומות נצצו בשעשוע "זה גורם לי להישמע זקן."
אליזבת' צחקה ביחד עם כולם כשהוא הביט שוב בכיתה ופנה אליה "אליזבת', נכון?"
אליזבת' הנהנה בחיוך קטן.
"אני יהל," הוא הציג את עצמו בחביבות "המורה שלך לקולנוע, אם תבחרי במגמה הזאת."
____________
והנה סתם אנימציה שאהבתי:
ובושו לכם אם אתם לא מכירים אותה.
היא זאת ששיחקה במשחקי הרעב את קטניס ואת אליסון הצעירה ממדיום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
