ככל הנראה אני אתחיל לפרסם את הפוסטים שלי רק בלילה XDDD
אני לא עייפה. וזה מוזר לי.
בכל מקרה, אני כותבת עכשיו את הפרק השישי של מראה שבורה :)
אבל בינתיים... בחזרה לעבר פרק שני.
היום הייתי במודיעין!
פעם ראשונה שנסעתי ברכבת יותר משעה ><
איזה כאבי בטן היו לי *~*
זה היה פשוט מעצבן!
למרות שהייתי במפגש, והיה לי שרביט. וגלימה של סלית'רין *~*
הנה הפרק XD
תהנו לכם !
ואל תשכחו תמיד להגיב(כי זה מעציב שלא מגיבים :()
___
"הארי, אתה בסדר?"
"כן, ואת?"
"כן, איפה אנחנו?"
"נראה לי שבמדשאות"
אנה והארי הופיעו במדשאות בשעות בין הערביים, הם היו לבדם.
"את בטוחה שהגענו לשנה הנכונה? המקום ריק" אמר הארי בחשש קל, מסתכל סביבו כמחפש משהו.
"אני בטוחה הארי!" אני חושבת שהם באולם הגדול, בטח הגענו לערב תחילת השנה שלהם" אנה עמדה וניקתה את עצמה.
"אז... שנלך?" הארי שאל ועמד גם כן
"כן" אמרה והתחילה להתקדם לעבר הטירה, הארי בעקבותיה.
הם הלכו בשתיקה כמה דקות עד שהגיעו לטירה, דלתות הטירה היו פתוחות.
כשנכנסו הם שמעו את רחש הדיבורים מהאולם הגדול, הם התקדמו לעבר הדלתות כששמעו קול מאחוריהם.
"מה יש לנו כאן?" הם הסתובבו וראו את פילץ' עומד מולם, מחייך חיוך נבזי ומלטף את גברת נוריס.
"איך זה שהוא עוד פה?" היא מלמלה להארי בעצבנות, שיערה הופך לכתום כהה.
"לא יודע, בן כמה הוא בכלל" מלמל חזרה.
"מתגנבים לטיר, אה? צריך לעשות משהו בנוגע לזה" אמר ברשעות גלויה והתקדם לעבר דלתות האולם הגדול. "חכו פה" אמר ונכנס פנימה.
הם עמדו בשקט במשך כמה דקות עד שהדלת נפתחה שוב ופילץ' יצא ואחריו בן אדם גבוה ורזה, זקנו הלבן הגיע עד למתניו, עיניו הכחולות נצצו מאחורי זוג משקפיים מרובעים- היה זה פרופסור דמבלדור.
"תודה רבה פילץ', אני אמשיך מכאן" אמר בקול נעים ופילץ' נכנס פנימה, לא מרוצה מעט.
"מי אתם? אתם לא תלמידים שלי, את זה אני יודע" אמר בקול מהורהר.
"אנחנו לא תלמידים שלך, לא עכשיו בכל זאת" אמרה אנה.
"אנחנו באים מהעתיד" אמר הארי במהירות.
"קודם כל, מה שמכם? שאל דמבלדור בהתרגשות סמויה
"שמי אנה בלק וזה הארי פוטר" אנה הצביעה על עצמה ואז על הארי.
"פוטר ובלק... ואיך אני אדע שאתם לא אוכלי מוות?" שאל דמבלדור חשדנות.
"אתה אוהב את הממתק קרמבו" אנה אמרה בסתמיות ודמבלדור חייך אליה , הארי הסתכל עליה בבלבול אך לא אמר כלום
"אני מאמין לכם, מה מעשיכם כאן?" שאל בסקרנות "ואיך והגעתם?"
"אנחנו במשימה שאתה מהעתיד שלחת אותנו, המשימה היא סודית ואסור לנו לגלות לך על כלום מהעתיד, הוראות ממך" שקרה אנה במיומנות "הגענו עם שיקוי שרקחנו" הוסיפה.
"יפה מאוד, מה הסיפור שלכם? צריך לעשות לכם סיפור כיסוי כדי שתיטמעו פה" אמר דמבלדור בעיניים נוצצות.
"כאן אנחנו נהיה אנה והארי פוטר, נהיה אחים, נראה לי שהסיפור הטוב ביותר יהיה שגדלנו עם הסנדק שלנו עד השנה והוא שלח אותנו כי הוא חושב שכאן נהיה הכי בטוחים" אמרה אנה בקול חלש אך בוטח.
"טוב מאוד, עכשיו ניכנס ומיין אתכם, אני בטוח שפרופסור מקגונגל סיימה למיין ברגעים אלה ממש" אמר דמבלדור ופתח את הדלתות "בואו איתי" אמר ונכנס.
כאשר הם נכנסו כל הפנים שהיו באולם הגדול נפנו להביט בהם.
דמבלדור התעלם מהמבטים והתקדם לעבר שולחן המורים, הארי ואנה אחריו, הם עמדו ליד הפרופסור שעמד מול האולם כגדול והתחיל לנאום.
"ברוכים הבאים לעוד שנה בהוגוורטס, חדשים ולוותיקים. לפני שנתחיל בסעודה הנפלאה, אציג שני תלמידים חדשים. אנה והארי פוטר, הם למדו בבית עד השנה, הם יכנסו לשנה החמישית שלהם פה אבל קודם, נמיין אותם" אמר והתיישב על כסאו שבאמצע שולחן המורים, פרופסור מקגונגל שמה את הכיסא מחדש והחזיקה את המצנפת בידה השמאלית, היא נראתה מעט מבולבלת.
הארי ואנה התיישבו כל אחד בתורם והתמיינו לגריפינדור.
אחרי שהתיישבו הארוחה החלה, אנה והארי חיפשו בעיניהם את הקונדסאים, שישבו ביחד ודיברו במהירות.
"נלך להכיר אותם?" שאל הארי בהתרגשות, לא יכול לחכות עד שידבר עם אביו, הוא הסתכל ונדהם- הוא פשוט היה העתק של אביו חוץ מעיניו. אנה הסתכלה על אביה בעניין ושינתה את מראה בריכוז "איך אני?" שאלה אותו בחיוך, "כמוהו" ענה וחייך גם "אז אפשר כבר ללכת אליהם?" שאל שוב בהתרגשות.
"כן" אמרה והם קמו והתקדמו לעבר ארבעת הבנים שישבו ואכלו.
פיטר וסריוס טרפו מהאוכל כאילו אין מחר, אנה התכווצה מעט למראה פיטר, שצחק עם חבריו. סריוס לא נראה כמו המבוגר שהיא פגשה בשנתה השלישית, הוא נראה צעיר הרבה יותר ועיניו נראו יותר מאושרות וקלילות בלי מסע השנים בכלא. גיימס נראה כמו העתק של הארי רק בלי העיניים הירוקות- היו לו עיניים חומות שוקולד שאפשר היה לטבוע בהם ורמוס נראה הרבה יותר טוב- שיערו היה זהוב ועיניו דבש נוזלי טהור, היו לו הרבה פחות צלקות על גופו והוא היה מאושר, הוא נראה כמו קונדסאי לתפארת.
רמוס דיבר עם גיימס שיחה ערה כשאנה והארי התיישבו ליד ארבעת הילדים, שניהם הסתכלו עליהם בסקרנות.
"שלום" פנה אליהם רמוס בחביבות
"היי" ענתה אנה בחיוך.
"אני רמוס לופין, זה גיימס פוטר..." .
שולחן גריפינדור- עשר דקות לפני כן
"הבנתם מה המצנפת אמרה?" שאל סריוס בבלבול אחרי שהמצנפת סיימה את השיר שלה לשנה.
"כן, סריוס" רמוס אמר בעייפות קלה והסביר לו "היא אמרה שאנחנו צריכים להתאחד עם שאר הבתים מפני איומים מאתה יודע מי"
"אם בלהתחבר זה אומר שאנחנו צריכים להיות נחמדים לסלית'רינים, היא יכולה להמשיך לדבר על זה" אמר סריוס, מסתכל בתיעוב על שולחן הסלית'רינים שמחאו כפיים כשהתמיינה אליהם ילדה קטנה עם שיער שחור.
"צודק" הסכים איתו פיטר, שהסתכל על שלושת הבנים בהערצה.
גיימס, מצידו, נעץ מבטים מאוהבים בלילי, שהתעלמה ממנו במכוון ודיברה עם חברתה לחדר. רמוס בא לומר משהו כשגיימס התפרץ לשיחה שלהם.
"השנה אני בטוח אגרום לה לצאת איתי!" אמר בביטחון גבוה, כמו כל תחילת שנה מאז שהחליט שהתאהב בה.
"זוכר מה היא אמרה שנה שעברה? היא אמרה שכשהגיהינום יקפא וכשרך כף יגזור את שיערו, היא תצא איתך" אמר רמוס בגיחוך, הרי היה ידוע לכולם שסריוס לא יגזוז את שיערו בחיים.
"לא אכפת לי מה היא אמרה! אני אצא איתה בסופו של דבר!" אמר וקם לעבר לילי, שמחאה כפיים כשהתמיין ילד לגריפינדור.
"חמש אוניות שהיא מביאה לו כאפה" סריוס אמר לרמוס בחיוך
"אני חושב שהיא דווקא תצרח עליו" פיטר התערב ואמר.
"אני אומר צרחה וכאפה חזקה" אמר רמוס בחיוך יודע כל ושניה לאחר מכן נשמעה צרחה מכיוונם של לילי וגיימס "תפסיק לשאול אותי! התשובה הייתה ותישאר לא פוטר!". גיימס חזר, מחזיק את הלחי שלו, שהייתה אדומה מעט אך הוא היה מאושר.
"מה אמרתי לכם? תשלמו!" אמר רמוס בחיוך בעוד פיטר וסריוס משלמים לו.
"למה אתה מאושר?" שאל אותו פיטר בבלבול
"אני מתחיל להחליש אותה" השיב לו בחיוך מאושר והתיישב לידם, לא מבחין בהחלפות הכסף בין שלושת חבריו הטובים.
"רובין הוד" התלמיד האחרון מוין ופרופסור מקגונגל לקחה את הכיסא והמצנפת והלכה לאחור, עומדת בצד בעוד דמבלדור קם לשאת את הנאום שלו.
פתאום דלתות האולם נפתחו והשרת פילץ' נכנס בריצה לעבר שולחן המורים, הוא נראה מאושר בצורה מחשידה.
"למה פילץ' מאושר?" שאל סריוס בקול מבולבל.
"לא יודע, אבל מה שזה לא זה, אם פילץ' חושב שזה טוב, זה רע מאוד בשבילנו" אמר פיטר בחכמה רגעית, כולם הסתכלו עליו בתדהמה.
"זנב תולע אמר משהו חכם? זה נס!" אמר סריוס בעוקצנות "כל מה שחסר עכשיו זה שאוונס תצא עם קרניים וזהו!".
"תפסיק רך כף" אמר רמוס בנזיפה מדומה אך הוא התאפק שלא לצחוק.
בינתיים דמבלדור ופילץ' יצאו מהאולם וסגרו את הדלת מאחוריהם, ברקע שהדלתות נסגרו האולם התחיל לדבר בקולות מהירים.
"מעניין מה קרה" אמר גיימס, עדיין נועץ מבטים בלילי.
"אולי אוכלי מוות נכנסו לטירה?" שאל פיטר
"למה להם להיכנס, כשהם בפנים?" אמר סריוס, מסתכל על בת דודתו ועל אחיו בשנאה.
"אני דווקא חושב שפילץ' תפס אנשים מתגנבים לטירה" אמר רמוס בהרהור.
"כן בטח! אני מתערב איתך שהחתולה של פילץ' נכנסה לערבה המפליקה ומתה" אמר סריוס בתקווה.
"כמה?" שאל גיימס, שחזר לעצמו.
"חמש אוניות" סריוס אמר
"בסדר, אני מרגיש שאני עושק אותך והשנה רק התחילה" אמר רמוס בחיוך.
"אל תספור את השלל לפני שהוא אצלך בכיס" אמר סריוס "בזה אני מנצח!"
"תמשיך להאמין רך כף, תמשיך להאמין" אמר לו רמוס, מפהק קצת.
"דרך אגב, ירחוני, עוד כמה זמן?... אתה יודע" שאל פיטר
"שלושה ימים" ענה , מסתכל על דלתות האולם.
שמעת את מה שפילץ' אמר לדמבלדור נכון?" שאל גיימס את רמוס בלחש,"
רמוס הסתכל עליו בחיוך ולא ענה. "אני אקח את זה ככן" אמר וחייך אליו.
אחרי כמה שניות הדלתות נפתחו חזרה ודמבלדור חזר ואחריו שני נערים שגרמו להם לשוק עצום.
הבן נראה כמו העתק של גיימס במושלמות, חוץ מהעיניים. היה לו שיער שחור פרוע שנפל על פניו במבולגנות.
הבת הייתה עם שיער כתום כהה ועיניים כחולות, רמוס הסתכל על אנה בבלבול, היא נראתה לו מוכרת, דומה למישהו שהוא מכיר.
בינתיים הם הגיעו לקדמת האולם ודמבלור התחיל לדבר, הוא הציג את שני הנערים כאנה והארי פוטר, בשלב הזה רמוס מש נדהם, כמו שלושת חבריו.
"הם אחים בטח" לחש להם פיטר.
"לא! באמת? לא ידענו!" לחש לו חזרה סריוס.
אחרי ששני הנערים התמיינו לגריפינדור הארוחה החלה.
"מה לעזאזל" אמר סריוס בתדהמה
"הוא ממש דומה לך!" אמר פיטר
"ויש לכם את אותו שם המשפחה שלך קרניים!" הוסיף סריוס.
גיימס הסתכל על הארי בתדהמה כשקלט ששני הנערים מסתכלים עליהם ומתלחששים, אנה פתאום שינתה את שיערה לשחור, הם נדהמו עוד יותר.
"אולי גם הוא מטמורפוז?" שאל פיטר בתקווה.
"אם הוא היה, הוא כבר היה משתנה, יש לי קרובה מטמורפוזית והיא אמרה שזה משתנה בעיקר לפי הרגשות" אמר סריוס.
"אתה שומע מה הם אומרים ירחוני?" שאל גיימס בסקרנות פתאום.
"שניה אני אבדוק" השיב והיטה את אזניו.
"היא שאלה אותו איך היא נראית והוא אמר כמוהו" אמר והסתכל עליה, היא הייתה עם שיער שחור ועיניים כחולות.
"אתה יודע רך כף, היא נראית ככה כמוך בצורה הנשית שלך" אמר גיימס לסריוס, שהסתכל עלייה בעניין.
"היא באמת נראית טוב" אמר "עשרים אוניות שאני גורם לה לצאת איתי עד מחר בצהריים" השתחצן.
"אין סיכוי" אמר פיטר "היא נראית יותר מדי חכמה בשבילך, היא יותר מתאימה לירחוני".
"למה אתה חושב שהיא בשביל ירחוני?" שאל אותו גיימס בסקרנות, מסתכל על אנה "למה לא אני לדוגמה?".
"כי אחד- יש לכם את אותו שם משפחה וזה מוזר מדי ושתיים, אתה לא דלוק על לילי?" אמר פיטר בפרצוף מהורהר.
"צודק, זה פשוט מוזר מדי" הסכים איתו גיימס ועבר להמשיך להסתכל על לילי.
"הם עומדים להגיע" רמוס אמר פתאום ופנה לדבר עם גיימס.
כששני האחים ישבו, רמוס פנה אליהם.
___
איך? חלק שני אני מעלה מחר (או מחרותיים XD)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: