wordplay

אז ישנתי אתמול אצל חברה מאוד טובה שלי ^^

וסיימתי את הפרק השישי :אושר:

תהנו ממנו, ותגיבו ^^

___

השיעור התחיל. ולמרבה ההפתעה אליזבת' הייתה מרוכזת בו. טוב... סוג של.
לפחות היצור לא הציק לה, נראה שהוא היה מרוכז בדבריו של המורה יהל. הוא לא ניסה להשלט על גופה כבר עשר דקות ברציפות. זה היה שיא בשביל אליזבת'.
"הכל בסדר?" לחשה לה עדן, מביטה בה בסקרנות.
אליזבת' הנהנה בשקט והביטה ביהל, שדיבר על תחילת הקולנוע בעולם. מסתבר שיש יותר מדי מידע על קולנוע...
"ויש שאלות?" יהל שאל לבסוף, מסיים לדבר ומביט בכל הכיתה. לוסיאן וליאן עדיין לא נכנסו.
"כן," היה זה דן, שאמנם לא הצביע אך יהל העלים עין מכך "מה השאלה?" הוא שאל, מתיישב על השולחן ומביט בו.
"למה אנחנו פה?" דן שאל. "הרי אני לומד בכלל במגמת ספורט ומחשבים."
"אתה לא הקשבת לליז?" שאלה עדן בגלגול עיניים "אמנם לא מפתיע אבל אתה היית צריך להקשיב."
"בסדר," הוא אמר בהיסח דעת "למה אנחנו פה?"
"כי אנחנו היינו אמורים להיות שיעור אחד עם אליזבת'." אמרה אביגיל באנחה, כאילו היא כבר רגילה לשטויות של דן. היא החזיקה את ידו של אלון המרוצה מתחת לשולחן.
"ולמה זה?" שאל זכריה בשילוב ידיים, הוא הביט באביגיל. "הרי אנחנו ממילא עוד שעתיים לומדים חינוך עם המחנכת החדשה."
אופיר צחקקה פתאום, גורמת לכולם להביט בה. "מה?" היא שאלה בחיוך תמים.
"מה את מתכננת?" אלון שאל אותה בחשש מעורב בסקרנות.
"בינתיים כלום." ענתה לו אופיר בחיוך, משחקת במשהו שהיה מתחת לשולחן.
"זה ככה תמיד?" שאלה אליזבת' את עדן בלחש, קולטת שהנערה שחורת השיער לא מביטה בה אלא בוהה באופיר. "את פה?" היא שאלה במבוכה ונופפה בידה מול פנייה של עדן, הצלקות מהעבר נראו לשניה.
עדן ניערה את ראשה במהירות והביטה באליזבת', מחייכת חיוך קטן ואז שמה לב לצלקות.
"מה זה?" היא שאלה במהירות ולקחה את ידה של אליזבת', בוחנת את הצלקות "מי עשה לך את זה?"
"זה שום דבר" מלמלה אליזבת', לוקחת את היד ומצמידה לגופה. היא לא רצתה לדעת שזה היה באשמת היצור...
פתאום היא הרגישה שהיצור מתעורר, אחרי שיהל הפסיק לדבר היצור כבר התחיל להשתעמם ולנסות בעדינות לדחוק את אליזבת' הצידה, אבל עכשיו זה היה מורגש לחלוטין.
אליזבת' הצתמררה ועצמה את עינייה כשחזיון עלה בתוך ראשה, כאילו היצור בעצמו רוצה להראות לה משהו... אולי זיכרון. היא ניסתה להתנגד לכך אך היצור היה חזק מדי והחזיון הופיע בתוך ראשה.
הכיתה נעלמה וכך גם התלמידים ויהל. במקומם הופיע חדר שינה גדול מרוהט בסגנון ימיי הביניים.
אליזבת' לא הצליחה לחזור לגופה שלה. היא לא ידעה איפה היא... רק שהיא בזמן ישן מאוד ושהיא רוצה לחזור לכיתה ההיא בהווה.
זה מעולם לא קרה לה אז היא לא ידעה מה לעשות. לבסוף היא הצליחה להזיז את גופה כרצונה והתחילה להסתובב בחדר השינה המוזר.
הכל היה כל כך.. עתיק. ויפייפה. אליזבת' נגעה בכיסוי המיטה האדום בעדינות, מזהה בקושי שזה משי.
פתאום היא שמעה מישהו מתקרב, היא הזדקפה, מסתובבת לאחור במהירות כדי לראות מי מתקרב. אך לא היה שם אף אחד, רק דלת כניסה חומה שהייתה סגורה.
אליזבת' נשמה עמוק והמשיכה להסתובב בחדר המפואר, בוחנת כל פריט באיטיות. למרות שרצתה לדעת מתי כבר תחזור.
לבסוף היא נעמדה מול מראה גדולה, שעיטורים יפייפים מזהב עיטרו את המסגרת. אליזבת' נגעה במסגרת כשראתה את דמותה.
היא כמעט פלטה צרחה של פחד כשראתה את עינייה הירוקות משתקפות מהמראה, כשראתה את זה היא נרגעה. רק מעט.
היא הייתה היצור! אבל... היא נראתה בת שבע לכל היותר... זה היה כל כך מוזר.
אליזבת' הזיזה את ראשה מול המראה, שיערה הבלונדיני של היצור זז בחינניות שהייתה מוזרה לאליזבת. היא הרימה את ידה ונגעה בקצוות שיער בעדינות, נבהלת ומתקרבת למראה.
'אז ככה היצור נראה...' היא חשבה לעצמה כשראתה את השמלה שהיא לובשת. היא בכלל לא שמה לב שהיא לובשת שמלה.
'איכס. ורוד... למה?!' זה מה שהיה לה בראש כשזיהתה את הצבע השנוא עליה ביותר, היא נגעה בשמלה והבינה שכמו כיסוי המיטה היה משי.
"גבירתי," אליזבת' שמעה קול מאחוריה, היא הסתובבה וראתה גבר בערך בגיל השלושים, לבוש כמשרת. הוא קד קידה מולה ואז הביט ברצפה, לא מעז להביט בעינייה "מארי באה אלייך."
אליזבת', שלא ידעה מה לומר הנהנה בשקט והמשרת יצא, אחרי כמה דקות ילדה בת שבע נכנסה פנימה בהליכה של מבוגרים, שכללה הרמת השמלה הכחולה שלה במקצת בשביל שלא תיפול והליכה זקופה.
הדבר הראשון שאליזבת' קלטה היה ששיערה של הילדה היה שחור יפייפה ושהוא ירד עד לכתפייה בסגנון חלק כמו של הסינים. עורה היה בהיר כמו זה של היצור, ומושלם כמו שלו.
"אנה,"  מארי אמרה בחיוך לגלגני מעט "לאן נעלמת? אמא שלי אמרה שאנחנו יוצאים לראות את שפוטי העם, אני רוצה כבר לראות את ההוצאות להורג."
'אז קוראים ליצור אנה...' הבינה אליזבת' ונשמה עמוק, מצתמררת לדברייה של מארי הקטנה, היא שנאה לראות אנשים שמתעללים באחרים... זה הכאיב לה כל כך...
"תגידי אנה," מארי קטעה את הרהורייה "מה קרה שאת שותקת? שוב אבא שלך החליט לקחת לך את הפוני? מסכנה שלי." קולה לא נשמע כאילו זה אכפת לה אך אליזבת' הרגישה שככה היא תמיד ושזאת הדרך הכי נחמדה של מארי לדיבור עם החברה.
"א-אני כבר באה." אליזבת' גמגמה במהירות כשהמשרת חזר, קד לשתי הבנות קידה עמוקה ואז מתיישר.
"מה קרה ג'ון?" מארי שאלה בזלזול "למה באת? לא קראנו לך."
"באתי להודיע שהעלמה אדגר והעלמה ג'קסון מוזמנות לארוחת הצהריים ולאחר מכן לרחבת ההוצאה להורג."
הוא הביט באליזבת' לשניה כשמארי נעמדה מולו ונתנה לו בעיטה חזקה ברגל "אתה לא תביט באנה!" היא אמרה בכעס ובעטה בו שוב, ג'ון התכווץ בשקט אך לא אמר דבר.
אליזבת' הביטה במארי בתדהמה קלה, הילדה בת השבע המשיכה להכות אותו כמו שמכים כלבלב לא מאולף "ובפעם הבאה אתה תצא להורג כמו המשרת שלי!" היא סיימה.
המשרת הנהנן במהירות וקד קידה לאליזבת "אני מצטער שהבטתי בך העלמה אליזבת'." הוא אמר בפחד והסתובב, בורח מהחדר במבוכה.
"ככה עושים את זה." מארי אמרה בחיוך מרוצה והסתובבה לעבר אליזבת' "הכל בסדר?" היא שאלה בסקרנות והתקרבה מעט כשהכל היטשטש סביבה.
אליזבת' לא יכלה להזיז שוב את גופה, הכל סביבה התערפל חוץ ממארי, שחייכה חיוך נבזי עדיין.
לבסוף היא נעלמה שוב ואליזבת' מצאה את עצמה בכיתה בחזרה, עם הראש על השולחן. מתנשמת בכבדות.
"הכל בסדר?" שאלה עדן בלחישה, נראה שבקושי חמש דקות עברו בזמן בהווה "את הצמדת את היד שלך לגוף ואז נראה שהיייתה לך סחרחורת כי הנחת את הראש על השולחן..."
"כמה זמן עבר?" קטעה אותה אליזבת' בבלבול ומחתה את הזיעה הקרה ממצחה.
"על מה את מדברת?" שאלה עדן בבלבול, כשנקישה על הדלת הקפיצה את שתיהן.
"פתוח." יהל אמר בקול רם, שהשתיק את הכיתה הרועשת עכשיו.
הדלת נפתחה ונערה לבושה בבגדים של שנה חמישית נכנסה פנימה, גורמת לאליזבת' להשתנתק בתדהמה.
"יהל, סגנית המנהל ליז רוצה את אליזבת'." הנערה אמרה בקול קריר, מביטה בכיתה ומתמקדת באליזבת', שהתדהמה ניכרה בפניה.
"היא כבר תצא מוראר," ענה לה יהל ברוגע, אך בקרירות "תודה שמסרת את ההודעה."
"מה שתגיד." היא מלמלה ובאה לצאת החוצה כשאליזבת' נעמדה במהירות.
"מארי!" היא קראה אלייה, מוראר נעצרה והסתובבה אליה "על מה את מדברת ילדה?" היא שאלה בהרמת גבה "אני לא מארי, אני מוראר."
אליזבת' בחנה אותה בזמן שהיא הסתובבה ויצאה החוצה במהירות, טורקת אחריה את הדלת.

 ____________

איך?