לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  evelin123

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2012

כאב , סבל ,כעס , רצון להיתאבד:\


היי..

לפעמים אתם מרגישים רע , ומבינים שכלום כבר לא שווה בעולם הזה , שזהו הכל מאוס כבר , זהו יורדים עליי בבית ספר , זהו אין לי חברים ,זהו חברה שלי זרקה אותי , זהו חבר שלי זרק אותי, זהו רבתי עם ההורים שליי ..

רובכם מרגישים ככה לפעמים , והדבר הראשון שאתם חושבים עליו כפיתרון לפעמים זה לנסות לטפל בזה , אבל עם זה גובר העצב הזה עם השנים , אתם מרגישים שכבר כלום לא מטופל, שלכלום אין פיתרון , שהכל חרא , אז אתם חושבים על התאבדות.

נכון , ככה גמאני הייתי עד לפני בערך חודש , הייתי חוזרת כל יום הביתה ואומרת זהו , כל יום הייתי מחזיקה את הסכין הזאת וחותכת לעצמי את הידיים , הייתי כותבת מכתבים ,שירים , של דיכאון עצב ופרידה , הייתי מרגישה שזהו שאני לא יכולה יותר שכולם שונאים אותי שכלום כברלא שוווה בעולם הזה , אני עכשיו בת 13 אולי אתם תגידו מה היא כבר עברה בחיים שהיא מדברת ?! מי היא ?! ..

אני רוצה להגיד לכם שעברתי המון , אני עולה לכיתה ח' ומאז תקופת הגן מגיל 5 שהייתי כל כך קטנה ואפילו לא היתפתחתי מספיק ולא הבנתי מה זה רגש, כל יום היו מרביצים לי הילדים , ה"חברים" , היו מקללים אותי , הייתי הולכת לגן חוזרת בוכה , הייתי הולכת לבית ספר חוזרת בוכה , אמאשלי הייתה שמה לב שמשהו קורה , הייתה שואלת ומנסה לעזור לי , אבל אני הייתי שומרת הכל בפנים , בחיים לא סיפרתי לאף אחד כלום , לא רציתי לספר, הייתי הילדה הכי כאפה בבית ספר , מכיתה א' עד כייתה ד' היה עליי חרם אף אחד לא דיבר אייתי , ועל מה ? את זה אפילו אני לא יודעת , כשהייתי שואלת אותם על מה ? הם היו אומרים כי נמאס לנו לשמוע את הקל ציפציף שלך, וכשאני שואלת מה עשיתי ?! עונים לי בחזרה נולדת , רוצים שתמותי , כבר הייתי בכיתה ה' והתופעה המגעילה הזאת נמשכה וחזרה על עצמה מתקופת הגן וכל יום ויום החריפה יותר ויותר , לא היו לי חברים , הייתה לי חברה אחת הכי טובה שאיתה הייתי כל הזמן , אבל גם לא לא סיפרתי שמציקים לי , היא לא הייתה מהבית ספר שלי , היא לא ידעה כלום ממשקורה בבית ספר , אנחנו היינו החברות הכי טובות בכיתה ה' תמיד ביחד , תמיד אחת עם השנייה, לא עוזבות לרגע, כל יום היינו מטיילות ביחד למטע בשכונה , עד ש -הגיעה יום אחד שקבענו להיפגש , הייתי בכיתה ה' , אמרתי לה שאני יחכה לה למטע היה אז החופש הגדול, חכיתי לה בערך 10 דקות , בבניין שקרוב עליי היו גרים חבורה של נערים , הם היו למטע , וראו שאני לבד , ככל הנראה לא הבינו שאני מחכה לחברה ,הם התחילו לדבר איתי ושאלו עם אני רוצה להיצטרף למועדון הסודי שלהם , או להיות בזולה שלהם שנמצאת במקלט , תמיד אמרתי לא תמיד היתנגדתי , לאחד מהנערים הייתה אחות שמתי שהייתי בכיתה ה' היא הייתה גדולה ממני בשלוש שנים היא הייתה בכיתה ח' היא כל הזמן הייתה מאיימת עלי ועל חברה שלי עם סכין זורקת אבנים , היא ירדה למטע איימה עליי עם הסכין שלה רצה אחרי בכל השכונה , ופחדתי לקרוא למישהו באותו הזמן אותם הנערים האלה הכניסו אותי בכוח למקלט הזה , בזמן שאחותם רצה אחריי עם הסכין , ושם קרה דבר , שעד היום אני זוכרת אותו , כל יום בוכה בלילה לתוך הכרית שלי ואומרת לעצמייי אך זה קרה ?! אני לא סיפרתי לאמא שלי כלוום , הגעתי לכיתה ז' חשבתי שיהיו לי חברים בית ספר חדש והכל , אבל כולם הרביצו לי הציקו לי השפילו אותי קיללו אותי , ועשו לי רק רע למרות שהם לא ידעו שמבפנים אני שבורה ומרוסקת לחתיכות , שספגתי מכות מגיל 5 הצקות חרם , ואת אותו המקרה הנורא..הם המשיכו והמשיכו וכל יום זה רק החריף יותר ויותר , היו זורקים לי את התיק לפח ומתעללים בי נורא , עד שיום אחד אמרתי זהו את שמה לזה סוף , חזרתי הביתה הבית היה ריק כתבתי מכתב פרידה החזקתי תסכין והתחלתי לחתוך לעצמי את הורידים , הבנתי שזה לא מצליח הדרך הזאת , אבל רק גורם לכאב להיתרחק ממך , כל יום עשיתי את זה כל היידיים שלי היו בצלקות אף אחד לא ידע כלום לא עלהמקרה בכיתה ה' ולא על ההצקות ולא על מה שאני עושה לעצמי , עד שאחת מהילדות בכיתה גילתה הכל למורה שלי , ואז היועצת גילתה הכל וגם סיפרה לאמא שלי ,התחילו לטפל בילדים האלה שקרה איתם בכיתה ה' , ובילדים שמציקים לי , כיום אני הולכת לטיפולים פסיכולוגיים פרטנים , ואתם יודעים מה ?! הגעתי למסקנה שמוות זה לא הפתרון , לכל דבר יש דרך לפתור את עצמו , עדיין מציקים לי , אני עדיין חושבת על אותו מקרה ומאוד מאוד קשה לי , אבל מטפילים בי ובילדים , והגעתי למסקנה שאף אחד לא שווה שהחיים שלי ילכו , ואתם יודעים מההפתרון הראשון לצרות שלכם ?! ללכת ולהיתייעץ ,ללכת ולספר , הכל !! לא לשמור בסוד , ובשום פנים ואופן לא לחזור על הטעות שאני עשיתי לחשוב על מוות , ואתם הילדים שם שקוראים את זה חלק ממכם עדיין חושבים על זה , חלק ממכם לוכחים את עצמכם בידיים וחושבים שניייה ואומרים אני לא מת אני לא רוצה למות, וחלק גדול ממכם לוקחים את עצמכם בידיים ואומרים אנחנו מפסיקים להציק , להשפיל , לנדות !! בישביל מה ?! אף אחד לא עשה לכם שום דבר רע , ועם כן !? תגידו למורה להורים , אבל על תציקו !!

שמחה מעוד שקראתם בעצם את הסיפור חיים שלי , ואני עוד יותר יהיה שמחה עם תגיבו !! תוודה רבה למי שמגיב(:

 

נכתב על ידי evelin123 , 14/8/2012 13:12  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , תחביבים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לevelin123 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על evelin123 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)