"סתם.. הסתובבנו" אמרה מאי ונכנסה לאמבטיה.
"מה
יש לה?" שאלתי את לירז.
"מה
יש לך? מאז שאת ונאור ביחד את כל הזמן איתו" אמרה לירז.
"אני
מצטערת אבל הוא עוזר לי במשהו" אמרתי.
"במה
הוא עוזר לך?" שאלה לירז.
"אני
לא יכולה לומר" עניתי לה.
"אז
שתוכלי לומר דברי איתנו" אמרה והלכה לארון והוציאה בגדים "רק שתדעי שגם
אני ומאי יכולות לעזור לך" אמרה ונכנסה לאמבטיה.
הלכתי
לכיוון האמבטיה ושמעתי את לירז ומאי מדברות.
"מה
את מציעה לעשות?" שאלה מאי את לירז.
"לא
יודעת מה שאת רוצה, את בטוחה שאת לא רוצה להתייעץ עם מעיין?" שאלה לירז את
מאי.
"אני
בטוחה" אמרה מאי.
הלכתי
ולארון הוצאתי את הפיג'מה, החלפתי לפיג'מה ונכנסתי למיטה. התכסיתי והלכתי לישון.
פקחתי
את עייני וישבתי על מיטתי, שפשפתי את העיניים. הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה 9
בבוקר.
"מאי?
לירז?" אמרתי ואף אחד לא ענה. קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון המיטה של מאי. המיטה
של מאי הייתה מסודרת וגם של לירז.
מה
הם הלכו לכיתה בלעדי?! למה הם לא העירו אותי?!
יצאתי
מהחדר, לא היה לי כוח להחליף בגדים. המסדרון היה חשוך ושקט. הלכתי לכיוון הכיתות,
הכיתות היו ריקות חשוכות. מה אני לבד פה?! לאן כולם נעלמו?!
המשכתי
ללכת עד שראיתי את הזקן שהביא לי את המכתב, הוא עמד כמה מטרים ממני. התקדמתי אליו
עד שעמדתי מולו.
"מה
הולך פה? איפה כולם?!" שאלתי אותו.
"זה
לא הזמן לשאלות האלו, את צריכה להתכונן היום הגדול מגיע" הוא אמר.
"איזה
יום?" שאלתי כלא מבינה.
"היום
שבו את צריכה להרוג אותו, את חייבת לנקום את מות הורייך" הוא אמר.
"למה
הכול קרה כל כך מהר, הכוחות האלו, המכתב. אני כבר לא מבינה כלום" אמרתי.
"את
לא היית מוכנה, ושהיית מוכנה זה היה מאוחר מדי, את חייבת להבין שהכול בידיים שלך!
אם את לא תצליחי להרוג אותו הוא ישלוט על העולם" הוא הסביר.
"למה
דווקא אני?!" שאלתי.
"זה
לא חשוב כרגע, מה שחשוב הוא שתצליחי במשימה שלך. שתצליחי להרוג אותו" הוא אמר
ונעלם. הקול שלו חסר ואמר "שתצליחי להרוג אותו"
עמדתי
שם בוהה בשום דבר עד שהתעוררתי בחדר שלי, התיישבתי על המיטה והבנתי שכל זה היה
חלום, עוד הפעם הזקן, עוד הפעם שאלות שאין להן תשובות. הסתכלתי על השעון, השעה
הייתה 4 וחצי לפנות בוקר. החלטתי לספר למאי וללירז הכול. הרי גם הם יכולות לעזור
לי ואני זקוקה להן, הן היו איתי פה ועזרו לי בכל דבר שהייתי צריכה, אני הולכת לספר
להם.
שכבתי
על המיטה, בוהה בתקרה. אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני מפחדת ממה שיהיה. הרי הזקן
הזה אמר שהכול בידיים שלי. אם אני לא מצליחה אז כולם יצטרכו לשלם על זה..
המחשבות
רצו לי נורא מהר עד שנרדמתי.
"מעיין"
שמעתי את שמי.
"מעיין
קומי, צריך ללכת לחדר האוכל" שמעתי את הקול של לירז, פקחתי את עיניי וראיתי
אותה מולי.
"יאללה
תתארגני, מאי עוד מעט יוצאת מהמקלחת ואז תכנסי את" אמרה.
"טוב"
אמרתי וקמתי מהמיטה, הלכתי לארון והוצאתי בגדים. מאי יצאה מהאמבטיה.
"בוקר
טוב" אמרתי לה אך היא לא ענתה.
"אני
יודעת שאתן כועסות עליי אבל אני מבטיחה שאני אסביר לכן הכול, אל תצאו מהחדר אני
אתארגן ואראה לכן" אמרתי ולפני שנתתי להם לדבר נכנסתי לאמבטיה.
התארגנתי
הכי מהר שיכולתי, שמתי את הג'ינס והחולצה, נעלתי נעליים ויצאתי.
"נו..
מה הדבר שרצית לספר לנו" מאי אמרה במרירות.
"אוקי..
אני לא ממש יודעת איך להתחיל.." התחלתי לומר.
"פשוט
תגידי" אמרה לירז.
"אממ..
יש לי כוחות" אמרתי. הם הסתכלו אחת על השנייה וצחקו.
"זה
התירוץ שלך?! חשבתי שתחשבי על משהו יותר טוב" אמרה מאי וצחקה.
"שתצאי
מהעולם שבו את חיה דברי איתו" אמרה לירז והם רצו לצאת.
"חכו!"
אמרתי והם עצרו. התקדמתי אליהן, הבאתי ללירז ומאי יד ועצמתי עיניים. שפקחתי את
עיניי היינו בים.
"אתם
רואות שאני לא משקרת?!" אמרתי והם היו בהלם.
"זה
לא אמיתי, איך עשית את זה?!" שאלה לירז.
"אמרתי
לכן שיש לי כוחות" אמרתי.
"איך
זה יכול להיות..?" שאלה מאי.
"תקשיבו,
אימא שלי הייתה סוג של מלאך.. לפני כמה ימים שהייתי בפיקניק עם נאור אז ניגש אליי
זקן אחד והביא לי מכתב, ביום הזה בעצם גיליתי שיש לי כוחות, אתמול נאור עזר לי
למצוא חלק מהכוחות שלי, אני יודעת לעשות כמה דברים אבל לא הכול" אמרתי.
"ולמה
יש לך את הכוחות האלו?" שאלה מאי.
"כי
אני צריכה.. אני צריכה להרוג מישהו" אמרתי "הוא ניסה להרוג אותי שהייתי
קטנה והוא חשב שהוא הצליח, אבל הא גילה שלא.. אם אני לא אהרוג אותו הוא יהרוג
אותי"
"וואו"
מאי אמרה "אני בהלם"
"כן..
זה דיי מוזר" אמרה לירז.
"אני
מסכימה איתכן" אמרתי "טוב, אם אנחנו פה, רוצות להיכנס לים?" שאלתי.
"אבל
יש עוד מעט שיעור" אמרה לירז.
"אני
בעד להיכנס לים, הרבה זמן לא נכנסתי לים" אמרה מאי.
"יאללה
לירז תזרמי" אמרתי.
"טוב..
אבל מה נגיד למורה?" שאלה לירז.
"שהיינו
בים" אמרתי והורדתי את החוצה, הייתי עם גופייה. מאי ולירז גם הורידו את
החולצות ונכנסנו לים. היה כל כך כיף, השפרצנו אחת על השנייה דיברנו וצחקנו. אחרי
בערך שעתיים יצאנו החוצה וישבנו מול הים. לירז ישבה לידי ומאי בצד השני.
"איך
אני אוהבת את הים" אמרתי, הורסת את השקט.
"הוא
באמת יפה" אמרה מאי.
"אז
מעיין.. איך זה להיות עם כוחות?" שאלה לירז.
"די
מוזר.. ת'אמת שעדיין לא השתמשתי בהם חוץ מתי שנאור לימד אותי" אמרתי.
"ואיך
נאור יודע בכלל?" שאלה לירז.
"הוא
עבד בשביל שלומי, ואז נאור גילה שהוא מתכנן להרוג אותי" אמרתי.
לירז
ומאי צחקו "מה זה השם הזה?" אמרה מאי.
"כן,
עדיף שיחליף את השם" אמרה לירז.
"תראו..
לא אני בחרתי את השם" אמרתי וצחקנו.
"איך
הוא קשור לנאור?" מאי שאלה.
"שלומי
הוא הדוד של נאור" עניתי.
"הוא
אוהב אותך" קבעה מאי.
"רואים
את זה בעיניים שלו" אמרה לירז.
"אני
מקווה שהוא באמת אוהב אותי" אמרתי.
"יאללה
אני חשבת שכדאי שנחזור" אמרה לירז.
"כן..
אני רעבה" אמרתי ומאי ולירז צחקו.
עמדנו
החזקנו ידיים, עצמתי את עיניי. שפקחתי אותם כבר היינו בחדר.
"את
יודעת כמה חיפשתי אותך!" פתאום שמעתי את נאור אומר, הסתובבתי וראיתי אותו
מולי.
"היי.."
אמרתי בחיוך שמבקש סליחה.
אז העלתי עכשיו את הפרק..
מה דעתכם?! אני מאווד מקווה שאהבתם (;
כדאי לכם להירשם למנויים (;
יש כבר 7 מנויים ! (:
תוודה רבה לכל מי שנרשם 3>
הפרק הבא יעלה עוד כמה ימים.
שיניתי עייצוב, מה דעתכןן?! (:
אווהבת המווון המוווון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מעיין הכותבת. (: