"א...אני...אני מצטער..." גמגם ביל ונראה אשם ביותר.
"למה אתה כזה אידיוט?!" צרח עליו סם. הרגשתי חוסר צדק. ביל בכלל לא אשם!
"תפסיק לצעוק עליו!" צעקתי על סם. הוא הסתובב אליי והסתכל עליי כאילו כרגע נזכר שאני פה.
"איימי....היי." הוא הסמיק את שורשי שערו.
"תפסיק לצעוק עליו, הוא לא אשם."
"כן!" אמר ביל והרים את אגרופו לאות עידוד.
"סליחה, אני...אני מצטער." אמר ושוב הסמיק.
"על מה? על זה שסידרת אותי? על זה שאירגנת את כל זה כדי לצחוק עליי?"
"סליחה."
"אני לא צריכה את הסליחה שלך. בוא,ביל. אנחנו הולכים." אמרתי ולקחתי את ידו של ביל. סם עצר אותי בעדינות, מפחד מתגובתי.
"חכי." אמר.
"מה אתה רוצה?" שאלתי עייפה. רתחתי עליו, פשוט רתחתי. איך הוא מעז?! ואני חשבתי שהוא נשמה טובה.
"אני מצטער." עיניו היו מלאות באשמה.
"כבר אמרת את זה." אמרתי בקרירות שהייתה מקפיאה כל אחד.
"אני יודע."
"סם,מה אתה רוצה ממני?" לא הראיתי לו את זה אבל הייתי פגועה. פגועה עד עמקי נשמתי. פגועה עד שהרגשתי דקירות בכל הגוף וסם הוא זה שדקר.
"אני רוצה שתקשיבי לי." ביקש,מנסה לכשף אותי בעזרת עיניו הדבשיות.
"בולשיט!אין לי מה להקשיב לך." צעדתי אליו מאיימת.
"בבקשה." התחנן.
"לא. אני לא מקשיבה לך. אני לא רוצה לשמוע אותך. אני לא רוצה שום קשר אלייך. למען האמת, אני עוברת ליד מיקה והדבר היחיד שאני מבקשת ממך זה לא להתייחס אליי. פשוט תתעלם." הרגשתי כאילו אני עולה באש. כאילו אני רותחת. מפנים ומבחוץ.
"אבל...." ניסה להשחיל מילה.
"לא."
"איימי,בבקשה." הוא כמעט ירד על ארבע שם.
"תעזוב אותי!" צעקתי זועמת, יורה גיצים מעיניי הירוקות.
"אני לא יכול." סירב.
"אבל אני כן."
"אני מצטער! אני מצטער על הכל! אני מצטער שפגשתי אותך! אני מצטער שבכלל הסתכלתי עלייך! אני מצטער שנכנסתי לך לחיים! אני מצטער שנפגשנו! והכי חשוב, אני מצטער ש... אני מצטער שהתאהבתי." אמר בקול עמוק שהעביר בי צמרמורת.
"מה זאת אומרת התאהבת?" לא הבנתי.
"התאהבתי. את יודעת,פרפרים בבטן, דופק גבוה, לא יכול להתרכז בכלום. אהבה." אאוץ'. חץ בוער באש פגע לי בלב.
"אוקיי,זה כבר ממש מרושע .כאילו, סבבה, תעשה לי דייט מזויף אבל למה לפגוע? למה להגיד לי שאתה מאוהב בסטייסי?" הטחתי בפניו.
"בסטייסי? מה?! לא!"אמר במהירות.
"טוב,אז במישהי אחרת. פשוט...וואו ,אתה מוזר. במה לעזעזל הסתבכתי?" מלמלתי.
"איימי,אני מאוהב בך." אמר בשקט.
"ואני מאוהבת בביל." אמרתי בציניות.
"באמת?" שאל מאחורי ביל.
"מה? לא! זה היה בצחוק! כמו שסם אמר." אמרתי, הייתי ממש מבולבלת. משהו קרה שם ולא הבנתי מה.
"איימי, אני באמת מאוהב בך." אמר סם והסמיק שוב.
"אוקיי, זה היה מצחיק בהתחלה עכשיו זה סתם פוגע." אמרתי מעוצבנת. היה לי ממש קר והיה נורא מעצבן לעמוד שם. רציתי כבר לחזור הביתה ולהיכנס מתחת למיטה.
"קר לך?" שאל סם, מתעלם לגמרי מהנושא.
"מה זה קשור?" שאלתי ורעד עבר בי. בלי מילים סם הוריד את הז'קט השחור שלו והניח אותו על כתפי. שמעתי אותו נושם מאחורי.שנייה, האם הוא מריח אותי?
"מה אתה עושה?" שאלתי מבולבלת.
"נותן לך את הזקט שלי." אמר ובלע את רוקו בלחץ.
"אתה הרחת את השער שלי." אמרתי, לא שאלתי.
"כן." הודה והרכין את ראשו.
"למה?" שאלתי באיטיות, מסרבת להאמין.
"כי הוא מאוהב בך,כאילו דא!" אמר מאחורי ביל בקול הדבילי שלו. הסתכלתי על סם בשאלה. הוא שוב הסמיק והנהן באיטיות.
"מה?" שאלתי כמו מטומטמת.
"אני. מאוהב. בך."
"שנייה, תן לי להבין. אתה מאוהב בי?"
"כן."
"בי? בי,באיימי פאוולס? אתה בטוח?" כמעט ולא יכולתי לנשום. זה היה הזוי. הזוי ברמות מטורפות.
"כן. בך. מהרגע הראשון.את לא ראית את זה? אני לא יכולתי לנשום כשהיית לידי. היו רגעים שחשבתי שאני הולך למות מרוב אהבה."
"באמת?" עדיין הייתי מופתעת. לא הצלחתי לקלוט את זה.
"כן! למה את לא מבינה?! אני אוהב אותך! אני מאוהב בך! אני....אני מת עלייך. אני רוצה לחיות איתך. אני רוצה לנשק אותך. אני רוצה לתת לך את הלב שלי. אני רוצה לחבק אותך. אני רוצה...אני רוצה להיות איתך."
שתקתי. למרות ששמחתי, מזה שמחתי? צהלתי עד לב השמיים. למרות שמחתי לא יכולתי להתעלם מהעובדה שאני עדיין פגועה. שאני עדיין כועסת עליו. שכל מבט שלי בו מעלה בי אש ולא אש של אהבה אלא אש של כעס.
"אז...את רוצה להיות חברה שלי?" שאל וסומק עיטר את פניו היפות שהעלו בי חימה עוד פעם.
"לא.אני לא יכולה.מצטערת." הסתובבתי והלכתי משם, דמעות בעיניי והז'קט שלו עדיין עלי. לב היה פגוע אך שמח. הייתי חייבת לדבר עם מישהו. שם אחד צץ בראשי, מיקה.

כשהגעתי הביתה עליתי לחדרי ונפלתי על המיטה הרכה, ככה עם הבגדים של הדייט ועם הז'קט של סם עליי. רק לאחר שהורדתי את נעליי הלוחצות שמתי לב שהוא עדיין עלי. הורדתי אותו בזהירות והנחתי אותו מולי. היה לו ריח נעים, ריח של סם הוא היה עדיין חם מגופו ודמיינתי איך אני מחבקת אותו יחד עם הריח המשכר הזה והחום הנעים. לתחושה החמימה בפנים נוספה לי תחושת כעס מעצבנת שהעיבה על פעימות הלב והפרפרים בבטן.
לא יכולתי לסבול את זה יותר והתקשרתי מהר אל מיקה. אחרי צלצולים ארוכות קולה המשועמם ענה לי "הלו?"
"הוא מאוהב בי." אמרתי מבלי לחשוב בכלל, סוף סוף מוציאה את המילים מפי. הם הפכו לאמת כאשר אמרתי אותן. הרגשתו הפכה לאמיתית בעיניי. לפני זה זה נראה כמו חלום שהתלכלך בריב מטופש שלא יכולתי שלא לכעוס עליו.
"מי?מי זו?" שאלה מבולבלת.
"איימי." אמרתי חושבת על המילים היפות האלו 'הוא מאוהב בי. מאוהב.בי.'
"או,היי. מה קורה?" אמרה בקלילות שממש לא התאימה למצב רוחי.
"הוא אוהב אותי."
"מה?!" היא נשמעה... מופתעת.
"כן, הוא אמר לי את זה."
"חשבתי שאת בדייט עם ביל!"
"הוא סידר את הדייט הזה. הוא לא היה אמיתי."
"הדייט או ביל?" התבלבלה.
"הדייט. סם סידר אותו.הוא אמר לביל שיצא איתי וביל נישק אותי בסוף אז סם צעק עליו שהוא היה צריך לצאת איתי לא לנשק אותי."
"או מי גאד."  אמרה בשוק.
"זה לא הסוף. אני הגנתי על ביל וסם התחיל לומר לי כמה הוא מצטער על זה שהוא בכלל ראה אותי ושבעיקר הוא מצטער על זה שהוא התאהב. אני חשבתי שהוא מדבר על סטייסי ואז הוא אמר לי שהוא מאוהב בי ואני חשבתי שהוא צוחק כי, הלו! הבחור הכי חתיך אומר לי שהוא מאוהב בי!"
מיקה צחקה ואז חזרה לעצמה. היא אמרה סקרנית "מה קרה אז?"
"אז הוא שוב אמר לי שהוא אוהב אותי ושהוא מאוהב בי אז סוף סוף הצלחתי לקלוט והוא אמר לי שהוא רוצה לצאת איתי אבל אני אמרתי לו לא כי כעסתי עליו." הרגשתי דיי טיפשה כששחזרתי את מה שקרה באוזניה של מיקה.
"או מי גאד."
"כבר אמרת את זה." ציינתי בפניה.
"זה מצריך שני או מי גאדים. איימי,זה ענק! איזה יופי! יוהו הוא אוהב אותך!" שמעתי רשרושים דרך הפלאפון ושאלתי בצחוק "מיקה!מה את עושה?!"
"אני רוקדת! מה, את לא רוקדת?! זה דבר ענק! איימי, הווווא אווווהב אוווותך!!!"
"כן, אני יודעת, אני שמעתי." אמרתי ושוב צחקתי, מרגישה הקלה משמעותית רק מהעובדה שסיפרתי לה והוצאתי את זה החוצה.
"אז מה, את החברה של הבחור הכי חתיך בשכבה?" שאלה בשבבות.
"אממ... לא. אמרתי לו שאני לא רוצה להיות איתו בגלל מה שהוא עשה."
"מה?! את צוחקת עליי?!"
"לא.." אמרתי נבוכה.
"אוייש, את ממש סתומה, איימי. למה אמרת לו לא? הוא יכל להיות החבר שלך. סם בתור החבר שלך, תחשבי על זה."
"אני יודעת, אני יודעת.פשוט.. לא הצלחתי להסכים לו. פשוט... לא."
"יואו, חבל. את והוא ממש חמודים ביחד."
"באמת?" שאלתי ודימיינתי אותנו ביחד. זה היה יותר מדי בשבילי.
"את אוהבת אותו?" שאלה אותי לפתע.
"כן, מאוד." אמרתי והסמקתי. תודה לאל שהיא לא רואה אותי!
"אני לא מבינה אותך. הוא אוהב אותך, את אוהבת אותו. מה הבעיה?"
"אני כועסת עליו, זו הבעיה!" נפלתי על המיטה כמו שק.
"בגלל הדבר החמוד שהוא עשה?" אמרה ויכולתי לשמוע את חיוכה מבעד לטלפון.
"חמוד? את חושבת שמה שהוא עשה זה חמוד?" כמעט צווחתי שם.
"האוזן שלי!" אמרה וצחקה.
"סליחה, סליחה. אבל.. הוא סידר אותי. אני כועסת עליו. אני.. אני פשוט רותחת עליו!"
"אני... אני לא מאמינה עלייך. מתערבת איתך שהוא עכשיו יתעלם ממך לגמרי וישבר לך הלב."
"אולי, אבל זו בעיה שלו. הוא זה שהתחיל!"
"מה שתגידי. אני חייבת ללכת,נתראה מחר.ביי, פשוש."
"ביי,פרעוש." ניתקתי ולבשתי את הפיג'מה. הרחתי את הז'קט של סם עוד פעם אחת ונרדמתי מיד, מקווה שמחר לא יבוא לעולם.

יום למחרת הכנסתי את הז'קט של סם לתיקי, מסניפה את ריחו המשכר רק עוד פעם אחת.
כשהגעתי לכיתה ראיתי את סם וסטייסי צוחקים. התכוונתי לתת לסם את הז'קט שלו ברגע שאני רואה אותו אבל המראה שלהם ביחד הרג אותי. צביטה צורבת הורגשה היטב בלבי. מיקה ראתה שאני כועסת וסימנה לי לבוא אליה. התקדמתי בפנים חתומות, לא מעיפה אפילו שבריר של מבט אל סם. התיישבתי ליד מיקה והיא לחשה לי "אל תדאגי, הוא אוהב אותך."
"אני לא כל כך בטוחה עכשיו. נראה לי שפגעתי בו." ראיתי שמיקה רוצה לענות לי אבל היא ידעה שאני צודקת ושתקה.
המורה נכנסה לכיתה, קשוחה ומעוצבנת כמו תמיד. היא היישרה מבט אליי ושאלה בקשיחות "מה את עושה שם?את יושבת ליד סם."
"עברתי מקום." עניתי סמוקה ובהיתי באצבעותיי מבויישת.
"אני מצטערת, איימי, אבל אתמל כמה מורים התלוננו שאתן מפטפטות ולכן אני מבקשת ממך לעבור בחזרה ליד סם." הסתכלתי על מיקה תוך כדי שארזתי את חפצי, אבל היא לא השיבה לי מבט והורידה את ראשה בייאוש.
"רגע, אבל מה איתי?!" צייצה סטייסי בקול מאנפף, כאילו כל העולם סובב סביבה. 
"את עוברת ליד מיקה, כמובן." מיקה הרימה את ראשה ופיה נפער לרווחה. פחדתי שהיא תבלע זבוב או משהו.
"את רוצה שאני אעבור לידה?! איכס!!"אמרה וכמעט בכתה שם. רציתי להקיא ממנה.
"סתמי כבר,פרחונת." אמרה מיקה והעיפה לעברה מבט מלוכלך ביותר.
קמתי באיטיות, מרגישה איך כל המבטים ננעצים בי. הרגשתי כאילו אני עומדת להיתלות בציבור. לא הסתכלתי על סם כשהתיישבתי למרות שיכולתי להרגיש טוב טוב איך מבטו המהפנט צולה את עורי.
הסתובבתי אל מיקה במבט מתייסר. היא הרימה לי שני אגודלים כאות להצלחה. אמרתי לה בלי קול 'לא!' והסתובבתי חזרה מבלי שהמורה תראה.
לבי פעם בחזקה בכל תנועה קטנה שעשה. הוא הסתכל עליי בערך כל שתי שניות ובכל פעם הסמקתי מחדש. ראיתי בזווית עיניי שהוא מחייך ולבי השתגע בפנים.גם מאהבה וגם מכעס.
לאחר בערך 20 מבטים החלטתי שיש גבול לכל תעלול. ברגע שסם העביר את מבטו בשתיקה אליי הפניתי גם אני את מבטי אליו.
עיניו היו עמוקות מתמיד וכמעט טבעתי בהן. בן רגע הוא העלה את אחת מקצוות שפתיו וחייך את חצי חיוכו המיוחד. לא יכולתי לשאת את מבטו יותר. כוח רצוני היה חלש מדי. הסטתי את מבט בכאב והתעסקתי עם קלמרי. הנחתי שגם הוא מרגיש נבוך ולא נוח מהמצב שאליו נקלענו. ניסיתי להבין איך הוא מרגיש. הרי אני בטוחה שלשבת ליד הילדה שרק אתמול סירבה לו ודחתה אותו ואת אהבתו זה לא הדבר שהוא הכי רוצה בעולם.
לפתע הרגשתי ליטוף עדין בברכי. קפאתי על מקומי. יכול להיות ש...לא! אני סתם מדמיינת.
לאחר כמה שניות זה שוב קרה. ידו של סם עברה בעדינות, נוגעת-לא-נוגעת, ברגלי הלבושה בג'ינס. לבי פעם בחזקה, מאיים לצאת ולנשק את סם בכל רגע קט. התחלתי להילחץ, נשמתי התקצרה וכמעט ולא יכולתי לנשום מרוב שמחה!
הסתכלתי על סם. הוא לא הסתכל עליי אך חייך אל מחברתי, סמוק מהתרגשות.
"סם,די." אמרתי בשקט,מתעלמת בקושי רב מהקול הקטן שצרח בתוך ראשי "לאאא!"
באותה עדינות שהתחיל ללטף כך סיים. ידו החליקה מרגלי ולבי הוחמץ.
המשך השעה עבר בצורה יותר חלקה. סם לא העז לעשות עוד צעד ורק הסתכל על המחברת שלו נזעם. אני הרגשתי אשמה על כך שלא טיפלתי בעניין בצורה קצת יותר... עדינה.
לאחר שעה נכנסה לכיתה המורה לפרות,ג'יין. סם הרים את ראשו כשנכנסה ואמר בצחוק עם שאר התלמידים "ג'יין אייר!"
צחקתי קלות ושאלתי אותו "מי זו ג'יין אייר?"
"המורה לספרות. כולם קוראים לה ג'יין אייר בגלל שקוראים לה ג'יין והיא מורה ל..." סם הפסיק לדבר כשהבין שהוא מפתח שיחה איתי. הוא רצה לנקוט בשיטת 'התעלם' אך זה לא הצליח לו.
"אל תפסיק." ביקשתי בעיניים גדולות.
מה שתגידי." הוא העביר את מבטו ממני אל המורה הנחמדה, ג'יין אייר. 
"סם,אני מצטערת." אמרתי בשקט אך סם לא הראה סימנים ששמע.
"סם,אני מצטערת." אמרתי שוב, בקול קצת יותר רם.
"שמעתי." אמר והמשיך להקשיב למורה. נאנחתי בייאוש. אני חייבת לדבר עם סם. אני יודעת ששום דבר לא יתפתח מזה אבל אני נורא רוצה להיות ידידה שלו. הוא נחמד ויותר מעניין משאר הבנים שרק רוצים לדבר על כדורסל, כדורגל ופוטבול.אם רק הוא יקשיב לי...

לאחר שיעור מהנה עם ג׳יין שבמהלכו סם כל הזמן הסתכל על המורה ואני הסתכלתי על סם,הגיע סוף השיעור. רגע לפני שהצלצול נשמע ג׳יין אמרה "אני נותנת לכם עבודה שאותה תעשו עם מי שאתם יושבים לידו. אם אתם יושבים לבד תצטרפו לזוג אחר. אני רושמת את העבודה על הלוח ואתם צריכים להגיש לי אותה עוד חודש. תתחילו להעתיק."
סם הסתכל עלי ואני עליו. הוא עדיין כעס וגם אני כעסתי אבל שנינו ידענו שאת העבודה הזו אנחנו חייבים לעשות ביחד, גם בשבילנו וגם בשביל השיעור. 
"מתי את רוצה להתחיל לעבוד?" שאל בקול קר.
"מה דעתך על מחר?" עניתי באותו טון.
"לא יכול. חוג כדורסל." כמה מפתיע.
"היום?"
"סבבה."
"תבוא אלי בארבע?"
"אני מעדיף לבוא אליך אחרי בית ספר, זה יותר קל." השיחה שלנו הייתה הכי בסיסית שיש. דיברנו כאילו זה סחר ושאין לנו בכלל עניין אחד בשני, למרות ששנינו רצינו לדעת מה עובר בראשו של האחר.
"אוקיי, אני אגיד לאמא שלי." סם הנהן ויצאנו להפסקה. בלי להשתהות בכלל הוא קם והלך אל חבריו, מה שהרס את תוכניותיה של סטייסי להידבק אליו כל ההפסקה ולקוות שישלח אליה מבט.
"היא כללל כךךך סתומה!" מיקה הגיעה משום מקום והתיישבה בכיסא של סם. צחקתי והיא נתנה לי כאפה קטנה בכתף.
"למה?מה היא עשתה?" שאלתי אותה מחויכת.
"כל השיעור היא מדברת רק על דבר אחד סם. גאד! לילדה הזו אין מוח! אני מנסה להקשיב, ואת מכירה אותי, איימי, אני לא הטיפוס שמקשיב, והיא חופרת, מזה חופרת? קודחת לי במוח!"
"חחחח... אל תתבאסי, באמצע השיעור סם החליק את היד שלו על הברך שלי.״
"באמת?"
"מיקה, לסת למעלה. את לא רוצה שלולית רוק פה,נכון?"
"סתומה!" צחקנו ולקחנו את התיקים. מיקה הלכה לפני, מעיפה בדיחות לכל עבר. לפתע היא נעצרה והסתובבה אליי.
"מה קרה?" שאלתי מבולבלת.
"כלום, אין לי כוח ללכת לסיפריה. בואי נישאר פה." אמרה בלחץ. קלטתי שהיא ראתה משהו שאסור לי לראות.
"מיקה,מה קרה?" שאלתי והתחלתי ללכת ליציאה. בלי הצלחה מיקה ניסתה להחזיר אותי לכיתה. לבסוף היא וויתרה ונתנה לי לראות מראה ששבר את לבי.
סטייסי תקעה את הלשון שלה בפה של סם. סם נראה סובל אבל בצורה מהנה באופן דוחה ביותר. לא הצלחתי לנשום. הם התנשקו שם, מול כולם, באמצע המסדרון והכל לנגד עיני הירוקות שנפערו למימדים חדשים.
"אני מצטערת. אמרתי לך לא לראות את זה." הניחה מיקה את ידה על כתפי לאות ניחום.
"אני בסדר. הוא רק מנשק את החברה המטופשת שלו שיש לה שכל של נעל טיבטית!"
"אני יודעת. אני יושבת לידה."
"לא, מיקה. זה באמת בסדר. אני רק רוצה שנהיה ידידים. יש לו את הזכות המלאה לנשק אותה כמה שבא לו. באמת." אמרתי בקול לא כל כך משכנע.
"אני מצטערת." אמרה שוב ושתקה, נותנת לי לשקוע במחשבות מרירות.
לפתע עיניו החומות של סם קלטו אותי. הוא התנתק במהירות מסטייסי שנשארה בפה פעור. במהירות של אצן הוא רץ אליי והחל מאט עד שיכולתי לראות את השתקפותי בעיניו.
"אני..." גמגם, לא מוצא את המילים הנכונות.
"סם, זה בסדר. היא חברה שלך." אמרתי ומשכתי בכתפי, מנסה למנוע בכל כוחי את הדמעות שאיימו לפרוץ בכל רגע.
"אני אוהב אותך, איימי. היא כלום." אמר וצבט את לבי בכאב.
"סם, אמרתי שזה בסדר.זכותכך לנשק את חברה שלך."
"למרות שהיא פרחה בלתי נלאית." הוסיפה מיקה וקיבלה מבט מלוכלך מסם.
"את בטוחה שאת בסדר?" שאל מודאג.
"אני בסדר. באמת. הרי אנחנו רק ידידים ואפילו זה לא." משכתי את כתפיי.
"את נראית לא טוב." אמר מודאג.
"סם,די. אני בסדר. אני לא הולכת להתעלף או משהו. אני בסדר גמור. אז התנשקת עם חברה שלך? סו וואט? לא הכל סובב סביבך."
"מיקה, תני לה מים. ושתאכל. בקיצור,תדאגי לה. היא נראית חולה." אמר והתעלם ממני.
"כן,המפקד." סם הלך משם חזרה לסטייסי. מיקה נתנה לי בקבוק מים ושתיתי ממנו קצת. היא הסתכלה עלי במבט בוחן ואמרה "שמעת את המפקד.שתי!"
"הוא סתם פרנואיד." ביטלתי בתנועת יד והחזרתי לה את הבקבוק. שילך לנשק את החברה הסתומה שלו, הוספתי בלבי, המפקד והפרחה. זוג מושלם.

אז איך הייה לכם הפפרק ?! אני נוורא אהבתי כתבתי פרק ארווך על זה שהרבה זמן לא העלתי פרק  היה די קל לכתווב אותו.. אז הדייט היה תרגיל של סם, וסם וסטייסי בייחד  כל מי שרוצה שאני יודיע לו מתי עלה פרק שיכתוב לי ואני יוסיף לקבועים  אוווהבת המוון המווון