כבר שבוע שסבתא מדליקה בשבילי נרות בסוף כל יום.
תמיד עשתה את זה כשאחד מבין כל ה-20 נכדים ביקש משאלה.
היא הדליקה נר, והמשאלה התגשמה.
כבר שבוע שהיא מספרת לי ערב ערב על הנרות שהיא מדליקה
כדי שאמצא דירה.
גם עכשיו התקשרה, בשמחה האופיינית לה ובצחוק המתגלגל
סיפרה כיצד הדליקה נר
שאמצא דירה,
וגבר.

לקח לי רגע לשים לב למילים שיצאו לה מהפה,
ומיהרתי לתקן אותה: "סבתא, לא יהיה גבר".
היא צעקה עלי בלינגו המרוקאי הקבוע שלה: "אוי תיהי בשקט את. הנה יצאת עם אישה ותראי מה קרה זרקה אותך המטומטמת".
זה צבט לי בלב
כמו שהרבה זמן לא צבט לי.
התלבטתי דקות ארוכות אם לנסות להסביר את עצמי,
שהיא לא זרקה אותי, ושהפרידה הייתה הדדית,
שאני לא אוהבת גברים ושמעולם לא אהבתי,
שכל הבני זוג שהיו לי בגילאי העשרה היו מסכות
כדי שלא אצטרך להתמודד עם המחשבה על עצמי כלסבית,
רציתי גם להסביר לה שרוב מערכות היחסים שהיו לי היו עם נשים,
והיא פשוט לא ידעה על רובן כי התחבאתי בארון שנים ארוכות,
או אולי פשוט לא להגיד כלום ולתת לזה לעבור כי היא גם ככה דמנטית.

"תודה סבתא, שבוע טוב".

 למה חנוק לי בגרון פתאום?