ואו כמה זמן עבר.
וכמה זמן לא הייתי פה, וכמה בכלל לא חשבתי שאחזור.
וכמה אני מפחדת להסתכל פה על פוסטים קודמים- לא שעבר באמת כזה הרבה זמן, שנה אפילו קצת יותר.
אפילו כבר חשבתי לפתוח בלוג חדש לגמרי בלי זכר ל-"אני בגיל 18 ומטה".
אבל בפועל, ואל תספרו את זה לאני העכשווית, אני אותו דבר.
עם כל כמה שזה מצער.
אולי אני בוגרת יותר (ומה זה אומר בכלל), אולי ראיתי יותר, ניסיתי יותר, למדתי יותר, הבנתי יותר והכרתי הרבה יותר אנשים (ולמדתי להקליד הרבה יותר מהר על הדרך) אבל בפועל, אני חושבת כמעט אותו הדבר.
והאמת שזה מפחיד אותי, אפילו מפחיד פיצוצים.
כי לא הייתי מרוצה מעצמי ( ועולה השאלה - האם אני אי פעם אהיה מרוצה מעצמי? ואם כן , איך אדע את זה ), וקיוויתי להיות שונה יותר. טיפה דומה לאחרים ולא לעצמי.. אכן משפט קשוח אבל אל תתנו לו לקחת אתכם אל עבר המיינסטרים כי זו לא הכוונה.
לאט לאט למדתי להעריך דברים גדולים באנשים קטנים, אנשים שחשבתי שאם אהיה לידם מספיק זמן, אולי בדיפוזיה חלק מהם יעבור אלי.
לפחות ניסיתי לשנות את הפונט כי אולי זו הבעיה בעצם,
כי כל מה שנכתב בדיוויד נראה יותר חכם בוגר ועמוק.
ולמה ככ אפור פה !?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Arkenstone