כמיטב המסורת (שהחלה בסופשים האחרונים שלי בבית) אני ואחי התיישבנו לאכול יחד במסעדה ולדבר על החיים.
תמיד אהבתי להגיד לכולם שיש בינינו יחסים טובים ואפילו מאוד, יש כאלה שיגדירו אותם יחסי ידידות ולא יחסי אח-אחות רגילים.
ועם כל יחסי הידידות שלנו, לפעמים כשהוא בוחר לעזוב את הזירה התל אביבית לסופש אחד ולחזור לישון בבית אנחנו רבים על שטויות, אבל לא לפה אני חותרת עם הפוסט הזה.
הוא מיהר לספר שהוא פגש מישהי.
חברים, זו הפעם הראשונה שזה קורה לבחור! ולא תגידו סתם איזה בחור כבן 23 הוא: נאה , איש שיחה, חכם, ופשוט נסכם זאת - מוצלח מאוד, ממש מציאה !
עד עכשיו הן היו מזדמנות, והוא לא רצה להתמסד או לדבר על "לצאת יחד קבוע" או להגדיר את הקשר, ותמיד הרף היה גבוה מידי - בעננים.
ואז השתחלה לה הבחורה הזאת שלפי מילותיו היא "ממש לא הטעם, אבל השיחות זורמות , מדברים כבר שלושה שבועות רצוף!! לא יכולים לחכות להתראות".
אגיד את האמת הכואבת - לא חשבתי שזה יקרה בכלל או לפחות לא הצלחתי לתאר את זה. ולא שאני לא שמחה , אני ממש שמחה , חיכיתי לרגע הזה הרבה זמן !!! אבל פתאום הרגשתי טיפה לבד במערכה. כי כאחים, לאף אחד מאיתנו לא היה קשר רציני והשלכתי את זה ישירות על החינוך שלנו או על קווי האופי המשותפים שלנו. זאת אומרת העובדה ש19 שנה עברו ואני לבד הייתה עוד איכשהו לגיטימית - וכן כנראה שאני מגזימה ומהן 19 שנים בכלל הרי יש אנשים שעוברים יותר בלי זה וכו וכו אבל כשסביבך להרבה מהחברות יש מערכות יחסים רציניות של שנתיים שלוש ואת בחיים לא היית קרובה ככה למין האחר את מתחילה לחשוב אוטומטית שמשהו לא בסדר בך : שאת כנראה שמנה מידי, נמוכה מידי, לא מספיק יפה, מדברת מידי , שותקת מידי, מתווכחת , לא מקשיבה, מביעה דעה.
ואחרי ששמעתי הרבה אנשים אומרים : זאת לא את. זה זמן. זה בא. זה יבוא. תחכי.
אז עשיתי 1+1 , לבד.
לא זה כמעט אף פעם לא המראה החיצוני, זה לא שיש לי עוד יד מימיני
או סתם עוד איבר נוסף, כמו עוד אף לשמאלי,
זה פשוט לא חיצוני - זה פנימי.
אבל מה זה בפנים ? לתשובה הזאת עוד יקח לי זמן להגיע
אחי אמר שאצלנו פורחים מאוחר ,
אולי פשוט לא באביב כמו השאר
אולי בחורף, אולי בקיץ , ואולי מחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Arkenstone