הפתעתי את עצמי וכתבתי סוג של פואטרי סלאם. או סתם קטע שירה או טקסט מתחרז.
הרבה זמן המלאכה הזאת ריתקה אותי ומאוד נהנתי לצפות בזה, אין מה לעשות אני אוהבת חרוזים ומשפטים שנונים - תראו לי מישהו שלא.
אז כתבתי, והוא יצא יחסית קודר אבל מאוד הרשמתי את עצמי (לא שזה כזה קשה להרשים אותי).
וישר רציתי לחלוק למרות שזה לא היה גמור והכל, קראתי אותו לידיד קרוב והוא ממש אהב .
אבל בטוח מישהו יכול להזדהות איתי ולהגיד שאתה אף פעם לא מאמין במאה אחוז לחברים שלך כי הם כמעט אף פעם לא יעבירו ביקורת שלילית על דברים שאתה עושה, במיוחד כשמדובר ב"אומנות".
כשהגעתי לבסיס הוספתי עוד כמה בתים וחלקתי עם שתי חברות שלאחר מכן לא הפסיקו לרחם עליי, הן ממש עפו על הטקסט והכל אבל זה לא האפקט שלו ציפיתי - לרחמים.
לא בגלל שזה היה גרוע פיצוצים בגלל שכנראה זה היה פתטי פיצוצים.
הנושא הוא אהבה (כמובן) , על איך שהיא פשוט לא מבקרת אצלי, איך שכולם תמיד אומרים שכשמחכים זה מגיע ושאני צעירה מידי וכל השטויות הנלוות לזה, איך שזה מרגיש אישי נגדי ובלה בלה לבה
וזה באמת בא מהלב. רק שאחרי, כל אחת בנפרד עשתה לי מאין שיחה על מה שכתבתי, וזו ממש לא הייתה הכוונה שלי.
כתבתי שלרוב כשאתה לא מוצא אהבה אתה משליך את זה על עצמך, ושאתה מתחיל לחפש מה לא בסדר איתך ומנסה לשנות הכל - ואני מאמינה שזו תחושה שהרבה אנשים שלא מצאו אהבה בחייהם נחלו..
והן התחילו עם כל ה"את בסדר", "את תמצאי", "את באמת חושבת ככה?","אני מבינה אותך"..
אבל זהו, שאת לא. את לא מבינה אותי כי בכל שלב בחיים שלך היה לך חבר.
ואני לא אומרת שזה המדד היחיד לקיומה של אהבה בחייך (אהבה רומנטית כמובן), זה ממש לא המדד היחיד, זה יותר נע לכיוון היותך נאהב ונחשק.
זה החסך.
זו ההרגשה האמיתית - הבדידות.
הלחץ הזה שאתה לא תרגיש את התחושה המדהימה הזאת שאנשים כל הזמן מדברים עליה.
שלך לא יצא לחשוב שמישהו על הכדור הזה בחר בך, שברגע זה הוא מוכן להיות כולו שלך
שמבחינתו, אתה יחיד ומיוחד וכל דבר שאתה אומר או עושה מעניין, רק כי אתה עשית אותו.
זה השיט שחסר.
ובסוף אתה מתחיל להבין שאתה ממש לא הבעיה כי יש ככ הרבה אנשים בעולם הזה, שזה לא הגיוני שאין "מישהו שמחכה רק לך"
ושסטטיסטית זה פשוט לא אפשרי.
אז בינתיים הפסקתי לחלוק.
אני לא צריכה את הרחמים או את המילים החמות,
אני לא מצורעת ובסהכ ילדה בת 19,
נכון שיש לי עוד זמן
רק רציתי להשמיע את קולי ולהביע את דעתי
ואולי להרגיע את עצמי שיש עוד מיליונים שהם בדיוק כמוני
יושבים ומחכים
הבעיה היא שזה פשוט מתיש לחכות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Arkenstone