נכון הפואמה הזו של רוברט פרוסט
נו זאת שלומדים בתיכון לבגרות באנגלית
אז סמעק איתה ועם כל מה שהוא כתב שם.
בצער רב אני מודיעה כי הוא לא הבין שום דבר על קבלת החלטות .
הוא לא תיאר בכלל איך זה יהיה להרגיש בצומת הזו.
כמה בתים של הרהורים עברו והוא בוחר לו דרך
תוך כמה בתים .
אני לא יכולה לתאר לכם כמה בתים יקח לי להגיע להחלטה
או להיות שלמה איתה מספיק
כי אין מספר כזה וכנראה שהוא שואף לאינסוף.
כי בכל צעד שאני אקח לכיוון דרך אחת,
יעלו מיליון תהיות ופחדים
כל צעד.
וכל צעד אחורה מדרך מסויימת ילווה בהרגשה של פספוס
וחרטה
אז רוברט פרוסט ידידי היקר
או ששיקרת
או שפשוט בחרת לא לשקף כלום
כי אל החלטה משמעותית
שתשפיע על המשך חייך בדרך זו או אחרת
לא מגיעים תוך שלוש שורות .
או לפחות לא בעולם שנקרא צהל
כי לחתום את הקבע של החיים
ולעבור תפקיד
אל מול להשתחרר עוד ארבע חודשים ...
יש על מה לחשוב
ויש על מה לדון.
ולמה היית כזה מעומם?
למה לא יכולת להיות החלטי
לעמוד מאחורי הדרך שבחרת ולהגיד האם אתה שלם איתה?
האם היא הייתה טובה או רעה?
האם אתה מרוצה או שיש בך שמץ של חרטה
אין מצב שלא חשבת על "מה היה קורה אם"
ואין מצב שלא התבאסת לרגע על הבחירה הזאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Arkenstone