To be or not to be

לא פעם אני פותחת את המכתב שכתבתי לך ליום ההולדת

זה כבר היה אחרי שנפרדנו.

וכל פעם שאני קוראת אותו הוא נראה לי פתטי יותר וזה ועושה אותי עצובה.

מה חשבתי לעצמי?

מתי הרגשתי ככה כלפייך וכמה זה לא מגיע לך.

אני לא רוצה להצטער על מה שהיה בנינו או לפחות אמרו לי שזה הדבר הנכון

ומצד שני קשה לי להצביע על החיובי בסיטואציה ועל מה שלקחתי איתי

אני רוצה להחלים מהר יותר, אני רוצה להתקדם, אני רוצה לא לחפש אותך או לחשוב עלייך.

מחקתי אותך כבר ואתה לא יודע,

נשארה לי תמונה אחת ומכתב אחד

ובעיקר לב סדוק